לנצח אחי

לנצח אחי

The Allman Brothers Band – The Allman Brothers Band
(אלבום הבכורה)
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף, אתה יודע... אין מצב שדווין אולמן, אולי גדול הפורטים על גיטרה אי פעם, ישכח מליבי. ואם, חלילה, זה יקרה – תמיד יש את אחיו, גרג, ואת שותפו – דיקי בטס, שיזכירו את המלך האמיתי...
לא אגדה, רעי, ולא חלוֹם עוֹבר הנה מוּל סיני הסנה, הסנה בּוֹער (יחיאל מוהר מגלה בקיאות, וכותב ללהקת הנח"ל על דווין אולמן והמקבילה התנ"כית שלו - מעמד הר סיני. פרטים בגוף הטקסט...) האחים אולמן הם אחת הלהקות האמריקאיות הגדולות אי פעם. כתיבה באתר מוזיקה עליהם משולה, בעיניי, להנצחת מעמד הר סיני בעיתון העוסק בענייני תיאולוגיה. סיפורה של הלהקה האמריקאית החשובה ביותר בשנות ה-70 (ויסלחו לי רובי רוברטסון ושות'), נושק אסוציאטיבית בכמה וכמה נקודות לאותו ארוע שהביא תורה לעם הבחירה... ובמה דברים אמורים? אם לעם ישראל היה את משה רבנו כדי להביא לו את התורה, הרי שלאחים אולמן היה את דווין אולמן, נביא הגיטרה של כל הזמנים בדומה לעליה על הר סיני – גם לאחים אולמן נדרשו שתי נסיונות (ולמעשה שני גלגולים) כדי לקבע את עצמם כארוע הלוהט בסביבה. פעם אחת עם דווין ופעם שניה בלעדיו (אחרי מות –קדושים אמור...). בניגוד למעמד הר סיני, אצל האולמנים שני הגלגולים עלו יפה.... ומי אתם חושבים קרא למשה לעלות בהר סיני... אלוהים, ומה? ומי קרא לדווין אולמן כדי לנגן בתקליט LAYLA...אלוהים (קלפטון), ומה? בזמן שמשה טירטר את עצמו על ההר הלוך חזור – במה היה עסוק העם? ניחשתם נכון – בבניית עגל הזהב. כך גם דווין אולמן – בזמן שהוא 'קרע' את עצמו על מיתרי הגיטרה על המערכת אצלי בבית – היו עסוקים כולם (מקווה שאתם מזהים את עצמכם...) בקשקושי ביצים ובקשירת כתרים לכל מיני טרחנים (מי אמר פינק פלויד?). אבל סופו של עם ישראל שחזר בתשובה, והכיר בתורה. כך גם אתם, ידידיי, עוד תחזרו בתשובה ותכירו בגדולתו של גדול הסליידרים (מלשון slide) של כל הזמנים...
אנחנו שנינו מאותו הכפר אותה קומה אותה בלורית שיער... גם כן חוכמה, כל חברי הלהקות הדרומיות נראים אותו דבר (חוץ מהכושי...) מי ומי בלהקה?
Duane Allman – ארררררררררגגגגגגגג. אין שני לו. גיטרה, איך יכול להיות אחרת??? סיפור החיים הקצר שלו הוא מופת לצורה שבה צריך לכתוב ביוגרפיה של אגדת רוק. חזק, מהיר ולעניין. כ"כ צעיר מת דווין, מותיר אחריו שובל של שמן אופנועים וריח עז של געגועים באוויר. קצת היסטוריה: דווין נולד בנשוויל, טנסי. הוא הספיק לחיות רק עד גיל 25, בטרם נהרג בתאונת אופנוע. אבל טרם מותו הספיק 'השולף הכי מהיר בדרום', לרוקן כמה וכמה מחסניות של כדורים בקליבר מכובד במיוחד. כבר מגיל צעיר בלט האח המבוגר למשפחת אולמן ביכולת הנגינה הקטלנית שלו על הגיטרה, והוא זכה גם ללוות כמה מגדולי הדור באלבומיהם, בהם קינג קרטיס ו-ווילסון פיקט... אבל לכוכב עולה כמו לדווין לא היה די בלנגן כינור שני (גם אם מדובר בגיטרה הראשונה של כל הקלטה) והוא ייסד עם אחיו הרכב שנתן לו ביטוי מלא במרכז הבמה, תחילה בלהקות The Allman Joys וכן The Hourglass, ולאחר מכן במסגרת להקת האחים אולמן. במבקביל, שנה לאחר פריצתה של האחים אולמן לתודעת הציבור האמריקאי, הספיק דווין לתרום לקלפטון ו'דרק והדומינוס' שלו – נגינה לאלבום המשובח – layla... אבל לאחר שלושה אלבומים בלבד (אלבום הבכורה, Idlewild South , אלבום ההופעה בפילמור מזרח), בזמן שהלהקה עבדה על הוצאת האלבום eat a peach, ודווין כבר זכה להכרה עולמית – בדיוק אז מצא 'הרוכב הבודד' את מותו בתאונת אופנוע... למי שממש לא יכול להפרד מהאיש – מומלצת שמיעת האלבום הכפול – Anthology, שמרכז את מיטב העבודה של דווין עם להקתו ועם אחרים...
גרג אולמן – האח הצעיר, הקלידן, הזמר, הכותב המרכזי ונושא לפיד הזכרון של דווין לדורות... את פרסומו העיקרי, מלבד זה לו זכה כמוזיקאי, קנה לו בזכות מערכת יחסיו עם הזמרת שר...
דיקי בטס – הגיטריסט המוביל בלהקה עם מותו של דווין, אחראי לכתיבת כמה מלהיטי הענק של הלהקה (ביניהם Ramblin' Man, Southbound ואחרים).
ברי אוקלי – בס. גם הוא נהרג בתאונת אופנוע, ובכך הוסיף למיתוס שסביב ללהקה...
Jai Johanson – הידוע בכינויו jaimoe – מתופף. מי אמר שרוק דרומי נועד רק ללבנים שסוגדים לקו קלוקס קלאן. א-נ-ש-י-ם, תקשיבו לזה טוב: האיש שחור!!!
Butch Trucks – מתופף. כן, כן – יש שני מתופפים ללהקה – הללויה. זה ההרכב הראשון והטוב ביותר. שישה מופלאים בסה"כ. שני מתופפים, שני גיטריסטים, קלידים ובס – וים של כשרון. הלהקה עברה אינסוף גלגולים וחילופי פרסונות, לא מעט בשל תרומתם המרשימה לסטטיסטיקה של מוות של רוכבי אופנוע. נציין כאן רק את לאמאר וויליאמס ואת Chuck Leavell שהצטרפו בשלב מוקדם יחסית...
Sweet home Alabama Where the sky are so blue Sweet home Alabama Lord I'm coming home to you סתם מחשבה - לינירד סקינירד ואלבאמה מתנסחים בבהירות, כרגיל. אבל האחים אולמן וג'ורג'יה לוקחים את כל הקופה, בכל הנוגע לרוק דרומי...
I know it's only rock'n'roll but I like it האחים אולמן=רוק דרומי. נקודה. מה, לא מספיק? במילה אחת – כן. בשתי מילים – נראה לכם??? האחים אולמן היו, ועודם עדיין, האורים והתומים, התנ"ך והתורה שבע"פ של הרוק הדרומי. הם ההוגים, המייסדים ובעלי המניות העיקריים ברעיון המופלא של יצירת הסינתזה הקדושה מכל... לא שהאחים אולמן המציאו את הגלגל או משהו כזה (טוב, הם כן – אבל נניח, לצורך העניין שלא...), הם פשוט לקחו את כל הטוב שיש ליבשת הנכונה להציע, ערבבו אותו וזה מה שיצא.
 
לנצח אחי (חלק 2)

התבשיל הזה מורכב מכמה וכמה מרכיבים – שכל אחד מהם דליקטס: - בלוז, אתם אוהבים? מצוין. יש בשפע מזה. - קאונטרי, מחבבים? אחלה. לא יחסר לכם דבר. - רוק'נרול פשוט וטוב עושה לכם את זה? בינגו. תקבלו בשפע. - ג'אמים ארוכים בהופעות, שבהם אפשר לגמור פאקט סיגריות, חיפשתם? מצאתם. הכינו את המציתים. - אימפרוביזציות על גבול הג'אז ווירטואוזיות של גיטריסטים 'המדברים' ביניהם דרך צליל מיתר הם הסטיה שלכם? קבלו. - לא יכולים בלי להסניף נגינת גיטרות כל דקה? תתמכרו, אל תתנו לאף אחד לעצור אתכם. - טלנובלות וסיפורים סוחטי דמעות הם מה שמסובב לכם את הברגים? עלילות האולמנים יכולות לפרנס את תעשית ה'סבון' של ונצואלה, ארגנטינה וישראל יחדיו. - נמאס לכם מהחום הלוהט של ארץ הקודש? ברוכים הבאים לאש הגיהינום של הדרום. - מתופף אחד לא מספיק כדי לדפוק לכם בראש כמו שצריך? קחו שניים במחיר של אחד. - הרכבים שצריכים צי משאיות כדי להוביל את עצמם ממקום למקום מדליקים אתכם? אז קדימה, הכנסו לעולמם של האולמנים. אמרתי לכם, כל תפוח – מלמיליאן!
"אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"... ספר בראשית מתבלבל קלות, ומספר על יצחק אבינו, במקום על אולמן – אבינו מלכנו... טוב, אתם כבר יודעים כמעט הכל על הלהקה. נחסוך מכם את שלושת עמודי הביוגרפיה שכתבתי עליהם (אולי פעם בהזדמנות...). נזכיר רק את העובדה שהחבר'ה פעילים עד היום, חיים ובועטים, גם אם בהרכבים משתנים, ממשיכים לשאת בגאווה את נס הרוק הדרומי ומוציאים אלבומים משובחים.
תוכנית חומש חמשת האלבומים הראשונים של האולמנים (זה שנעסוק בו מיד, וכן - Idlewild South, At Fillmore East [live], Eat a Peach וגם Brothers and Sisters) הם כל תורת הרוק הדרומי כולה. הנה היכרות חפוזה עם הראשון שבהם. לא ירחק היום ונלאה אתכם בשאר... (בתחילה חשבתי לפרסם את כל החמישה בטור אחד, אבל חסתי על חייכם – אורכה של 'המגילה' היה פשוט בלתי נסבל). בסה"כ שבעה קטעים והערת אגב קטנה – אם יש לכם קוצים בתחת, האחים אולמן הם לא בשבילכם, תנו להם את הזמן 'לשבת' עליכם טוב, כשמתרגלים – לא יכולים להפסיק...
The Allman Brothers Band (ביקורת אלבום) אלבום הבכורה של הלהקה לא הצליח מסחרית כשיצא ב-1969, אבל הוא בהחלט מהווה הצהרת כוונות מכובדת – שכולה בלוז-רוק חזק ואינטנסיבי, גדוש בוירטואוזיות ובגיטרות מנסרות. עם השנים, למד הקהל לאהוב את הפלא הזה – והאלבום משמש היום כהוכחה חותכת לגדולתה של הלהקה, מהרגע הראשון שבו חוברה הגיטרה של דווין למגבר חשמלי... הצליל באלבום הזה רווי בלוז ורוק מסורתי, אבל חסר מאד בכל הנוגע לצליל הקאונטרי, ובעיקר חסרות הבלדות הנפלאות שהלהקה התמחתה בהנפקתם, באלבומיה המאוחרים יותר. אבל למרות שמדובר באלבום שהוא מעט מונוטוני באופיו, עדיין גם כאן יש מספיק רעיונות טובים – כדי להצדיק את רכישתו. החל בקטע הפותח 'Don't Want You No More' – הכנופיה מבהירה, שכאן אין משחקי ילדים, אין צורך בחימום ונכנסים ישר לעניינים. הנעימה נשלטת ע"י הקלידים של גרג, ללא ספק, והאולמנים נשמעים כאילו ניגנו ביחד כבר שנים. המקצוענות פשוט נוטפת מהם... נאמבר בלוז-רוק בסיסי הוא הדרך הטובה ביותר להציג את עצמך... ההמשך אפילו יותר טוב - It's Not My Cross to Bear נותן לגרג אפשרות ביטוי בתחום שהוא באמת אוהב – השירה. גרג מצידו, לא מסתפק בפחות מהוצאת נשמתו בנסיון להשמע כאחרון הזמרים השחורים בבארים של לואיזינה – את כל האפלוליות שבמיתרי הקול מגייס גרג, ועל אף שהמאמץ ניכר ומעורר אי נוחות בשומעים לעיתים, זה עדיין קטע בלוז איטי ומצויין, עם קטע סולו שרק דווין (טוב, אולי גם קלפטון) יכול לנגנו באופן כה מדויק וחודרני. Black Hearted Woman משנה קצת את הקצב, ונפתח ב-riff גיטרה שהוא קונצ'רטו של ממש לגיטרה ושני מתופפים _צל"ש לבוטש ול-jaimoe על הקצב). ככה נשמעת מכונת יריה אמיתית. כסאח של ממש. Trouble No More – האולמנים עושים כבוד לשורשים וממחזרים את מאדי ווטרס (בסגנון עדות הרולינג סטונס). הקטע הפך למזוהה עם האולמנים בזכות העובדה שהוא מופיע במספר רב של אלבומיהם, כולל באלבום המופלא eat a peach. אין הרבה מה לחדש – הקטע יפהפה, מכיל סולואים מרגשים עד דמעות (אחרת, למה הגיטרה מתייפחת???), עבודת תיפוף משובחת, שירה כוחנית וכל שאר התעונגות של החיים. לטעמי, יותר מהכל זה נשמע כמו קטע שהיה בשקט צריך להצטרף לאלבום ד'יזרעאלי גיר של 'קצפת', מה שהיה מעניק לו חותמת כשרות סופית כאלבום המשובח אי פעם... Every Hungry Woman – שם מעניין. הקטע הרבה פחות. לא שהוא לא טוב, חלילה. להיפך, הוא אפילו מצוין. רק שיש לי הרגשה שהבנתם איך הוא נשמע ומה דעתי עליו, גם בלי שאכתוב שום דבר קונקרטי (ואם זה לא ברור לכם – פשוט תסתכלו מסביב בטור – ואז תבינו) Dreams – רגע, רגע, רגע, לפני שמגיעים לדובדבן שבקצפת – גרג שולח קטע 'אמביינט', שהקדים בדור את זמנו. ניחוחות הפסיכדליה של התקופה אכן ניכרים בקטע ההזוי והלא שיגרתי הזה של האולמנים, שנשמע כשייך יותר לדלתות. אבל, אל דאגה. גם כך הגיטרות משחילות את המילה האחרונה ונותנות את מה שהן יודעות.... האלבום ננעל בקטע המוכר יותר מהאלבום - WHIPPING POST , קטע שאין שני לו. לעיתים נדירות שומעים גיטריסט 'חולב' כך את הגיטרה שלו עד הסוף, בצירוף העובדה שנמצאת בסביבה גם ה'פרה' המשובחת של דיקי בטס והקול הצרוד וכ"כ מרגש של גרג – מדובר בנס של ממש. ואגב, קחו שניה ותציצו על עטיפת האלבום ותשוו אותה לזו של אלבום הבכורה של לינרד סקינרד – הדמיון כ"כ ברור, שמיותר אפילו להתווכח אם ואן זאנט וחבורתו העתיקו או לא ממוריהם הרוחניים...)
מת אב ומת אלול, נאסף תשרי (אלבומי אוסף והרגלי העיכול של הישראלים) אם התעייפתם אחרי כל זה, אתם חוששים ממבול הביקורות הצפוי על האולמנים (ומי יוכל להאשים אתכם?) והמוח זועק שאתם לא יכולים לשמוע אף מילה יותר על האחים אולמן, בלי להקיא את נשמתכם – קנו רק את האוסף "עשור של להיטים 1969 -1979", שמסכם יפה את כל הקטעים החשובים של הלהקה...
איש המוות, איש המוות על אופנוע הוא עזב מזמן את החיים... סתם כך, בא לי להפרד שוב מדווין אולמן. שלמה ארצי תרם לי את המילים לפרידה. יפה לו!
Georgia on my mind (שיחת סיכום) מבין עניין ריי צ'ארלס. יש מקומות שגם אני מתגעגע אליהם, גם אם מעולם לא הייתי בהם... אין ספק, זה אינו האלבום הטוב ביותר של האולמנים – אבל כל אחד צריך להתחיל ממקום מסוים, ומה יותר טוב מאשר ההתחלה לשם כך?! מעטות הן הדוגמאות של תקליטי בכורה כ"כ בשלים וכ"כ מקצועניים – וזאת אחת הטובות שבהן. האלבום הזה בהחלט ראוי לתשומת לב מסוימת, בטרם תעברו לארבעה אחריו, שכל אחד מהם עולם ומלואו של שלמות מזוקקת. מכאן מתחיל הרוק הדרומי – זהו החומר ממנו נולדות אגדות רוק!
 

ThE RhythM

New member
בדיוק השבוע

התחלתי לתת לאולמנים כמה האזנות בכורה (מעניין בגלל מי...:) איפה היית יא הולדן?? התחלתי כבר להתגעגע לביקורות שלך! כמובן שהביקורת משובחת לא להוסיף על זה יותר מדי...
 

Tomer 123

New member
כרגיל, תענוג!

אני חייב להודות שאת האלבום הזה לא שמעתי, אבל אחרי שקראתי את הביקורת המ-ע-ו-ל-ה שלף, הולדן, אני אשקול ברצינות שמיעת בכורה.
 

yon2k

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

האחים אולמן הם חלק עיקרי בזה שהאמריקאים לוקחים את הבריטים בכל מה שקשור לרוק
 

Rubycon

New member
האחים אולמן אמנם טובים

אבל אני אתן לחבר מרעיי להגיב על דברי ההבל שדיברת זה עתה. קומפי, אבנר, הלטר, באנוג - אני רעב.
 

yon2k

New member
אז איפה החברים שלך?

אולי הם גם הבינו שהאולמן לוקחים את כולם?
 

Rubycon

New member
ממש לא אכפת לי שלא באו לעזרתי

אני עומד יופי בזכות עצמי. אתה יכול להמשיך לנבוח עד מחר שהאולמנים לוקחים את כולם, זו לא דעתי. גם אם תביא מיניבוס מפוצץ בערסים עם שרשראות ואלות ותידפק על דלת ביתי אני עדיין אחשוב שכל שיר של קרימזון עד 74, ג'נסיס של האקט וגבריאל, קאמל של בארדנס, ג'נטל ג'יאנט, גונג, מהווישנו, וות'ר ריפורט, ריטרן טו פוראבר, אמרסון לייק פאלמר של הסבנטיז, זאפה, יש של הסבנטיז, סופט מאשין, פיירפורט קונבנשן, סטילאיי ספאן, אנגלאגארד וזה יכול להימשך עוד הרבה לא רואה את האולמנים. תפסיק לנסות לסתום פה פיות, אתה הפרובוקטור אבל לא המקייבליסט, אז תפסיק לנבוח.
 

yon2k

New member
אני נובח?

אני אקח את זה בתור מחמאה. סה"כ טענתי שבמוסיקה האמריקאים לוקחים את הבריטים. אין צורך לתקוף אותי. יכולה ליהיות לך דעה שונה משלי ואני מקבל את זה שיש לך דעה שונה משלי. זכותך לחשוב שדעתי לא נכונה כמו שזכותי לחשוב שדעתך לא נכונה. אין צורך להיכנס למריבות קטנוניות כי הפורום גם ככה מלא בהם. אז שבת שלום והאו האו(או וופ וופ - תלוי איזה כלב אני).
 
למעלה