למנהלת שלום..
- פותח הנושא טרה10
- פורסם בתאריך
טרה10 - עלית על
הבעיה נושאים חדשים. נדמה כאילו סקרנו את רוב הנושאים הנוגעים לנוסטלגיה. ואם מתחילים לסטות - אז מגיעות צעקות על קשקשת... בעיה... נראה לי באמת ששנינו זיקני השבט... תגיד זכור לך מה קיבלתם לחתונה - הכוונה למתנות החתונה? התחתנו בשנת 65 באולמי גיל בפ"ת, 5 נגנים שעשו שמח - החתונה נחשבה למפוארת בקריטריונים של אותם זמנים, אבל נחשבת ל"חתונת עניים" בהשוואה לפאר והנצנצים של "ההפקות" היום. נו אז ספר על שלך?? ואולי גם אחרים יספרו ונפתח נושא חדש שירחיקנו קצת מפוליטיקה ומבעיות עדות.
הבעיה נושאים חדשים. נדמה כאילו סקרנו את רוב הנושאים הנוגעים לנוסטלגיה. ואם מתחילים לסטות - אז מגיעות צעקות על קשקשת... בעיה... נראה לי באמת ששנינו זיקני השבט... תגיד זכור לך מה קיבלתם לחתונה - הכוונה למתנות החתונה? התחתנו בשנת 65 באולמי גיל בפ"ת, 5 נגנים שעשו שמח - החתונה נחשבה למפוארת בקריטריונים של אותם זמנים, אבל נחשבת ל"חתונת עניים" בהשוואה לפאר והנצנצים של "ההפקות" היום. נו אז ספר על שלך?? ואולי גם אחרים יספרו ונפתח נושא חדש שירחיקנו קצת מפוליטיקה ומבעיות עדות.
ממש לא ../images/Emo10.gif
סתם מקום מדכא ברח´ שלוש בתל-אביב. אצל יוצאי טורקיה המקווה הוא חזרה גנרלית לנשים לפני החתונה. כל נשות המשפחה הולכות עם הכלה והשמחה גדולה. אבל יש לי אנקדוטה על חזרה גנרלית לחתונה בארה"ב וזה הולך כך: בארצות הברית נהוג לעשות חזרה גנרלית לפני החתונה. בחזרה אחת כזאת, ערב לפני החתונה, ניגש החתן אל הכומר שעמד להשיא אותו למחרת והציע לו הצעה חריגה: "תראה, אני אתן לך 100$ אם תהיה מוכן לשנות קצת את הטקסט. אני אודה לך אם כאשר תגיע לחלק של מבטיח לאהוב אותה ולהיות נאמן לנצח וכ"ו, פשוט תדלג על זה." הכומר ההמום, ששטר ה – 100$ נדחף לידו בכוח, לא ידע מה לעשות ועזב את המקום במבוכה. למחרת, בטקס החתונה, כשהגיע זמנו של הבעל לשאת את נדריו כפי שמכתיב לו הטקסט, הסתכל הכומר ישירות לתוך עיניו של החתן והקריא מן הכתוב: "האם אתה, מיסטר סו אנד סו, מתחייב להשתטח לרגליה של אשתך, להגיש לה ארוחת בוקר במיטה כל בוקר, ונשבע כאן בפני אשתך ואלוהים שכל חייך לא תיתן עינך באף אשה אחרת כל עוד שניכם חיים? " החתן השתנק אבל כשראה את מבטי כולם נעוצים בו, אמר בקול חלוש "כן, אני נשבע", ואז רכן לעבר הכומר ובלחש אמר לו בכעס: "חשבתי שהיה לנו הסכם קטן בינינו.." הכומר שלף מכיסו את שטר 100$ והחזיר אותו לחתן. "היא הציעה לי הצעה נגדית טובה יותר.." התנצל בחיוך..
כסף יענה על הכל... (כמעט)
סתם מקום מדכא ברח´ שלוש בתל-אביב. אצל יוצאי טורקיה המקווה הוא חזרה גנרלית לנשים לפני החתונה. כל נשות המשפחה הולכות עם הכלה והשמחה גדולה. אבל יש לי אנקדוטה על חזרה גנרלית לחתונה בארה"ב וזה הולך כך: בארצות הברית נהוג לעשות חזרה גנרלית לפני החתונה. בחזרה אחת כזאת, ערב לפני החתונה, ניגש החתן אל הכומר שעמד להשיא אותו למחרת והציע לו הצעה חריגה: "תראה, אני אתן לך 100$ אם תהיה מוכן לשנות קצת את הטקסט. אני אודה לך אם כאשר תגיע לחלק של מבטיח לאהוב אותה ולהיות נאמן לנצח וכ"ו, פשוט תדלג על זה." הכומר ההמום, ששטר ה – 100$ נדחף לידו בכוח, לא ידע מה לעשות ועזב את המקום במבוכה. למחרת, בטקס החתונה, כשהגיע זמנו של הבעל לשאת את נדריו כפי שמכתיב לו הטקסט, הסתכל הכומר ישירות לתוך עיניו של החתן והקריא מן הכתוב: "האם אתה, מיסטר סו אנד סו, מתחייב להשתטח לרגליה של אשתך, להגיש לה ארוחת בוקר במיטה כל בוקר, ונשבע כאן בפני אשתך ואלוהים שכל חייך לא תיתן עינך באף אשה אחרת כל עוד שניכם חיים? " החתן השתנק אבל כשראה את מבטי כולם נעוצים בו, אמר בקול חלוש "כן, אני נשבע", ואז רכן לעבר הכומר ובלחש אמר לו בכעס: "חשבתי שהיה לנו הסכם קטן בינינו.." הכומר שלף מכיסו את שטר 100$ והחזיר אותו לחתן. "היא הציעה לי הצעה נגדית טובה יותר.." התנצל בחיוך..
שיא חדש: קשקשת בעניין קשקשת ../images/Emo15.gif
אין גבול לקשקשת: הנה, אחרי אין-סוף הסברים והדגמות מה היא בדיוק קשקשת - מסתבר שבכירי הקשקשת עדיין לא הבינו מה פירוש פורום אינטרנט - ומהי קשקשת, כי הנה את טוענת פתאום ש"אם מתחילים לסטות (מנוסטלגיה) - אז מגיעות צעקות על קשקשת...בעייה...". אז במיוחד בשבילך - פעם נוספת - והפעם בעברית קלה: אל תטעי: הקשקשת אינה נגזרת בהכרח מ ה נ ו ש א שעליו מקשקשים - אלא מ ה א נ ש י ם המקשקשים את הקשקשת שלהם - בכל נושא. כבר נאמר פה רבות, שבהחלט מותר - אולי גם רצוי - לדבר על כל נושא אחר בנוסף לנוסטלגיה - ואומנם מעולם איש לא טען כלפי שום נושא, שהוא בפני עצמו - מהווה קשקשת. מה שנטען הוא, שהבעייה היא לא הנושא - כפי שאת טוענת בטעות - אלא הקשקשת האישית של הקשקשנים - גם בענייני נוסטלגיה וגם בכל נושא אחר, ותמוה שלא זכור לך כמה פעמים כבר הובהר ההבדל בין פורום אינטרנט הפתוח לציבור ובין טקסטים של צ´ט והודעות פרטיות באימייל או במסרים (לאנשים המחפשים חברה ולא תוכן). כל הודעות הבוקר-טוב, לילה טוב, קמתי-התלבשתי-התרחצתי, הלכתי, חזרתי, חשבתי, התעטשתי, חלבתי, עשיתי פיפי, התרחצתי - וכל שאר הודעות הקשקשת הבנאלית הזו - אפילו בענייני המיפגש - יש לי מקום באוטו, אין לי מקום באוטו, כדאי לך לבוא, לא כדאי לך, כן כדאי לך, יש אוכל, אין אוכל - בקיצור: כל ההודעות המיותרות האלה הגורמות לך כנראה להתרוממות רוח מיוחדת - מקומן בתיבת המסרים או באימיילים הפרטיים, פשוט מצחיק שאנשים מוכנים להנציח את השטויות האלה בפורום כתוב - ועוד כמעשה שיגרה, כשההודעות האלה מהוות את עיקר פעילותם בפורום. אז שוב: קשקשת היא קשקשת הנכתבת על ידי אנשים - והיא אינה קשורה בשום נושא. כל המקשקשים - מקשקשים הרי את הקשקשת שלהם בכל נושא. לכן הטענה שלך, כאילו "נגמרו הנושאים" - היא קשקשת בפני עצמה. הכלל הוא פשוט: יש לך מה להגיד, מה להגיב - אהלן וסהלן: תגידי, תגיבי, רצוי כמובן שגם נלמד פעם משהו חדש שלא ידענו או לא חשבנו עליו קודם; אבל סתם לקשקש ולקשקש ולקשקש ("איזה יופי"... "אהבתי"... "בוקר טוב"... "הלוואי שלא יהיה פיגוע"... "יש לי מקום באוטו"... "מה שלומך" וכיוצ"ב קשקושים עם אייקונים צבעוניים) נו, באמת. איזה ערך יש לקשקשת הזו. מה זה נותן לך, חוץ מאשר להצית קשקשת נוספת המדרבנת אותך שוב להמשיך בקשקשת שלך. וכרגיל - אל תקחי את זה אישית. הדברים, כידוע, מיועדים לא רק אלייך, אבל אם רק תשתדלי - אין ספק שתוכלי להתגבר על הצורך הזה, ולהוות דוגמה למופת לקשקשנים אחרים. אגב, עצם הטענה שלך שהנושאים "נגמרו" - היא כשלעצמה קשקשת. הנה, לגמרי במקרה השמיעו הבוקר ברדיו כמה שלאגרים מתוך מחזות זמר שהועלו כאן, אבל את היית עסוקה באותם רגעים בכתיבת קשקשת. בואי נשמע מה יש לך להגיד על גיורא גודיק, למשל. עליו, למשל, עוד לא דיברו פה מעולם, למרות שהוא שווה כמה גרם של נוסטלגיה. או שעדיין את משוכנעת שנגמרו פה כל הנושאים?! שבת שלום והלוואי שלא יהיה פיגוע.
אין גבול לקשקשת: הנה, אחרי אין-סוף הסברים והדגמות מה היא בדיוק קשקשת - מסתבר שבכירי הקשקשת עדיין לא הבינו מה פירוש פורום אינטרנט - ומהי קשקשת, כי הנה את טוענת פתאום ש"אם מתחילים לסטות (מנוסטלגיה) - אז מגיעות צעקות על קשקשת...בעייה...". אז במיוחד בשבילך - פעם נוספת - והפעם בעברית קלה: אל תטעי: הקשקשת אינה נגזרת בהכרח מ ה נ ו ש א שעליו מקשקשים - אלא מ ה א נ ש י ם המקשקשים את הקשקשת שלהם - בכל נושא. כבר נאמר פה רבות, שבהחלט מותר - אולי גם רצוי - לדבר על כל נושא אחר בנוסף לנוסטלגיה - ואומנם מעולם איש לא טען כלפי שום נושא, שהוא בפני עצמו - מהווה קשקשת. מה שנטען הוא, שהבעייה היא לא הנושא - כפי שאת טוענת בטעות - אלא הקשקשת האישית של הקשקשנים - גם בענייני נוסטלגיה וגם בכל נושא אחר, ותמוה שלא זכור לך כמה פעמים כבר הובהר ההבדל בין פורום אינטרנט הפתוח לציבור ובין טקסטים של צ´ט והודעות פרטיות באימייל או במסרים (לאנשים המחפשים חברה ולא תוכן). כל הודעות הבוקר-טוב, לילה טוב, קמתי-התלבשתי-התרחצתי, הלכתי, חזרתי, חשבתי, התעטשתי, חלבתי, עשיתי פיפי, התרחצתי - וכל שאר הודעות הקשקשת הבנאלית הזו - אפילו בענייני המיפגש - יש לי מקום באוטו, אין לי מקום באוטו, כדאי לך לבוא, לא כדאי לך, כן כדאי לך, יש אוכל, אין אוכל - בקיצור: כל ההודעות המיותרות האלה הגורמות לך כנראה להתרוממות רוח מיוחדת - מקומן בתיבת המסרים או באימיילים הפרטיים, פשוט מצחיק שאנשים מוכנים להנציח את השטויות האלה בפורום כתוב - ועוד כמעשה שיגרה, כשההודעות האלה מהוות את עיקר פעילותם בפורום. אז שוב: קשקשת היא קשקשת הנכתבת על ידי אנשים - והיא אינה קשורה בשום נושא. כל המקשקשים - מקשקשים הרי את הקשקשת שלהם בכל נושא. לכן הטענה שלך, כאילו "נגמרו הנושאים" - היא קשקשת בפני עצמה. הכלל הוא פשוט: יש לך מה להגיד, מה להגיב - אהלן וסהלן: תגידי, תגיבי, רצוי כמובן שגם נלמד פעם משהו חדש שלא ידענו או לא חשבנו עליו קודם; אבל סתם לקשקש ולקשקש ולקשקש ("איזה יופי"... "אהבתי"... "בוקר טוב"... "הלוואי שלא יהיה פיגוע"... "יש לי מקום באוטו"... "מה שלומך" וכיוצ"ב קשקושים עם אייקונים צבעוניים) נו, באמת. איזה ערך יש לקשקשת הזו. מה זה נותן לך, חוץ מאשר להצית קשקשת נוספת המדרבנת אותך שוב להמשיך בקשקשת שלך. וכרגיל - אל תקחי את זה אישית. הדברים, כידוע, מיועדים לא רק אלייך, אבל אם רק תשתדלי - אין ספק שתוכלי להתגבר על הצורך הזה, ולהוות דוגמה למופת לקשקשנים אחרים. אגב, עצם הטענה שלך שהנושאים "נגמרו" - היא כשלעצמה קשקשת. הנה, לגמרי במקרה השמיעו הבוקר ברדיו כמה שלאגרים מתוך מחזות זמר שהועלו כאן, אבל את היית עסוקה באותם רגעים בכתיבת קשקשת. בואי נשמע מה יש לך להגיד על גיורא גודיק, למשל. עליו, למשל, עוד לא דיברו פה מעולם, למרות שהוא שווה כמה גרם של נוסטלגיה. או שעדיין את משוכנעת שנגמרו פה כל הנושאים?! שבת שלום והלוואי שלא יהיה פיגוע.
האמת.........לא כל כך.........
ורק במבט יותר מאוחר אני מבין מה הפסדתי אז ומה הרויחו האחרים........... ריקוד הסלואו הראשון שלי היה כשכבר הייתי בצבא כלומר 1966 וזה היה לצלילי טומבלאנאג´ של אדמו........... זה היה בחדר פרטי של מישהו שלא היה הולך בתלם והיה לו פטפון שהיה אז מצרך מאד נדיר במקומותינו האורות היו עמומים ובת כתה שלי שהיתה גם בחופשה הזמינה אותי ולא ידעתי בכלל מה עושים.....אבל היא כרכה את ידיה סביב צוארי ויותר אני לא זוכר כלום חוץ מעונג מתוק שלא הרגשתי קודם ובושה שמא היא מרגישה את האקדח בכיסי......כלומר ליד הכיס..... היו זמנים....................
ורק במבט יותר מאוחר אני מבין מה הפסדתי אז ומה הרויחו האחרים........... ריקוד הסלואו הראשון שלי היה כשכבר הייתי בצבא כלומר 1966 וזה היה לצלילי טומבלאנאג´ של אדמו........... זה היה בחדר פרטי של מישהו שלא היה הולך בתלם והיה לו פטפון שהיה אז מצרך מאד נדיר במקומותינו האורות היו עמומים ובת כתה שלי שהיתה גם בחופשה הזמינה אותי ולא ידעתי בכלל מה עושים.....אבל היא כרכה את ידיה סביב צוארי ויותר אני לא זוכר כלום חוץ מעונג מתוק שלא הרגשתי קודם ובושה שמא היא מרגישה את האקדח בכיסי......כלומר ליד הכיס..... היו זמנים....................
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.