hanacaufman
New member
לעו"ד פלורי ניסן
כעת השאלה תהיה מאוד מאוד ברורה: "אני חנה מצהירה בזאת כלפיך (כלפיך = כלפי עו"ד פלורי), על כוונתי לרכוש דירה ואחר כך להעביר אותה על שמך (על שם עו"ד פלורי)". בתמורה להצהרה הזאת, קיבלתי בתמורה להצהרה הזאת שווה כסף וכספים מעו"ד פלורי (ממך =מעו"ד פלורי). כעבור מספר שנים הסתבר לך (לך=לעו"ד פלורי) שאני לא מתכוונת לממש את הכוונה הזאת שעליה הצהרתי משום שעדיין לא קניתי דירה שאותה אוכל להעביר על שמך כפי שהצהרתי. את לא יכולה לתבוע אותי בטענה ששיקרתי לך(הטעיה) משום שאת לא יכולה להוכיח שביזמן שנתתי לך את התצהיר, לא באמת התכוונתי לזה בליבי משום שאת לא חוקרת כליות ולב ולא יכולה להוכיח מה היה בליבי בשעת מתן התצהיר שבו הצהרתי על כוונתי באותה שעה שהצהרתי בפניך על כוונתי באותם רגעים. אין לך גם אינטרס ואין לך גם רצון לקבל השבה של כספים ששילמת לי משום שכבר שילמת י הרבה כספים ושווה כסף שלדעתך השבה לא תספק אותך. האינטרס שלך, הוא שאגשים את הכוונה שעליה הצהרתי בפניך. (קבלי זאת כעובדה וכחלק מהשאלה שלי) שימי לב שלעולם לא צויין שהתחייבתי אלא רק הצהרתי על כוונתי לרכוש דירה ואחר כך להעביר אותה על שמך. ובתמורה להצהרה הזאת, קיבלתי ממך כספים שהרי את בטוחה שאעשה את מה שהצהרתי עליו בתצהיר. עובר זמן סביר, הרבה זמן עובר ואת מגלה עם הזמן שאני לא מתכוונת לבצע את כוונתי שעליה הצהרתי. השאלות: 1. האם למרות שלעולם לא התחייבתי (לא בעל פה וגם לא בכתב) על התחייבות כזאת כלפיך, האם למרות זאת את יכולה לתבוע אותי על הפרת חוזה ולהצליח לשכנע את בית משפט שצריך לפרש את ההצהרה שנתתי לך כהתחייבות על פי האפשרות של הילכת אפרופים ולא כהצהרה בלבד על כוונה שהיתה לי? 2. האם לא צריך לעמול קשה כדי לשכנע את בית משפט וזה די ברור שהצהרה כזאת היא התחייבות למרות שאנחנו (אני ואת) לא קראנו להצהרה הזאת "התחייבות" אלא השתמשנו רק בביטוי הצהרה בלבד לאורך כל המשא ומתן ביננו (בעל פה ובכתב) ?
כעת השאלה תהיה מאוד מאוד ברורה: "אני חנה מצהירה בזאת כלפיך (כלפיך = כלפי עו"ד פלורי), על כוונתי לרכוש דירה ואחר כך להעביר אותה על שמך (על שם עו"ד פלורי)". בתמורה להצהרה הזאת, קיבלתי בתמורה להצהרה הזאת שווה כסף וכספים מעו"ד פלורי (ממך =מעו"ד פלורי). כעבור מספר שנים הסתבר לך (לך=לעו"ד פלורי) שאני לא מתכוונת לממש את הכוונה הזאת שעליה הצהרתי משום שעדיין לא קניתי דירה שאותה אוכל להעביר על שמך כפי שהצהרתי. את לא יכולה לתבוע אותי בטענה ששיקרתי לך(הטעיה) משום שאת לא יכולה להוכיח שביזמן שנתתי לך את התצהיר, לא באמת התכוונתי לזה בליבי משום שאת לא חוקרת כליות ולב ולא יכולה להוכיח מה היה בליבי בשעת מתן התצהיר שבו הצהרתי על כוונתי באותה שעה שהצהרתי בפניך על כוונתי באותם רגעים. אין לך גם אינטרס ואין לך גם רצון לקבל השבה של כספים ששילמת לי משום שכבר שילמת י הרבה כספים ושווה כסף שלדעתך השבה לא תספק אותך. האינטרס שלך, הוא שאגשים את הכוונה שעליה הצהרתי בפניך. (קבלי זאת כעובדה וכחלק מהשאלה שלי) שימי לב שלעולם לא צויין שהתחייבתי אלא רק הצהרתי על כוונתי לרכוש דירה ואחר כך להעביר אותה על שמך. ובתמורה להצהרה הזאת, קיבלתי ממך כספים שהרי את בטוחה שאעשה את מה שהצהרתי עליו בתצהיר. עובר זמן סביר, הרבה זמן עובר ואת מגלה עם הזמן שאני לא מתכוונת לבצע את כוונתי שעליה הצהרתי. השאלות: 1. האם למרות שלעולם לא התחייבתי (לא בעל פה וגם לא בכתב) על התחייבות כזאת כלפיך, האם למרות זאת את יכולה לתבוע אותי על הפרת חוזה ולהצליח לשכנע את בית משפט שצריך לפרש את ההצהרה שנתתי לך כהתחייבות על פי האפשרות של הילכת אפרופים ולא כהצהרה בלבד על כוונה שהיתה לי? 2. האם לא צריך לעמול קשה כדי לשכנע את בית משפט וזה די ברור שהצהרה כזאת היא התחייבות למרות שאנחנו (אני ואת) לא קראנו להצהרה הזאת "התחייבות" אלא השתמשנו רק בביטוי הצהרה בלבד לאורך כל המשא ומתן ביננו (בעל פה ובכתב) ?