למישהי מכן קרה

[שומקום10]

למישהי מכן קרה

שהמשפחה לא רק שלא קיבלה את הנטייה המינית שלה. אלא אמרה שזה מחלה... שזאת עוד אחת מן הבעיות שלה.. זה מאוד כואב.. שומקום

 

[מלכת הלבבות 8]

כן לצערי כך אמרו לי../images/Emo10.gif

בעצם עד היום לא מקבלים ובטוחים שזו מחלה שיש לעקור מהשורש

 

[אלפא המכשפה]

כן, אמרו!

אמרו שאני פגע רע ושלא יצא ממני כלום. אז אמרו... דווקא מהמקום הזה אפשר וצריך לשאוב כוחות. תעשי להם דפקה!!

פיס

 

[יש עם מי לדבר]

זה באמת קשה וכואב

שומקום יקרה, אני מאוד שמחה שכתבת. בדבריך הקצרים מסתתר המון כאב ושלצערי רבים ורבות חווים. את לא מפרטת כלל על האירוע שבו נאמרו לך הדברים הקשים הללו או מתי משפחתך גילתה על הנטייה או איך. אני קוראת רק את התוצאה וליבי איתך בכאבך. אז ראשית אני רוצה לומר לך, זה אולי ברור לך, אבל כן חשוב לי להדגיש שנטייה מינית אינה מחלה בשום אופן. היא עוד תכונה שיש בנו, שהופכת אותנו למה שאנחנו. זה לא "טוב" ולא "רע", ככה נולדנו. אולי את מכירה את השיר "כך ברא אותך הטבע, עם קצת דימיון ומחשבה חופשית.." הם אומרים לך שזה חלק מהבעיות שלך. את לא מפרטת למה הם מתכוונים, ואני לא יודעת מה הם אותם בעיות, אבל "הנטייה" היא בפירוש לא חלק מבעיה ולא בעיה בכלל. ובכל זאת, זה כואב שהאנשים שאנחנו אוהבים ואמורים לקבל אותנו כמו שאנחנו ולהגן עלינו מתייחסים אלינו בדרך שאת מתארת. אם יש בעיה, אז היא לא בך, או במי שאת, היא בחוסר הקבלה של משפחתך אותך וחוסר היכולת שלך לנהל איתם דיאלוג. וזה מאוד מאוד כואב. גם לך ואני בטוחה שגם להם. כשילד/ה יוצאים (או מוצאים) מהארון אז ההורים/המשפחה נכנסים בעצמם לארון. ייתכן שבתהליך הגילוי העצמי שלך שאלת את עצמך שאלות כמו איך זה יכול להיות? מה לא בסדר איתי וכו'. זה מה שעובר על משפחתך עכשיו. את תהליך ההשלמה שאת עברת עם עצמך הם צריכים לעבור עם עצמם. וזה כואב. גם להם. מה שחשוב בנקודה הקריטית הזאת היא לא לנתק קשר, לא להתרחק לא לוותר על דיאלוג גם כשמאוד קשה לדבר וגם אם נראה שזה בלתי אפשרי לדבר, כי הלב זועק בכאב ועלבון הדבר הכי לא נכון זה שכל אחד יתבצר בעמדתו וירגיש קורבן ושחרב עולמו ושלא מבינים אותו. התבצרות כזאת עלולה לפגוע בקשר המשפחתי שלכם ולדעתי חבל. למרות שאת כאובה וכועסת, אני מציעה לך להתעלות מעל העלבון ולדבר עם הורייך. את יכולה להציע להם לפנות לתהילה. תהילה זה ארגון של הורים לילדים הומואים/לסביות/טרנס/בי. הם מספקים תמיכה ואוזן קשבת להורים שזה עתה נחשפו "לנטייה" של ילדיהם ומספקים להם אוזן קשבת ומקום לפרוק את כאב הגילוי. וגם עוזרים להם למצוא דרך להבין שהשד לא נורא כפי שנדמה להם כרגע. בנוסף, אני מציעה גם לך לא להיות עם כל הכאב הזה לבד. אני מאוד שמחה שהחלטת לכתוב כאו ולשתף. זו התחלה מצויינת וטוב שאת לא נשארת לבד עם הכאב. אם את רוצה את מוזמנת להתקשר אלינו ולדבר על מה שמציק לך. בכל מקרה מה שממש חשוב, הוא לנסות לדבר איתם ולא להיות לבד בזה אני מצרפת כאן את הטלפון של תהילה (ארגון תמיכה להורים להומואים, לסביות, טרנס ובי) ושל יש עם מי לדבר (כן זה אותו טלפון, רק קווים שונים..) 03-6205591 (ימים א-ה 19:30-22:30) את לא לבד לא בתחושות ולא בכלל אמירה יש עם מי לדבר-הקו הלבן, קו קשב לקהילה הגאה