למי שהתגעגע.............................חזרתי
חזרתי ביום ראשון אבל הג'ט לג הרס אותי, מאז יום ראשון אני רק יושנת ואוכלת, אוכלת ויושנת. אני רוצה לשתף אותכם בחוויה מזעזעת שעברתי. לפני 3 שבועות בערך נסעתי לתערוכות במזרח - אחת בבנקוק והשנייה בהונג קונג. בין לבין גם טיילתי קצת (יומיים) וגם חיפשתי ספקים חדשים לחומרי גלם. לגבי התערוכות, הפעם ביקרתי לא התצגתי, זה תערוכות לחומרי גלם וכלי עבודה. מה אני אגיד לכם? איזו רמה, איזה ארגון, חבל שאצלנו לא יודעים לעשות ככה. טוב, אחרי שבועיים מתישים של עבודה ונסיעות וטיסות אינסופיות, חזרתי סוף סוף הביתה. באחת הטיסות החליטו כמה חבר'ה להבריח סמים או נשק או משהו כזה, הגיעו המון שוטרים וערכו על כולנו חיפוש, היה מפחיד נורא. מרוב לחץ רצתי לשירותים איזה 10 פעמים, בליווי שוטר כמובן, משום מה הם חשבו שנברח. הפכו לי את המזוודה, סיוט. בסוף שיחררו את כולם חוץ מאותם אנשים ועלינו על הטיסה באיחור של 6 שעות. המלון בצד השני כבר לא היה מוכן לקבל אותנו כי הם שומרים חדרים רק עד 6. בסוף הסתדרנו באיזו מלונית, שהתבררה כזולה יותר והייתה גם נקייה. חבל רק שהצוות ואנגלית לא הלכו יד ביד. איכשהו הסתדרנו עכשיו אני בבית, מנסה להתאושש מהטראומה. אם מדברים על עוול, נעשה לנו עוול גדול, לא רק לי אלא לכל הנוסעים שהיו איתי באותה טיסה. אף אחד לא התנצל, אף אחד לא פיצה אותנו על הזמן שאיבדנו שם, על המלון שלא חיכה לנו, כלום אפילו כוס מים לא נתנו לנו. אני לא צריכה את ההתנצלות שלהם, היא לא תעזור לי, היא לא תחזיר את מה שהיה והיא לא תפנה לי חדר במלון. החלטתי לשים את האירוע הזה מאחור ולהמשיך הלאה. אני אנסע למזרח שוב אם אצטרך, אי אפשר לצפות אירועים כאלה שאני מקווה שלא יקרו יותר, אבל תמיד יישאר לי הטעם המר של אותו אירוע. עצה קטנה ממני לשנה החדשה - הכניסו את החיים לפרופורציות
חזרתי ביום ראשון אבל הג'ט לג הרס אותי, מאז יום ראשון אני רק יושנת ואוכלת, אוכלת ויושנת. אני רוצה לשתף אותכם בחוויה מזעזעת שעברתי. לפני 3 שבועות בערך נסעתי לתערוכות במזרח - אחת בבנקוק והשנייה בהונג קונג. בין לבין גם טיילתי קצת (יומיים) וגם חיפשתי ספקים חדשים לחומרי גלם. לגבי התערוכות, הפעם ביקרתי לא התצגתי, זה תערוכות לחומרי גלם וכלי עבודה. מה אני אגיד לכם? איזו רמה, איזה ארגון, חבל שאצלנו לא יודעים לעשות ככה. טוב, אחרי שבועיים מתישים של עבודה ונסיעות וטיסות אינסופיות, חזרתי סוף סוף הביתה. באחת הטיסות החליטו כמה חבר'ה להבריח סמים או נשק או משהו כזה, הגיעו המון שוטרים וערכו על כולנו חיפוש, היה מפחיד נורא. מרוב לחץ רצתי לשירותים איזה 10 פעמים, בליווי שוטר כמובן, משום מה הם חשבו שנברח. הפכו לי את המזוודה, סיוט. בסוף שיחררו את כולם חוץ מאותם אנשים ועלינו על הטיסה באיחור של 6 שעות. המלון בצד השני כבר לא היה מוכן לקבל אותנו כי הם שומרים חדרים רק עד 6. בסוף הסתדרנו באיזו מלונית, שהתבררה כזולה יותר והייתה גם נקייה. חבל רק שהצוות ואנגלית לא הלכו יד ביד. איכשהו הסתדרנו עכשיו אני בבית, מנסה להתאושש מהטראומה. אם מדברים על עוול, נעשה לנו עוול גדול, לא רק לי אלא לכל הנוסעים שהיו איתי באותה טיסה. אף אחד לא התנצל, אף אחד לא פיצה אותנו על הזמן שאיבדנו שם, על המלון שלא חיכה לנו, כלום אפילו כוס מים לא נתנו לנו. אני לא צריכה את ההתנצלות שלהם, היא לא תעזור לי, היא לא תחזיר את מה שהיה והיא לא תפנה לי חדר במלון. החלטתי לשים את האירוע הזה מאחור ולהמשיך הלאה. אני אנסע למזרח שוב אם אצטרך, אי אפשר לצפות אירועים כאלה שאני מקווה שלא יקרו יותר, אבל תמיד יישאר לי הטעם המר של אותו אירוע. עצה קטנה ממני לשנה החדשה - הכניסו את החיים לפרופורציות