לסלוח

[מיכליממי]

לסלוח

מתי אני אוכל לסלוח לך שעזבת אותי ככה והלכת. אני כועסת כועסת עליך כל כך שלא רצית לראות אותי לפני שעזבת (3חודשים) שגערת בי, שהכאבת לי , שכעסת עלי , שהתעלמת מקיומי כועסת שאף פעם לא הערכת עד כמה השתדלתי ורציתי שיהיה לך רק טוב. שלא התייחסת אלי כמו הילדה הקטנה שלך שכל כך זקוקה לך לאמא. כועסת שהשארת אותי ככה כשהכל פתוח לנצח והלכת ואני לא יודעת איך לסתום את החור הזה ואיך לטפל בפצעים אז אני בורחת לכל הכיוונים ושום דבר לא מסתדר לי. אני יודעת שאם היית רואה אותי היום היית כל כך דואגת ומאוכזבת ממצבי אבל סליחה אמא את די אשמה. לא מסוגלת להתמודד עם ההרגשה שאני כל כך אוהבת אותך כי היא תפיל אותי לקרשים. המאבק בין האהבה הגדולה שלי אליך לכעס הגדול אוכלת אותי מבפנים. אני מאמינה אמא שאהבת אותי אבל למה אמא למה היית חייבת לתת לי לכאוב כל כך ולסבול? למה לא יכלת להגיד לי את זה בצורה הכי פשוטה?

 

[סְקָאלִי]

היי מיכליממי,

אני חושבת שכעס הוא חלק מתהליך עיבוד האבל. כועסים על האדם שאבד,כועסים על עצמנו שלא השכלנו להספיק עוד איתו, למצות יותר את הזמן. יחד עם זאת, בשלב מסוים בד"כ הכעס מתחלף בעצב, ורק אז אפשר להתחיל להשלים, להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה. מאוד כואב לי כשאני קוראת שאת מספרת על הקונפליקט בין האהבה לתחושת הכעס. אם את 'תקועה' כבר הרבה זמן בשלב של הכעס, אולי כדאי שתדברי עם יועץ כלשהו? ניסית? יש לי תחושה שהכעס הזה קצת 'תוקע' אותך. את מה שהיה לא ניתן להשיב ולשנות, ואני בעד שתשקיעי באיכות החיים שלך. מה את אומרת? האם היית אי פעם בטיפול? האם זה בא בחשבון בכלל?