לנקיטה שלי.

לנקיטה שלי.



``לא מצאה דרך לא הדרך שלה לא פתחה דלת כי הדלת נעולה. כציפור שאחרה את מסע הנדוד נח ראשה בין כנפיה נח ראשה בין כתפיה ועיניה דומעות. נח ראשה בין כנפיה נח ראשה בין כתפיה ועיניה תועות. עוד תראי את כל הדרך עוד תלכי בה היא שלך גם אם לא תהיה תמיד קלה תביטי ותראי את כל הדרך תקבעי את מסלולה תעברי את כל הדרך כולה.`` יקרה שלי. קצת לפני שהולכת לישון בעיר-אורות חשוכה מאוד, שמעתי את זה. מתי כספי...שר-מדבר...בשקט...לך ולי. כמה פשוט לפעמים לקבל תשובות מאחרים במקום לנבור בנו... אני מאמינה לו. שרתי איתו בשקט והאמנתי לכל מילה. את ואני. האחת לצד השניה. יד ביד...כל הדרך כולה. שיהיה בוקר טוב. את יודעת מה? שיהיה בוקר מקסים...נפלא... <את מחייכת את החיוך העצוב שלך...> <גם אני...> אוהבת מעבר לכל מילים. לארה.
 
ואם זה כאן...



...אז מותר. ואת...תחושי כמה ידיים. שמעתי שבתיבה שלך יש עוד. ממש מסיבה ספונטנית. ושימי לב לצירוף המילים ``לקבוע את מסלולה``, ``להטוות את הדרך``. וזה ממש לא קשור לבחירות. זה קשור בך. בנו. בכל אחד מאיתנו. צירוף המילים הזה הולך ונשמע יותר ויותר לאחרונה. זה לא סתם. בעצם, שום דבר זה לא סתם. ``...הדרך היא שלך, גם אם לא תהיה תמיד קלה...`` איך. איך. איך תמיד היה כבר מישהו, מזמן, שהתכוון בדיוק למה שאנחנו מרגישים היום. יאללה, יש שמש בחוץ. חייכי. סקסופון.
 
יופי לכם...

יופי לכם...

שניכם...ככה לזרות מלח על פצעיי.... שמש? ככה אתם מאחלים לכם שמש? כשיש אנשים שלא זוכרים אפילו אם שמש זה משהו דמיוני בציור של הילדה או איזה מילה גסה באז`רבאיג`נית ספרותית? אז הנה...גם אני יכולה...עם כל הלב... קממבר, מגדל אייפל, האופרה הישנה בלילה, ערפל מסביב לנוטר-דאם בבוקר חורפי, ריביירה צרפתית, פסטיבל קאן, לידו בשאנז-אליזה, מכירות סוף עונה היסטריות בשאנל <ודיור,איב סאן לורן,לואי ויטו...>... מחייכת כל הדרך למשפחתון, אפילו שקר פחדדדדדד... שלכם באהבה, לארה.
 
למעלה