לעו"ד- שאלה לא קלה.
זוג הכיר וחי בארץ זרה. בארץ ישראל המעמד שלהם זהה לידועים בציבור. אך בחו"ל אין מושג כזה ידועים בציבור אלא מושג שותפים לחיים. שם הם דנים לפי דיני חוזים ולא משפחה. אחד מבני הזוג נפטר והשני רוצה לתבוע את חלקו בעזבון. אך באותה ארץ מושבם שותף לחיים אינו יורש אלא רק מי שנשוי חוקית. בן הזוג תובע בישראל מכיון שהנפטר הותיר גם נכסים בארץ. חוק הירושה בארץ אומר כי ברירת הדין היא לפי מקום המושב כך ששוב חוזרים לכך שהשותף לחיים אינו יורש. גם חוק החוזים קובע כי על חוזים יחול מקום המושב בעת כריתת החוזה. מה גם ששם הכירו וחיו כל השנים. לנותר בחיים אין כל זיקה לארץ, לא יהודי ולא ביקר כאן. גם באותה מדינה חוק החוזים הוא לפי מקום המושב. הנותר בחיים תובע בישראל על מנת לאכוף עם צו הירושה במדינת מושבם. הכי הגיוני בעיניי הוא כי בגלל שלפני הכול הנ"ל עותר למתן פסק דין הצהרתי להיותו ידוע בציבור יחול הדין של מקום המושב והוא לא יוכל להכיר ככזה בשל אי קיום המושג במקום המושב. משתמע מכך שלא יוכל לקבל פסק דין הצהרתי כזה בארץ וגם לא יוכל לרשת. כל הזיקות וכל החצים מובילים בעצם למקום המושב שם הוא לא זכאי. מה דעתך?
זוג הכיר וחי בארץ זרה. בארץ ישראל המעמד שלהם זהה לידועים בציבור. אך בחו"ל אין מושג כזה ידועים בציבור אלא מושג שותפים לחיים. שם הם דנים לפי דיני חוזים ולא משפחה. אחד מבני הזוג נפטר והשני רוצה לתבוע את חלקו בעזבון. אך באותה ארץ מושבם שותף לחיים אינו יורש אלא רק מי שנשוי חוקית. בן הזוג תובע בישראל מכיון שהנפטר הותיר גם נכסים בארץ. חוק הירושה בארץ אומר כי ברירת הדין היא לפי מקום המושב כך ששוב חוזרים לכך שהשותף לחיים אינו יורש. גם חוק החוזים קובע כי על חוזים יחול מקום המושב בעת כריתת החוזה. מה גם ששם הכירו וחיו כל השנים. לנותר בחיים אין כל זיקה לארץ, לא יהודי ולא ביקר כאן. גם באותה מדינה חוק החוזים הוא לפי מקום המושב. הנותר בחיים תובע בישראל על מנת לאכוף עם צו הירושה במדינת מושבם. הכי הגיוני בעיניי הוא כי בגלל שלפני הכול הנ"ל עותר למתן פסק דין הצהרתי להיותו ידוע בציבור יחול הדין של מקום המושב והוא לא יוכל להכיר ככזה בשל אי קיום המושג במקום המושב. משתמע מכך שלא יוכל לקבל פסק דין הצהרתי כזה בארץ וגם לא יוכל לרשת. כל הזיקות וכל החצים מובילים בעצם למקום המושב שם הוא לא זכאי. מה דעתך?