מצטרפת לרעות של הכלבים ולאורי....
כאימא ל תאומים ולאחר שנה עוד בן, נכון, כיום התאומים בני 38 והוא בן 37, אני יכולה לספר לך שתמיד היו בביתנו כלבים, בתחילה גרנו בדירה קטנטונת של חדר וחצי ואיתנו היה שוקו, כלב דמוי פודל שובב.
אחר כך עברנו לבית גדול יותר והיו לנו 2 כלבים רבגזעיים, האחד גדול והשניה קטנה, יחד איתם תמיד היו לנו אורחים שאספנו מהרחוב ומצאנו להם בתים.
אני עוד זוכרת את הגננת של הילדים שלי שמתגאה כי :"העמרנים אינם חולים, הם מחוסנים בגלל שהכלבים של אימא שלהם מלקקים אותם בפה ומנקים את שאריות החלב".
אני יכולה לספר לך שהילדים שלי למדו מה זאת אחריות בעקבות הטיפול שלנו בכלבים.
נכון היום קשה, אין ספק, אפילו קשה מאוד, אבל ניתן למצוא פתרונות, אוכל זול יותר וחיסונים דרך אחת העמותות.
תראי שבעוד כמה שנים, הילדים יודו לך על השארת הכלב בבית.
אני זוכרת שכשהייתי מטיילת עם התאומים ושוקו, הוא היה מסתובב סביב העגלה ולא מאפשר לאנשים להתקרב, שמר עליהם כאילו הוא האימא ואני הבייביסיטר
אגב, בזמנו לא היו חיתולים חד פעמיים, ועוד פיתוחים המקלים על ההורים, אפילו מכונת כביסה לא הייתה לי, הייתי מרתיחה 150 חיתולים על פרימוס.