למי אנו כותבים?

jekiamir

New member
למי אנו כותבים?

למי אנו כותבים? אחת השאלות שלא מרפה ממני. לקוראים הממוצעים- שהקריאה ללא הניתוח, מהנה אותם? לקרואים אניני הטעם - שרק הם בניתוחיהם המעמיקים, מבינים למה התכוונו? לקוראים בעתיד שינברו ויגלו כי אכן גאונים היינו-- ולא היינו נביא בעירו? מי בעצם קובע מה טוב באמת? מה אמות המידה? הרי אימוד שירה והערכתה משתנים מתקופה לתקופה.? אין חוקים אחידים בכל התקופות? האם שיר שאינו מאתגר אינו מהנה? הכוונה גם למופקע- למה לא להתיחס אליו אם הוא טוב , ככזה.?? לעתים אדם רוצה רק מבע. בלי לאתגר. ולא חסרים טובים וגדולים מבין משוררנו . שכך כתבו. האם אדם צריך לשנות דרך כתיבתו כדי להתקבל באהדה בפורום זה או אחר? עובדה בפורום אחד- אותו שיר מצליח ומאד, ( לדעת העורכים )ובאחר- לא זוכה להתיחסות כלל? אודה לכם אם תתיחסו ואולי גם תרחיבו את היריעה. שלכם אפרת-בתיה
 

קסנדרה*

New member
אשתדל כמיטב יכולתי

השאלה שלך מורכבת ואיני בטוחה שאוכל להרחיב בכל התחומים, היות ואני כרגע מאד קצרה בזמן, אבל אשתדל לפחות להשיב, גם אם בקצרה. למי אנו כותבים, כותבים כי אוהבים לקרוא, כותבים כי זו האמנות בה בחר מי שעוסק בה, בחר ללמוד אותה ולעסוק בה. את האמנות הזו, את פרי יצירתו מעוניין האמן לחשוף לפני הקהל, כי משם הוא יקבל את המשוב. כמובן שיש קהל קוראים (בספרות ובשירה) ויש את המבקרים. לקהל יש אתת יכולת התגובה שלו, ולמבקרים יש את הכלים המקצועיים לביקורת. מי שאינו מעוניין בביקורת או בהבעת דעתו של קהל הקוראים, שומר את כתיבתו במגירה. איני מכירה את המושג "קורא ממוצע", אני מכבדת כל קורא, וכל מי שקורא את יצירתי, הוא קורא בעל ערך בעיני, תהא דעתו על יצירתי טובה או פחות טובה. עצם זה שמישהו קרא את שירי, זה כבר מעורר בי הערכה גדולה לקורא ואני מודה לו על כך. כמו כן איני מכירה את הביטוי "קוראים אניני טעם" אני מניחה שאת מתכוונת לקוראים מהסוג שרמת ההבנה שלהם בשירה היא עמוקה יותר, ולמדו, אם בסדנא או בדרך אחרת, מה יש לחפש בשירה איכותית, מה הדרישות שלו כקורא ממנה, ומה הצפיות שלו, והאם היצירה ענתה על הציפיות הללו. מי קובע איזה הוא שיר הכתוב טוב ? המבקרים להם יש הכלים, מי שלמד והשכיל בתחום. גם ביניהם יש חילוקי דעות ולא תמיד יש הסכמה ביניהם, וזו הפרייה ואיני רואה בזה פסול, נהפוך הוא. אין אמות מידה, יש כללים, על רובם ניתן לקרוא במאמרים בפורום הענייני, ולכן לא אפרט אותם כאן. הערכת השירה אינה משתנה מתקופה לתקופה, אלא מה שקרה, שבתקופות מסויימות היו פורצי דרך שהכתיבו סגנון חדש, וגם אם בתקופתם הם לא זכו להכרה, הרי שלאחר תקופה, או אפילו רק לאחר מותם, הם זכו להכרה ולהערכה. לדוגמא: דוד אבידן, סילביה פלאת', יונה וולך שאמנם הוכרה בחייה אבל הערכהרבה יותר זכתה לאחר מותה, ועוד. הכללים הבסיסיים הם אכן מתקופות יותר רחוקות, אבל עם השנים, נוספו כללים והושמטו אחרים. לכל דור, יש את המנחים המלמדים על המקובל דהיום. למשל היום כבר לא כותבים טרילוטים, רנדולטים, כמעט ולא כותבים סונטות ופואמות ודי נדיר למצוא מי שכותב ססטינה. למרות זאת אני חשפתי את הכותבים בפורום הזה לסוג הכתיבה הזו, ומי שהיה מוכן התנסה ואפילו הצליח, וזה חשף את חברי הפורום לעידן שכמעט נשכח בתחום השירה. שיר שאינו מאתגר, אכן אין בו עניין לקורא, ואסביר מדוע. נניח שאני כותבת יצירה והרעיון בו הוא סיטואציה שחוויתי, הסיפור האישי שלי,פחות מעניין את הקורא, אלא אם הפקעתי אותו כך, שגם הקורא יוכל לחוות בעת הקריאה את עוצמת החוויה, אם אני מספרת את הסיפור שלי, את החוויה שלי, בפרוזה, וצובעת ומעשירה את היצירה, זה שונה. היות ובשירה יש להעביר תוכן רב במעט מלים, זה בלתי ניתן, להעביר את החוויה שלי כך שהיא תהווה עניין לקורא. אם ראיתי שקיעה נהדרת, שריגשה אותי, אם אצליחלהעביר את החוויה כך שגם הקורא יוכל לחוות בעת הקריאה את החוויה, הצלחתי. אם לא, נכשלתי. להתייחס לשיר כטוב, אם הוא כזה, אנחנו עושים זאת כל הזמן בפורום, והתברכנו בכמה כותבים מצויינים, שלקרוא אותם זו הנאה צרופה. והיות והפורום הוא סדנא, מתפקידנו להעיר ולהאיר, כאשר השיר אינו מספיק טוב. וכך אנחנו עושים. איני עושה השוואות עם פורומים אחרים, היות ואיני מבקרת בהם, איני יודעת עליהם דבר, ולכן זה לא יהיה הוגן. לגבי משוררים שלטענתך כותבים ללא אתגר לקורא וכו', אשמח אם תביאי דוגמאות ותאששי את טענתך. קסנדרה
 

קסנדרה*

New member
ועוד משהו חשוב ששכחתי להוסיף

אני ממליצה לך לקרוא את הראיונות שערכתי עם המשוררים: (נמצא במאמרים בפורום הענייני) * חוה פנחס כהן * מירון איזיקסון אני מאמינה שגם בראיונות עימם תוכלי למצוא תשובות לחלק משאלותייך. קסנדרה
 
למעלה