למען השם!

[אוֹחַ]

למען השם!

הפורום פה משנה שמות כמו היה זה רחוב ב"סלאח שבתי".. ואם כבר שמות, אז רציתי לספר לכם שבשבוע שעבר הייתי בלוויה של מישהו שמת טרם זמנו. כמו בסרט, הגשם לא הפסיק לרדת, ונרטבנו עד לשד עצמותינו. הגברים אצלנו במשפחה "פטורים" מהחוויה המלאה של מסע הלוויה, על כל הקשיים הכרוכים בזה. אז שולחים את הנשים קדימה, ואנחנו, האחים והאבא, מדשדשים, יחידים, מאחור בשבילים (יש הקלות והחמרות לרוב). וכשאנחנו מחכים לנשים שיחזרו, יש לנו השקט של בית הקברות, רק שלנו. והשיחות בד"כ נסובות על המצבות שמסביב: זאת יפה, זאת מוגזמת, וזה מחכה לאשתו כבר שלושים שנה... ושמתם לב שבקברים הזוגיים שעדיין אינם מושלמים, הדייר הראשון הוא לרוב הגבר? בשבוע שעבר, בבית הקברות ביהוד, שמתי לב לדבר שעוד לא ראיתי - מצבה מוכנה, מבלי קבר, אבל השמות כבר כתובים עליה. בהתחלה זה נראה לי קצת מוזר - יש כל-כך הרבה אנשים שמאמינים בסימבוליות/עין הרע וכו' - לא כל אחד היה מוכן לראות את השם שלו על מצבה, עוד בחייו. אבל כשחשבתי על זה עוד קצת, וגם נזכרתי בכל מיני "אמונות שם" שנתקלתי בחיי, הבנתי משהו: שם כתוב זה טוב. כתוב באותיות ברורות וחזקות, באבן. זה מעיד על קיום. מה שלא טוב, זה שם מחוק. יהי שם הפורום מבורך!

 

[גילגם אש]

איך זה?

אצל אשכנזים ירושלמים זה בידיוק הפוך. הגברים הולכים והנשים אסורות. אני אומר לך, היהודים האלה, מיום שכלתה נבואה מישראל עובדי כוכבים ומזלות נהיו כולם. ----------------- וגם קצת לפני זה

 

[אוֹחַ]

גם אצל אשכנזים ירושלמים

כוהנים?

 

[sailor]

בלבלת אותו עם תאור השבילים והשקט

כי כהנים אמורים להשאר מחוץ לגדר.

 

[אוֹחַ]

לא מדוייק. צריך לשמור כשני מטרים מרחק

מקבר, ולוודא שאין טומאת אוהלים (גג משותף - ואף צמרת עץ בכלל זה - עם קבר או מת). וכמו שכתבתי - יש הקלות והחמרות. יש בתי עלמין שאפשר להכנס, וכאלה שאי-אפשר. תלוי ברוחב השבילים, בגידור ובעוד כהנה וכהנה.

 

[אוֹחַ]

תיקון: "טומאת אוהל", ולא כפי שנכתב.

 

[יוסי ר1]

שלא יידעו עוד צער.

מנהג קדום הוא להקים מצבה, ואף לחרוט עליה ק"ב, רוצה לומר "קניתי בחיי". אומרים, סגולה לאריכות ימים. האמת, מאד מתחשב בשאירים, שלא צריכים פתאום לא רק להתאבל על אובדן יקירם, אלא אף לגרד סכום דמיוני לרכישת חלקת קבר. מנהג ירושלים הוא שצאצאים לא מלווים את המת אל קברו. גזירה על דרך הסוד, שלא יהיו מלאכי חבלה חובטים במת, והמבין יבין. ואף לזה יש תחבולה - עם תום ההספדים בבית הלוויות, נוסעים הצאצאים ראשונים אל חלקת הקבר, ומגיעים לפני הבר-מינן.

 

[יוסי ר1]

אה, ולעניין שם הפורום:

אפשר לבקש מהנהלת תפוז, שיחליפו ל"תרבות"?

 

[חסר דעת]

וכשיתחילו כאן המכות

נבקש שישנו ל"תת תרבות" ?

 

[יוסי ר1]

לא. נקבע בוודאות - "עברית". שבת שלום.

 

[sailor]

יתבלבלו

ויגיעו לפורום "אי ברית" http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumId=202

 

[יוסי ר1]

אי-בריא, דבר אי-ברית!

 

[שבולת ירוקת העין]

ברוך השם

אז מישהו בהנהלתה כנראה קורא כאן ועוקב אחר "רחשי לבנו". גנגי, שימי לב לפני שאת פותחת בהצעות מגונות

 

[מכסי פיכלשטיינר]

שנה ברוכה

קראתי בעיתון של יום ששי, שלא הייתה שנה ברוכת משקעים שכזו מאז 1992. ואני אומר, שהשנה הזו ברוכה יותר, משום שאז ב 1992 היו הצפות ואפילו סגרו את נתיבי איילון לבוקר אחד, ואילו השנה, טפו טפו טפו, הגשמים מוצאים את דרכם אל מתחת למפלס הקרקע, אם לים ואם למאגרים. למי עוד יש חברים אירופאים או אמריקנים שלא מבינים מה פשר ההתלהבות הישראלית מקצת גשם, שלא לדבר על קמצוץ שלג

 

[שבולת ירוקת העין]

אבל נדמה לי

שכמה כבישים תלאביביים התפרקו במהלך החורף הז. זה לא קשור לגשמים? ולפחות כל ירושלמי שני שאני מכירה מקטר על הרטיביויות בקירות/תקרה/גג בעקבות הכמויות הבלתי נתפסות שירדו שם ב"מערכת האחרונה"

 

[Gal Ha]

אכן כן

היי, אני גל מצוות הנהלת הפורומים. אכן עקבתי אחרי הפורום הזה בימים האחרונים וראיתי שחברי הפורום מאוד מעוניינים להחזיר את שם הפורום לקדמותו, ושם הפורום שונה בחזרה. אם למישהו מכם יש הערות נוספות, עצות, שאלות לגבי הפורום - ניתן לפנות ל"הנהלת הפורומים" או ל [email protected] ונשמח לתת לכם מענה

המשך גלישה מהנה

גל

 

[יוסי ר1]

העם בציון מעריך את תשומת הלב והרגישות...

 

[גילגם אש]

אתה יותר טוב אלדבר בשם העם היושב בציון

נטשת חברים בשעתם הקשה. עמדת מן הצד והם מדממים. ראית את פועלם מושם למירמס. את שמם מבוזה ומנותץ. ולא שבת בך. מן הצד צפית ראית במישבתם ולא שבת בך. רק בזאת תוכל לתקן את העוולה: שובה שובה השובב כמאז ומקדם! חדש ימינו הטובים להנאת אחינו היהודים ויעלה השמיימה עשן ריבם וקול מיצהלות תיגרותיהם ---------------------- למה מה יש, בשביל מה יצאת לפנסיה? כמה זמן כבר לוקח לחלוב כמה דבורות, להשחיז סכינים בשרשרת ושרשרות של משורים, לגלף כמה אגנים מאבן ירושלמית, לתקן שקע, להחליף תקע, לרתך את הקיר לתקרה, להאכיל תרנגולת, לטייל עם כלב, לקרוא ספר אחד שניים שלוש ארבע די, לישון באיזה הרצאה מיותרת ולהתעורר באחת שווה, לכוון תפילה או שתיים (שלוש?), לשבת בחברותא לתה מינחה עם דבש תוצרת בית וליקרים עצמיים. ולא אמרתי עוד כלום עוד על זו לה יש לציית, שצועקת יוסי! יוסי! אולי תזוז כבר מהמחשב???

 

[יוסי ר1]

אתה תקשיב טוב, מחרחר חירחורים ומריב ריבים:

לכנס של הסמולנים לא יצא לי ללכת, למרות שתכננתי. התברר, שיש הרצאה דחופה - על תהליך קבלת ההחלטות אצל הדבורים. שלא אלך? נגיד, אתה עובר בדיוטי פרי. נגיד, בבא לך לקנות מצלמה. נגיד, יש שם שתי מצלמות: קנון עם 8 פונקציות ב299 ש"ח, ואולימפוס עם 6 פונקציות ב249 ש"ח. איזו תקנה? ברור, שאין תשובה אחת נכונה. עכשיו, בא נשחק את המוכר: נניח, שיש לו עניין לדחוף לך את הקנון, מסיבותיו הוא. מה יעשה? המוכר הנבון, יוסיף מצלמה נוספת בתצוגה: קנון עם 9 פונקציות, ב499 ש"ח. עכשיו, כשתראה שיש לך אפשרות לרכוש קנון, שהיא כמעט כמעט כמו ההיא היקרה, אבל בכמעט חצי מחיר, לא תקנה?! אז רוב הסיכוי שתקנה את ההיא ב299 ש"ח. עכשיו, נניח המוכר הנבון - מעוניין לדחוף לך דווקא את האולימפוס. מה יעשה? כמובן, יוסיף לתצוגה אולימפוס נחותה, רק 7 פונקציות, ב230 ש"ח. נו, עכשיו ברור - אתה תלך על האולימפוס 8 פונקציות ב249 ש"ח - כולה עוד 19 ש"ח וישך דגם משודרג! -------------- אותו דבר אצל דבורים. כשנותנים להם לבחור בין צוף שדרושה השקעה להשיגו אבל איכותו/כמותו מרובים, הם בוחרים בו. אם באופן משמעותי הצוף הנחות קל להשגה, הם יבחרו בו. וכשעושים להם טריקים ושטיקים דוגמת המוכר של המצלמות - תהליך קבלת ההחלטות שלהן דומה באופן מדהים לזה של בני האדם. ימבה דוגמאות הוא הביא כדי להוכיח. היה מרתק. ---------- ובעניין מה שאמרת - הרי שנינו - כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ!

 

[יוסי ר1]

יתר על כן:

כל ילד יודע, שדבורה משחרת לצוף (או אבקה) יודעת להודיע לחברותיה, באמצעות ריקוד השמונה, את מיקומו המדוייק של מאגר צוף חדש (למשל עץ לימון שפרח לו פתאום). הכיוון - לא בעייה. הרי יש עוגנים מוצקים של מיקום הכוורת וזווית השמש בייחס לכיוון אותו עץ. אבל המרחק, איך לעזאזל דבורה יכולה לחשב מרחק - בדייקנות מדהימה, בין אם עשרים מטר או שלושה קילומטר? הועלו כמה השערות: האחת, כמות האנרגייה שהיא השקיעה במעוף. (שרפתי חמישה ליטר בנזין!) האחרת, מספר העצמים שמשכו את תשומת ליבה בדרך. (תעברי חמישה רמזורים וגמל אחד). בדקו. העמיסו על דבורה משקל, ושלחו אותה להביא צוף ממרחק מדוד. הדבורה סימנה לחברותיה שהצוף מרוחק יותר מאשר בפועל. משמע, היא מחשבת כמות אנרגיה. שילחו דבורים דרך מנהרות עם מספר עצמים משתנה בדרך, ומצאו שגם הפעם הדבורים הלכו שולל אחרי מספר העצמים המשתנה - ככל שראו יותר עצמים, כך העריכו מרחק גדול יותר. משמע, גם תוואי הדרך מסייע לה לחשב מרחק. ועכשיו, הקטע המדהים, שלשמו התכנסנו הלום: עשו ניסוי משולב. גם תיעתעו בה במרחק, וגם בכמות האנרגיה שהיא היתה צריכה להשקיע. והדבורים - הן הדהימו את החוקרים: מצד אחד, הן אותתו לחברותיהן מרחק שגוי, על פי מה שהטעו אותן. אך מאידך, הן אותתו גם הערכה סובייקטיבית של הדבורה ("תקשיבו, אני הדבורה מאיה חושבת ש") האם המאגר ההוא אכן אטרקטיבי, למרות המרחק. כלומר, אם דבורה עברה עשרה מטרים (אמיתיים) עד למאגר הצוף, היא שידרה יותר להיטות מאשר דבורה שעברה עשרים מטרים לאותו מאגר, למרות ששתי הדבורים הוטעו לחשוב שהמרחק הוא עשרים מטרים.. מכאן, שיש לדבורה לא רק מידע אובייקטיבי למסור (מיקום, כמות) אלא גם מידע סובייקטיבי - כדאי / לא כדאי לשחר שמה!