לספר אחרי המון זמן

שרונה118

New member
לספר אחרי המון זמן

חברה טובה היא אם יחידנית שעברה טיפולי פוריות שלו צלחו. היא לא הצליחה להרות- מה שהוביל אותה לבסוף לתרומת ביצית. אני ליוויתי אותה לאורכו של התהליך.
נולדה לה ילדה מקסימה שכיום היא בת 16 ואין לה מושג על כל התהליך ועל המקורות שלה. תמיד היה לה מוזר שאין לה אבא. אמא שלה סיפרה לה שאביה עזב אותה כשהייתה צעירה (זה שקר). דמותו מבוססת על דמות של בנזוג שעזב בזמן טיפולי הפוריות.

האם לדעתך מוטב לה להמשיך לחיות עם השקר? גיל 16 זה גיל מבוגר מידי בכדי לחשוף אמת שכזו? אם היא תחליט שאיננה יכולה להתמודד עם זה?

אני אומרת לה שעדיף להשאיר את המצב כפי שהוא. הרי היא האמא האמיתית.
חברה שלי מתקשה לחיות עם השקר וההסתרה.
אשמח ללמוד מניסיונך. מה כדאי לעשות ואיך?
 
מתי לספר לילד ואם בכלל

הי שרונה,
בהחלט סיפור מורכב. מצד אחד יש שקר שאתו הילדה גדלה ומצד שני יש את האימא שמתקשה לחיות בהסתרה ובחוסר אמת.
בתפיסת העולם שלי יש תמיד עדיפות לאמת, הסתרה היא אנרגיה שלא מאפשרת צמיחה ופתיחות עמוקה.
אם האימא מרגישה שהיא רוצה לחשוף את הסיפור אני ממליצה לה לשתף את הבת במסע שהיא עברה ולהסביר שלא יכלה לספר קודם כי היא לא ידעה איך היא תקבל את זה . ( לדעתי הבת מרגישה שיש כאן חוסר אמת או סוג של הסתרה או מסתורין בתוך הסיפור )
גיל 16 זה גיל שיש בשלות והבנה יותר עמוקה את העולם. עדיף להגיד לה את האמת כדי שהיא לא תספר לעצמה או תבנה תמונה או אשליה שאולי יום אחד היא תפגוש את אבא שלה. ידיעה גם אם לעיתים היא לא פשוטה עדיפה על חוסר וודאות ומשתנים נעלמים.
האימא יכולה להגיד לבת שהיא סומכת עליה ויודעת שהיא תוכל להכיל את הדברים ושהאהבה ביניהן היא הדבר הכי חשוב לה בחיים.
האמת והשיתוף הם תמיד מצמיחים ומאפשרים התפתחות וחיזוק במערכת יחסים, זה כמובן תלוי הקשר שקיים ביניהן היום ועד כמה הוא קרוב פתוח ואותנטי .
בהצלחה גדולה
 
למעלה