לספר לה
טוב, צריכה עזרה במהירות- אחותי, בת 12, הייתה מאושפזת בבי"ח למשך כמה ימים. היא סבלה ממשהו, שעד היום מהווה טראומה עבורה, והיא עדיין לא יצאה לגמרי ממה שעבר עליה (הייתה בסכנת חיים) כיום ב"ה היא בסדר גמור. במהלך שהותה בביה"ח, נקשרנו למשפחה השנייה בחדר, משפחתו של ילד מקסים בן 10, שהיו לו בעיות לב. מיותר לציין שנוצר קשר מיוחד של "שותפות בכאב" בין אחות לבין הילד ההוא... אחרי שאחותי השתחררה נשארנו בקשר עם המשפחה, ולפני כחודש כשאמא שלי התשרה לשאול מה נשמע, אמרו לה שהילד נפטר. עכשיו לשאלה- אחותי כל הזמן מבקשת מאמא שלי שתתקשר למשפחה הזו כדי לשאול מה נשמע, ומה שלום הילד, כי החלטנו לא לספר לה. לאחרונה היא גם מצאה פתק עם המספר, כך שאמא שלי לא יכולה להתחמק יותר... אז מה עושים? האם לא עדיף שלא לספר לה? כי בכ"ז, הילד ששכב לידה נפטר, והיא ילדה צעירה מה שייצור אצלה מחשבות של חשש מגורל דומה חלילה וחס. לומר לה או להמשיך להתחמק?? או שאולי פשוט לומר לה ששלומו טוב?
טוב, צריכה עזרה במהירות- אחותי, בת 12, הייתה מאושפזת בבי"ח למשך כמה ימים. היא סבלה ממשהו, שעד היום מהווה טראומה עבורה, והיא עדיין לא יצאה לגמרי ממה שעבר עליה (הייתה בסכנת חיים) כיום ב"ה היא בסדר גמור. במהלך שהותה בביה"ח, נקשרנו למשפחה השנייה בחדר, משפחתו של ילד מקסים בן 10, שהיו לו בעיות לב. מיותר לציין שנוצר קשר מיוחד של "שותפות בכאב" בין אחות לבין הילד ההוא... אחרי שאחותי השתחררה נשארנו בקשר עם המשפחה, ולפני כחודש כשאמא שלי התשרה לשאול מה נשמע, אמרו לה שהילד נפטר. עכשיו לשאלה- אחותי כל הזמן מבקשת מאמא שלי שתתקשר למשפחה הזו כדי לשאול מה נשמע, ומה שלום הילד, כי החלטנו לא לספר לה. לאחרונה היא גם מצאה פתק עם המספר, כך שאמא שלי לא יכולה להתחמק יותר... אז מה עושים? האם לא עדיף שלא לספר לה? כי בכ"ז, הילד ששכב לידה נפטר, והיא ילדה צעירה מה שייצור אצלה מחשבות של חשש מגורל דומה חלילה וחס. לומר לה או להמשיך להתחמק?? או שאולי פשוט לומר לה ששלומו טוב?