למרות שאני אמא...

[גם אמא]

למרות שאני אמא...

מעניין אותי לדעת איך אתם חושבים מה אתם מצפים מאיתנו ההורים.... איך להתנהג אליכם???? איך לדבר איתכם ????? ואל תשכחו לרגע שאנו גם דואגים לכם ...

 

[Heavy Thought]

אני לא יכולה לענות בכלליות

אבל מה שאני מצפה מההורים שלי זה שיפתחו קצת, שיפסיקו להיות כאלה שמרניים וכאלה קיצוניים וכאלה מעצבנים. יהיה הרבה יותר נחמד בבית.

 

[n u l i t]

שלום, אמא.... ../images/Emo141.gif

קודם כל, תודה על האכפתיות, על הדאגה, על ההתענינות, ועל האהבה... לא שכחנו לרגע כמה את דואגת, הרי את ואבא דואגים להזכיר לנו את זה בכל הזדמנות... גם אני דואגת, אני דואגת לבריאות הנפשית שלך... את יודעת מה קורה לאנשים שדואגים כל הזמן? תשאלי את דוק´ כץ, פסיכיאטר קליני... תראי, אמא לא תמיד הית אמא... פעם, מזמן... גם את הית ילדה..הית נערה, הית מתבגרת... אומנם יובלות עברו מאז אבל בטוחה אני, שזכר קטן מהתקופה הפירחונית ההיא השאיר בך חותם... וגם לך, אמא, היתה אמא... גם את ציפית ממנה שתבין אותך, שתראה עד כמה את כבר גדולה, שתסמוך עלייך, שתתן לך להחליט החלטות בשביל עצמך, שתראה עד כמה את מוצלחת ואינטלגנטית... ושהיא תתגאה בך על כך... שתתן לך את מרחב המחיה שלך, שתאמין בך, שתהיה שם לצידך כשאיזה ילד רמס את לבבך השברירי, שתבין שאת ישות בפני עצמך, שאת חזקה ושיש דברים שאת חייבת ללמוד לבד... היום את בעצמך אמא, ועל כך מגיע לך עיטור כבוד... גם לך התקופה הזאת קשה ומבלבלת אולי אפילו יותר מלילדיך.. ואת מנסה בכל כוחך להבין אותם... מנסה לקדם אותם, להסביר להם, למנוע מהם טעויות... והם, כפויי הטובה הללו.. העוללים, הממזרים השובבים האלו... הם עושים לך את עבודה קשה הם מגלים התנגדות, הם כועסים ורבים ובועטים ומקללים... ואת לא מבינה מה הם מנסים לאמר לך... אז בכל פעם שאינך מצליחה... ואת מתרגזת תזכרי שגם את, פעם, הית אני.

 

[מילקי ורוד]

שיתנו לנו את החופש והפרטיות שלנו!

ושלא ייקללו אותנו!

 

[*neta*]

בואי נלך הפוך בבקשה..

אולי אתם תגידו לנו מה אתם רוצים/מצפים מאיתנו?

 

[Prof. James Potter]

הממ... ../images/Emo16.gif

הדברים החשובים: א. לתת לנו לנשום, בלי שנצטרך לדווח לכם כל דבר שאנחנו עושים. ואני לא אומר שלגמריי לא תדעו. אם נלך לחבר, בסדר- תדעו. אם נלך למקום כלשהו- בסדר. אבל בלי פירוט על כל תנועה ותזוזה שהייתה במקום הזה. ב. אם רוצים לדעת משהו- לשאול מתוך עניין. לא לחקור אותנו כאילו אנחנו מחבלים מהפת"ח/חמאס/חיזבאללה. ג. לדאוג כמובן, אבל לא יותר מדיי (אכלת את הסנדוויץ´ עד הסוף? עם מי דיברת בהפסקה?- זה יותר מדיי.)

ניר

 

[וויזלי_גירל]

אני אגיד מה אני רוצה

אני רוצה שההורים שלי לא יגידו לי איך להתלבש ואיך להתנהג שלא יכעסו על זה שיכולת החשיבה שלנו מוגבלת, ולא כולנו כאלה גאונים שמקבלים 100 בכל מקצוע! שלא יכעסו כשאנחנו מביאים מבחן בתנ"ך או מקצוע אחר שקיבלנו בוא 61. שיפסיקו להרוס את השמחה- (למשל אני מאושרת שקיבלתי 74 במתמטיקה, אבל אמא שלי חייבת לכעוס עלי בגלל זה ולהרוס את השמחה) שיפסיקו להשתלט על החיים שלנו שלא יחליטו החלטות בשבילינו שלא יבחרו לי את החברים שלא יתיחסו לחיים שלי כאילו זה החיים שלהם שיעזרו לי כשאני צריכה עזרה שלא יתעצבנו מכל דבר שיחבקו מתי שצריך, שיפנקו מתי שצריך, שלא יהיו מפלצות שצועקות, שלא ירביצו, שלא יקללו אותנו, שלא ירדו אלינו, ושלא יוציאו אלינו את הכעס מהעבודה. אבל הכי הכי, אני רוצה שאמא שלי תבין אותי, תחבק אותי, תנשק אותי, תבין אותי, לא תכעס עלי, שלא תהרוס לי את החיים בזה שתפסיק לי את החיי חברה רק כדי שאני אשאר ואפוצץ את המוח שלי בכמה זה y+x!!! אמא צריכה להיות חברת נפש, שאפשר לדבר איתה על הכל, שכיף ללכת איתה למקומות. ואבא צריך להיות מישהו שכיף לשחק איתו, כיף להיות איתו וכיף לעזור לו. הם לא צריכים להיות כמו אבא שלי, שמדברים איתי רק כדי להוציא את הכעס, או כדי להאשים אותי במשהו שלא עשיתי, או כדי להגיד לי מה לעשות!