למוצאי ט"ו באב

[פלגיה]

למוצאי ט"ו באב

אחרי שהשתכנעתי שזה בעצם חג, ממש חג אמיתי, שמתאים בעיקר לנשים, אני פותחת סיפורי אהבה:

איך היכרתן את החצי?

מתי הבנתן שזה "זה"

מתי גם הוא הבין?

איך ומתי החלטתם להתחתן?

וכמובן - איך היתה החתונה? האם בדיעבד יש משהו שהייתן משנות בה?

 

[noaagr]

ומה עם הסיפור שלך???

 

[פלגיה]

תתחילו קודם אתם...

הסיפור שלי די בנאלי ונדוש. דודה שלי הכירה בינינו. היא שאלה אותי באופן מעורפל אם אסכים להיפגש למרות שאני עדין צעירה, ועניתי לה בחיוב. אחרי 3 חודשים היא הנחיתה אותו עלי יום לפני הבגרות האחרונה, ואמרה שנראה לה שאנחנו "באותו ראש". אז הסכמתי להיפגש כדי להראות לה שהיא לא מכירה את הראש שלי. נפגשנו, וראיתי שהיא צודקת. הוא היה מוכן להציע נישואים אחרי חודש, אבל חיכה לי חמישה חודשים, שבמושגינו הדוסים זה די הרבה. הצעת הנישואין היתה בגבעת התחמושת ליד אחד הפסל המוזר שנקרא "חסיד". התחתנו בחורף הקר והמושלג של 92, והיה סעיף בהסכם עם האולם שעם יש שלג כבד, הוא נותן לנו תאריך חלופי. בסוף לא היה שלג אבל היה קררררר, ועשינו חופה תחת כיפת השמים. הייתי משנה הרבה דברים בחתונה, אבל מה שהכי כואב לי היום זה שבחרתי שמלה זולה ככל שניתן, ולא לפי מה שמתאים לי. זהו. עכשיו תורך.

 

[noaagr]

טוב, אז אני אתחיל

האמת שהסיפור לא מאוד מעניין... החצי ואני נפגשנו דרך חברה משותפת. דיברנו המון המון זמן בטלפון עד שיצא לנו להיפגש (מסיבות שונות). שנינו היינו חיילים. בפעם הראשונה שנפגשנו והוא בא לאסוף אותי (אז עוד גרתי עם ההורים...) ההורים שלי אירחו את כל החבר'ה שלהם אז הוא ישר עמד ל"מבחן". לעומת זאת הפעם הראשונה שאני הגעתי אליו היתה ביום העצמאות כשההורים שלו אירחו מסיבה מסורתית של 100 איש בערך - ועד היום האירוע מודחק מזכרוני. בכל אופן - היה בינינו קליק מיידי. הקשר בינינו היה אינטנסיבי מאוד (מבחינה רגשית) מאחר ואמו היתה חולה במחלה סופנית והתמודדנו עם הרבה משברים. לשמחתי יצאנו מהם מחוזקים וקרובים מתמיד. לאחר שנתיים החלטנו להתחתן. לא היתה הצעה רומנטית או משהו כזה (החצי לא חזק בזה...) פשוט יום אחד ישבנו ודיברנו ופתאום זה עלה ושנינו ידענו שזה הזמן. היינו מאוד צעירים (אני בת 21 והוא 22) והראשונים מכל חברינו שהתחתנו. החתונה היתה מקסימה בעיניי, יום לפני ליל הסדר. אני לא אפרט יותר מדי אבל זו היתה חתונה שמתאימה לנו כל כך - פשוטה, חמימה, עם הרבה אורחים וחברים, הרבה שמחה וריקודים (וכאן המקום לציין שהחצי לא ממש בעניין ריקודים והדי.ג'יי כל הזמן קרא: לאן החתן ברח???) אבל ללא קוריוזים מיוחדים או הפתעות גרנדיוזיות. ואם כבר מדברים על החתונה אז קוריוז קטן: על הקיר בבית הוריי תלויה תמונה שלנו מיום החתונה. אז הייתי צעירה יותר ורזה יותר (הרבה יותר). לימים (כשכבר השתניתי בלי היכר ואפילו הייתי כבר בתחילת הריוני הראשון)אחותי הגדולה הכירה את בעלה וכשהוא הגיע לבית הוריי הוא פגש את אחותי הקטנה וראה את התמונה על הקיר (שלי - האחות השלישית). כמה ימים לאחר מכן קבענו לצאת יחד. בילינו ערב בנעימים ורק כשהם חזרו הביתה הוא שאל אותה: חשבתי שיש לך רק 2 אחיות. איפה האחות מהתמונה על הקיר???) אבל לא לדאוג, היום גם אני שואלת איפה החתן עם הרעמה מהתמונה שלהם

 

[פלגיה]

../images/Emo6.gif אהבתי את הסיפור בסוף

 

[תמי ס]

עונה

איך היכרתן את החצי? שנתיים לפני שהיכרנו סיפרה לי חברה שיש לה שכן נחמד (וחתיך) וכדאי שאכיר אותו, רציתי לראות אותו ולכן כשהייתי אצלה החלטתי "לבדוק את הסחורה"... המתנו במרפסת עד שהוא הגיע מהעבודה, הצצתי.. ומה שראיתי ממרומי הקומה השלישית הייתה קרחת

אמרתי לה שאין שום צ'אנס שבעולם שאני אצא עם גבר קירח... עברו שנתיים, ביליתי בים עם חברות (אחרות), שני בחורים הלכו לקראתנו על החוף ואז הסתבר שאחד מהם מכיר את אחת מחברותיי, הם ישבו איתנו והתפתחה שיחה, כשפנינו ללכת הביתה הוא הציע לי טרמפ, וכשהוריד אותי ליד בית הורי נתן לי כרטיס ביקור שלו ואמר שישמח אם אתקשר. כשהוא ראה שעוברים מס' ימים ואני לא מתקשרת, הוא צלצל לחברה שלי שהוא הכיר וביקש את הטלפון שלי (ואמר לה שנתתי לו אותו אבל הוא אבד לו

), כשהוא צלצל בדיוק רבתי בקו השני עם החבר שהיה לי בתקופה הזו וכהתרסה נעניתי להצעתו לצאת איתו (והשאר- היסטוריה...) מתי הבנתן שזה "זה" כשחזרתי הביתה לאחר הפגישה הראשונה היה לי ברור שקורה כאן משהו... בבוקר התקשרתי לחברה טובה ואמרתי לה "זהו, אני מאוהבת", היא הייתה בשוק ולא האמינה לי, לא הבינה איך יכול להיות שרק סיימתי קשר בן כמעט שנתיים שבמהלכו לא אמרתי אף פעם שאני מאוהבת וכבר הכרתי מישהו והתאהבתי אחרי פגישה אחת... מתי גם הוא הבין? הוא טוען שהיה לו ברור מרגע שהוא ראה אותי לראשונה... עוד כשהלך לקראתי על שפת הים הוא אמר לחבר שלו "אתה רואה את זו שם באמצע עם בגד הים הכחול? זו תהיה אשתי", החבר צחק, ושנים המשיך להזכיר לי את זה... איך ומתי החלטתם להתחתן? שבועיים לאחר שיצאנו לראשונה עברנו לגור יחד... אחרי חודש הוא החל לדבר על נישואין, אני לא רציתי הרגשתי צעירה מידי, בסופו של דבר לאחר מספר חודשים הוא אמר לי שבין כה וכה אנו חיים יחד אז "מה אכפת לך לעשות נחת להורים?". אז התחתנו... הצחוק הכי גדול היה כשחילקנו את ההזמנות לחתונה ובאתי עם הזמנה לאותה חברה שרצתה להכיר לי אותו שנתיים קודם לכן (והקשר בינינו בתקופה זו כבר קצת התנתק) כל כך הצחיק אותה שלא רציתי לצאת איתו שנתיים קודם בגלל הקרחת ועכשיו אני מתחתנת איתו... איך היתה החתונה? האם בדיעבד יש משהו שהייתן משנות בה? החתונה הייתה פשוטה ונעימה. התחתנו בתחילת הקיץ (היה לי חשוב מאד להיות שזופה בחתונה...), היא נערכה חציה בגן וחציה באולם, לבשתי שמלה יפה ולא מצועצעת, (הייתי כל כך רזה...אוףףף). מוסיקה טובה, הרבה אלכוהול, חבר'ה שלא הפסיקו לספר בדיחות ולעשות שמח, ואבא שלי היה כל כך מאושר (חצי שנה אח"כ הוא כבר היה מאד מאד חולה).

 

[נוריה]

יופי של סקר...

הפגישה (זהירות - ארוך...) אני והחצי נפגשנו לפני 11 שנים, בארוע היובל של קיבוץ חפץ חיים שזה הקיבוץ של אמא שלי וגם הקיבוץ שלו (משפחתו עזבה את הקיבוץ כשהיה בן 13). עמדתי ברחבה, הייתי זמן ממש קצר אחרי השחרור מהצבא, ובמקביל, הייתי שבורת לב לחלוטין מאיזה אידיוט שזרק אותי וגרם לי להרגיש אפס. לא הסתכלתי על בנים מרוב שרק האידיוט היה בראש שלי. עמי עמד מרחוק, עם סרבל ג'ינס וראש כמעט מגולח (טוב, מ"פ בשריון...), בידיים שלובות, וחיוך נסתר. אני העפתי מבט קליל, הייתי בטוחה שהוא חילוני. מבחינתי, לא היה המשך אבל הוא המשיך להסתכל ועד שאחיו נתן לו נגחה במרפק ועודד אותו להשיג את הטלפון שלי, הוא לא עשה כלום... הוא ביקש מאחותו להשיג את הטלפון שלי. אחרי יומיים נסעתי לשבת בר-מצווה של בן-דודי באלקנה. הוא ידע שאני אהיה שם אז הוא נסע גם לחבר טוב שלו. הוא הסתובב כל השבת וחיכה לפגוש אותי במקרה אבל אני התחבאתי רוב הזמן משום שבאלקנה גר אותו אידיוט ששבר את ליבי... אז לא היתה פגישה. שבועיים אח"כ הוא התקשר ויצאנו לדייט ראשון, ולהפתעתי הוא היה דתי... היה ערב מלא שתיקות (כי הוא שתקן) והוא זה שלימד אותי שאין שום דבר רע בלשתוק. אני התאהבתי בו מייד.

מתי נפלה עלי התודעה? תוך שבועיים שלושה כבר ידעתי שזה "זה". אמנם נפגשנו רק אחת לשבוע-שבועיים כי שריונר, גם אם הוא סרן, יוצא ממש מעט, אבל לי זה הספיק. (ואגב, 4 שנים אחרי חתונתנו, בלידה השקטה והעצובה שלנו, אז באמת ידעתי שהבחירה שלי היתה נכונה, כי לראות אותו בחדר הלידה, מחזיק את התינוקת שלנו, בוכה, ומנשק אותה - ידעתי אז שאף אחד אחר לא היה יכול להיות איתי שם חוץ ממנו...)

ומתי הוא ידע? הממ... זה כבר לקח הרבה יותר זמן - כי הוא פחות החלטי ממני ועד אז היה רגיל שהמאהבת העיקרית שלו זה צבא הגנה לישראל... אבל לאחר כשנה וחצי נסענו לאנגליה וכנראה המרחק מזרועות הצבא בשילוב עם האנגלית השוטפת שלי שהצילה אותו באנדר-גראונד, גרמו לו להציע לי נישואין...

ההחלטה להתחתן - בבית הדודים בלונדון, ישבנו והוא פשוט הציע לי נישואין ואמר לי שהוא אוהב אותי (לראשונה!!!!!!!!!!!!!). שאלתי אותו אם אני אצטרך ללכת עם כיסוי ראש, והצדיק הנסתר שלי אמר "השתגעת, את יותר יפה בלי...".

ה-ח-ת-ו-נ-ה סגירת מעגל - החתונה היתה בגן הארועים של חפץ חיים. היה מקסים. שני דברים הייתי משנה - לא הייתי שמה זר פרחים על ראשי (היה ממש קשה להוריד אותו אח"כ...) וגם הייתי מתעקשת על פחות אורחים, אבל שני אלו לא הפחיתו מהשמחה הגדולה...

הנשיקה הראשונה (טוב, לא שאלת אבל אני בכל זאת אספר) חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת, כבר נמאס לי שהוא לא מתקרב אלי, ויש לו, ב"ה, שפתיים מדהימות, שחייבים לנשק. אז בסוף איזה ערב שאלתי אותו כמה זמן עוד אצטרך לחכות כדי לקבל נשיקה, והוא היה כ"כ המום שהוא מלמל איזה משהו לא ברור (הוא בעצמו לא זוכר מה הוא ענה לי), ופשוט התקרבתי ו... (אתן צריכות לראות איזה חיוך מרוח לי על הפנים עכשיו...)

 

[נוריה]

ושכחתי את הדבר הכי חשוב!

בעלי כל הזמן מזכיר לי ואני שוכחת - כשסאדאת הגיע לארץ, הייתי קטנטונת ממש, ובעלי הגיע עם הוריו לירושלים לטיפול אצל רופא שיניים (הוא היה בערך בן 7). אחרי הטיפול הם הגיעו לארוחת ערב אצל הורי (שכאמור מכירים כי אימי יוצאת אותו קיבוץ) וגם אני הייתי שם. עמי טוען שכבר אז מצאתי חן בעיניו... ועוד אנקדוטה קטנה - (אני בשוונג) בעלי היה אמור להיוולד בסוכות. לפני כמעט 36 שנה, לא היה US, ואמא שלו היתה בטוחה שיש לה בת ומכיון שהיא תוולד בסוכות, היא תקרא לה הדס. בערב סוכות נולדה בקיבוץ ילדה אחרת, וכמובן קראו לה הדס. כל החג בכתה אמא של עמי כי היא לא תוכל לקרוא לביתה הדס כשלילדה אחרת בקיבוץ קוראים בשם זה. שבוע אח"כ, בשמחת תורה, נולד בן... (תודה לאל). ומאז הוא מאד מאד אוהב את השם הדס, ובליבו הוא תמיד אמר לעצמו, שאם הוא לא יתחתן עם הדס, אז הוא יקרא לביתו הדס... טוב די, אני הולכת לישון

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo23.gifאיזה שרשור רומנטי../images/Emo99.gif

הכרתי את החצי כאשר הייתי בת 15, בפסח, במחנה + טיול של התנועה. לא השלתי אותו לרגע, כבר אז הוא סחב אותי בעליה. הוא עמד אז לפני גיוס, ושמרנו על קשר מכתבים

, ולדעתי, אין עוד חייל בארץ שעשה כל כך הרבה שכיבות סמיכה עבור מכתבים וחבילות ממי שהיא אפילו לא החברה שלו. לקח לנו שנה וחצי (בהן לו הייתה חברה ולי היה חבר) עד שהפכנו חברים ממש. הוא היה ברגילה, הודיע שהוא מגיע לביקור (אחרי המון זמן שלא ראיתי אותו) וחשבנו ללכת לסרט. למזלו (טוב, נו, גם למזלי) לא היה אוטובוס בחזרה, כך שוויתרנו ונשארנו ספונים בחדרי ל"שיחת נפש" לפנות בוקר כבר היינו זוג.

אני הבנתי שזה "זה" עוד לפני שהיינו חברים. אמרתי לחברה שהוא מסוג האנשים שאני יכולה לחיות איתם כל החיים (בניגוד, למשל, לחבר הקודם שלי, עליו דיברתי במונחים של "כשנפרד",אפילו לא "אם נפרד", היה ברור שזה משהו זמני). במהלך החברות שלנו אני לא יכולה לשים את האצבע על הרגע בו ידענו שננשא, כי אני חושבת שלשנינו היה ברור עוד לפני ההתחלה שזה, כמאמר מנסחי המודעות, "למטרות נישואין".

כאמור, היה די ברור כל הזמן שננשא, אבל בגיל 17 זה לא ממש היה בתוכניות האופרטיביות של שנינו. אחרי שהשתחררתי מהצבא נסענו יחד לדרום אמריקה ולארצות הברית לשמונה חודשים אינטנסיביים ומהנים מאוד וחזרנו משם ישר לדירה משותפת בבבאר שבע, בה למדנו. אחרי שנה, כאשר הייתי כבר בת 22 וחצי והשעון שלי

כבר תיקתק במרץ

הנושא הועלה ב"דרך אגב" מספר פעמים (נחשו על ידי מי) אבל לזכותו יאמר שהוא קולט מהר. הצעת הנישאין היא ספור בפני עצמו: במסגרת קורסים שונים במדעי המחשב

הוא אמור היה להכין מטלות שונות. אחרי שהוא היה גומר לתכנת, הוא היה נותן לי "לשחק" עם התוצאה כדי לראות שאין באגים. שסופשבוע אחד של קיץ, כאשר היינו אצל הורי, הוא הטיל עלי שוב את המשימה המשמימה הזו. נעניתי לאתגר בחשק של דג הפוגש קרס. ה"תוכנה" הייתה בנויה משאלות טריויה פשוטות מאוד, שלמרבה ההפתעה ידעתי את התשובות לכולן. לקראת הסוף נשאלה שאלת מליון הדולר "התנשאי לי?". כמובן שעניתי "לא"

, אבל המסך הודיע לי "תשובה לא מתקבלת, נסי שנית", אז בלית ברירה נענתי

סתם סתם, ברורררררררר שעניתי מיד "כן" נלהב, והמסך נמלא זיקוקי דינור, אבל כמובן שהייתי חייבת לברר מה החצי, שתמיד חושב על הכל, בחר לעשות עם האפשרות התאורטית שאענה "לא". לפני שבועיים סידרתי את האלבוים שלנו ומצאתי תמונות שלי שצולמו מיד אחר כך. כמה אני זורחת שם. מדהים.

החתונה נערכה שנה אחר כך (השבוע לפני 11 שנה) בגן ארועים בקיבוץ, והייתה, בעיני, מקסימה (השכנים של ההורים של החצי עדיין מזכירים לנו כמה נהדרת היא הייתה). מה הייתי משנה

משהו שטותי בתסרוקת, משהו טכני בקליפ שעשינו ובעיקר, לא הייתי מחכה עם החופה עד ששלושת חצאי האחיות של החצי יגיעו מהצפון. כיום, הייתי פחות בצד של "לא נעים" ויותר בצד של "מי שחשוב לו, מגיע בזמן". ועוד משהו מהותי: הייתי מעדיפה ששני הורי יובילו אותי לחופה ושני הוריו אותו מאשר המצב השגרתי בו האמהות מלוות אותי והאבות אותו. הרב בחופה הוא אחיו של החבר הכי טוב של החצי ומאוד ריגש אותי שמישהו שמכיר אותנו משיא אותנו. אגב, בחתונה היו המון חברות וחברים שלי, כמעט כולם התחתנו שנתיים אחרי, ולא הייתי באף חתונה כי הייתי בשמירת הריון עם הסופגניה. כולם זוכרים לה את זה עד היום.

 

[פלגיה]

מזל טוב ליום הנישואין

אצלנו רצו לרמוז שאולי אמא של בעלי לא תהיה זו שמובילה כי היא אלמנה וצריך כביכול זוג "שלם", אבל פסלנו את זה על הסף. הובילו אותו אמא שלו ואחיה. ואני מכירה הרבה זוגות שמתעקשים שאת כל אחד ילוו שני הוריו לחופה. זה מנהג יפה יותר לדעתי.

 

[אמא של פילפילון]

גם בעיני יותר יפה

רק

חשבתי על זה רק אחרי החתונה...

 

[סינטה1]

איזה כיף../images/Emo23.gif

איך היכרתן את החצי? אני הייתי ילדונת בת 17, מתנדבת במד"א והוא נהג אמבולנס קשוח. היה לי חבר אחר (מניאק רציני) שהיה חבר שלו, חשוב לציין, י' מבוגר ממני בשמונה שנים תמימות. אהבתי לעבוד איתו באמבולנס, הוא כל הזמן הצחיק אותי. ואז הוא החליט לנסוע להודו לזמן בלתי מוגבל. הייתי עדיין חברה של החלאה אבל כל הזמן חשבתי עליו. משם קיבלתי מכתב של שמונה עמודים ובסופם כתוב : "... אני רוצה להגיד לך אחרי כל החוויות שאני מאוד מתגעגע אליך, לצחוק החמוד שלך ולחיוך שלך ואין יום שעובר בלי שאני חושב עליך, למען האמת נדמה לי שהתאהבתי בך קצת (בעצם הרבה)..." ועוד הוא מפרט איך הוא יבנה לי טאג' מאהל קטן על הדשא ליד הבית כי זה מבנה שמראה עד כמה גבר יכול לאהוב אישה. איך אפשר לעמוד בפני מילים כאלו, אה???

מתי הבנתן שזה "זה" לא יודעת להגיד. הייתי ילדה בהתחלה ואחר כך חיילת. נדמה לי שרק כאשר עברנו לגור ביחד ידעתי שהוא שלי לנצח. עוד קוריוז - אמא שלי נפטרה חודשיים אחרי שהכרנו, אך אחרי הפעם הראשונה שהיא ראתה אותו היא אמרה לי שנראה לה שנתחתן. עד היום אני נזכרת איך בפעם הראשונה שסיפרתי לו את זה הוא פרץ בבכי עם דמעות (אחת מהפעמים הספורות שראיתיו בוכה).

מתי גם הוא הבין? לא יודעת, אשאל אותו ואחזור עם תשובה...

איך ומתי החלטתם להתחתן? נסענו לפראג ושם הוא הציע לי נישואין עם טבעת מזעזעת וקופסה מחרידה בצורת ורד. עד היום הוא בטוח שזה היה נורא רומנטי...

וכמובן - איך היתה החתונה? האם בדיעבד יש משהו שהייתן משנות בה? החתונה הייתה מדהימה, בקיבוץ מעלה החמישה. היה מרגש ושמח ומלא מלא אהבה

 

[ariane]

אנסה לזכור...

אנחנו הכרנו דרך חברה משותפת. היא הייתה חברה שלו פעם ואמרה שאם הוא לא איתה אז עדיף שיהיה עם מישהי שהיא מעריכה(אני). הוא התקשר אלי וביקש שנפגש. בפעם ראשונה לא הייתי פנויה אז אמרתי "לא תודה". בפעם שניה שהוא התקשר הייתי כבר פנויה אז נפגשנו. הבנתי מהר מאוד שהוא יתאים לי. וגם הוא כנראה הבין מהר, אפילו יותר מהר ממני כי הוא בא פעם לראות את ה"סחורה" מרחוק לפני שהתקשר אלי. זה היה די בטבעיות, שלושה ימים אחרי שהכרנו כבר גרנו ביחד אז ההמשך מובן. התחתנו 9 חודשים אחרי שהכרנו. החתונה הייתה מהממת. יש אנשים שעד היום זוכרים את האוכל שם. זה היה בגן בבנימינה בטו באב בשנת 2000. אני בטוח הייתי משנה הכל בחתונה, כי אני רציתי להתחתן ברבנות ודי. לא רציתי לבזבז כל כך הרבה כסף על סתם מסיבה... במיוחד שאני מאוד לא בענייני ריקודים וכו'. רבנות, מסעדה עם ההורים וסלמת ........ אבל בעלי מרוקאי אז חשוב מאוד לעשות מסיבה גדווווווווווולהההההההההה. ואכלנו אותה בגדווווווווווווווווול. ולסוף אנקדוטה קטנה: בערב הראשון שנפגשנו בעלי הזמין אותי לבית מלון למחרת, הוא הזמין כבר נופש והיה אמור לנסוע לשם עם חברתו הקודמת אבל הוא נפרד ממנה לפני והוא מאוד לא רצה ללכת לשם לבד. מכיוון שעוד לא היינו "חברים" הסכמתי בתנאים... וגם רק אם מביאים את החתול שלי לשם, ועשינו זאת. היה מאוד משעשע להעביר חתול לחדר(עם ארגז חול וכו) בלי שאף אחד לא יראה!!

 

[happy]

איזה שרשור מקסים

הכרתי את החצי באונברסיטה. הינו שלושה שותפים לדירה שהוא אחד מהם.לשנינו היו חברים המון שנים בבית. החצי ואני הינו מנהלים שיחות לתוך הלילה כמה חודשים והיה ממש מתח באויר. בשליש השני של השנה האחרונה באונברסיטה כל הסכרים נפרצו ועשינו את המעשה האסור (אחרי מסיבה עם המון אלכוהול). קמנו בבוקר שנינו באותה מיטה והיה ברור שאנחנו מסיימים את מה שיש בבית וממשיכים את מה שיש בנינו.

לי לקח טיפה זמן להבין שזה זה. אני חושבת שמשהו כמו חודש אבל לחצי זה לקח חצי דקה לדעת שזה זה. הוא אפילו אמר לי שהוא אוהב אותי יום אחרי שהכל קרה.

עברנו לגור ביחד במילניום ב 1.1.00 ועשינו מסיבה ענקית באותו יום שישי בערב. החצי תכנן להציע לי נישואין בדיוק במילניום אבל הוא לא יכול היה להתאפק והציע לי שבוע קודם.

התחתנו בגן ארועים בקיבוץ ניר אליהו היתה חתונה מקסימה. היתי עם שמלה לבנה פשוטה (בלי שום נוצצים) ופתוחה בגב. היתי מאוד רזה (אני כל הזמן מנסה להגיע למשקל שהיה לי בחתונה וכושלת). היתה חתונה מאוד שמחה עם המון אלכוהול וחברים. הדבר היחיד שהיתי משנה זה הרב. היום היתי מתעקשת על חתונה רפורמית ועל רבנית שתשיא אותנו. אני מאוד רציתי חתונה רפורמית אבל סבתא שלי לא היתה מוכנה לשמוע על זה. ולא היה לי כוח לנהל ריבים על זה.

 

[קובולט]

גם אני משתפת...

הייתי סטודנטית ועבדתי כמלצרית- באשקלון לא היו אז כל כך הרבה מקומות לעבוד בהם. הגיע זוג (שני גברים)שהזמינו קפה ועוגה עוד לפני שסיימתי להגיש הם קמו רצו לעבר היציאה, שאלתי את אחד מהם בזילזול מה קרה מאחרים לסרט והוא הסביר לי שיש לו כלב מורעל על במרפאה- כל המלצריות התלהבו ושאלו איפה הוא עובד מי לא רוצה וטרינר שיקום מכל עיסוקיו ויתפנה לכלב שלה הוא אמר איפה ורץ, הם השאירו כסף על השולחן והמלצריות ממש חגגו על העוגות שהן קנו. סיפרתי את זה לאמא שלי בטלפון והיא הודיע לדודה שלי שפגשתי את החתן שלי(?) לי היא לא אמרה דבר לא רצתה להלחיץ. אח"כ הוא חיפש אותי כמעט שנה לא העלה בדעתו שאולי אני סטודנטית ולא עובדת בבקרים שהיו הזמן הפנוי שלו הכלבה שלי הייתה בסדר גמור ולא נזקקה לשום טיפול מיוחד- ולכן כמעט שנה אחרי הגעתי לעשות לה חיסון משושה- הוא לא היה - שבועים אחרי הייתה שביתת סטודנטים והלכתי עם השותפה שלי שכבר שמעה את הסיפור עליו- הוא לא היה די התאכזבתי ואז הוא נכנס קיבלתי משותפתי מכה לצלעות בקטע של הנה הוא הגיע. אחרי החיסון השותפה שלי אמרה שאמא שלי אומרת שהכלבה לא נושמת יפה ושאולי יגיע אלינו לדירה לשמוע אותה- במרפאה היא מתרגשת....(אלק) הוא הגיע אחרי ניתוח שעשה, וישב אצלינו עד הערב, אמא שלי קפצה לבקר והתקשרה להודיע לדודה שלי שהיא פגשה את החתן שלה!!! מתי החלטנו להתחתן- באותו ערב הייתה מסיבת סטודנטים הלכנו, למחרת ישבנו לאכול צהרים ביחד- כן ביחד עם השותפה, שבוע אחרי בעוד מסיבת סטודנטים התנשקנו היה מרגש בעיקר שהוא חשב שאני חושבת שהוא סתם ידיד והוא שמח לגלות שלא. הייתה לו יום הולדת ולא מצאתי מה לקנות לו ששאלתי מה הוא רוצה הוא אמר:"אותך עם טבעת",במסיבת סטודנטים השלילשית - מסיבת חנוכה כבר ביקשתי מ2 ידידים שיבואו לרבנות להעיד על זה שאני רווקה. סה"כ אחרי 3 שבועות. יום למחרת נרשמנו ברבנות, נסענו לאמא שלי לבית הספר להראות לה- אמא שלי צריכה תעודות לכל דבר אבל חופש חנוכה אז נעלצנו להודיע לה טלפונית היא הייתה די בהלם ואכן התיישבה על הכיסא כמו שביקשתי ממנה בתחילת השיחה. החתונה- אומנם לא במקום שרצינו באמצע הטבע ובחורף אבל המקום הראשון שנכנסנו אליו התאריך שרצינו היה פנוי המחירים סבירים (למרות שכמובן התרוצצנו בעוד מקומות שלא יגידו שלא היינו). השימלה- חמודה ובכלל לא צנועה הייתי חייבת מחוך שקוף באזור הבטן שאף אחד לא יחשוב אפילו לא בטעות על זה שאני מתחתנת בגלל פנצ'ר ושאני בהריון- איזו טיפשות לחשוב ככה. שלושה חודשים לאחר הפגישה במרפאה ליוו אותנו לחופה את הבעלול אבא שלו וסבא שלי ז"ל (תמונה שחרוטה בחודש האחורון אצלינו טוב טוב בראש), ואותי אמא שלו אמא שלי וסבתא שלי- המסיבה לאחר מכן מסיבת סטודנטים לכל הדעות אפילו אותו תקליטן ממסיבות הסטודנטים שאני הייתי אחראית על אירגונם. את האמת לא ידעתי עם מי התחתנתי עד...... חודשיים אח"כ הפסקתי עם הגלולות מייד נקלטתי להריון שנגמר בגלל אי התפתחות של כליה של העובר (רק כליה אחת תפקדה) הוטרינר שלי עמד לצידי בצורה הכי מדהימה שיש -רפואית ריגשית ובאהבה גדולה- כ"דרך" להסתכלות על חצי הכוס המלאה אני רוצה להאמין שעברנו ביחד את הטראומה הזו כדי להכיר אחד את השני כדי לדעת שההתאהבות שהובילה לחתונה גדלה התעצמה והפכה לאהבה גדולה וכבוד גדול בינינו. בחרתי אבא נהדר לילדי, ולמרות שהיה מאוד קשה שבר נולד והוא עדין רץ למקרה חרום כאילו אין בבית עוד מישהי שתוכל להעזר בו עוד קצת. אני מעריצה אותו על ההתמדה על המסירות לתפקיד ועל האהבה האין סופית שלו לבע"ח. ועוד קוריוז- אמא שלי תמיד שאלה "מי יתחתן איתך שאת ישנה עם הכלבה שלך באותה המיטה"- היום אני ישנה באותה המיטה עם 2 כלבים ו4 חתולים בר וכמובן הוטרינר הצמוד שלי.

 

[ברבי28]

אני ...

איך היכרתן את החצי? בכיתה ט',ף הגענו לתיכון, ראיתי אותו פעם ראשונה ואני זוכרת שאמרתי לחברה "איזה יפה הוא" הכרנו והפכנו ל"חברות טובות", הוא תמך בי הכל משבר וכל סיפור שנגמר, עד שנשבר וסיפר לי שהוא אוהב אותי כבר מזמן ...

מתי הבנתן שזה "זה" כשהוא חזר מדרום אמריקה חודש וחצי אחרי שנסע ... (בגללי)

מתי גם הוא הבין? משהו כמו שנתיים אחרי, בדיוק בשבוע שבו רציתי כבר לגלגל אותו מהמדרגות של קומה שמינית

איך ומתי החלטתם להתחתן? שנה ב' בלימודים פתאום "נפל לו האסימון", לקח אותי למסעדה רומנטית ושאל אותי ברעד והתרגשות "רציתי לדעת אם לא אכפת לך להתחתן איתי"

וכמובן - איך היתה החתונה? האם בדיעבד יש משהו שהייתן משנות בה? חתונה מלאה בחברים, (ולצערי גם מלאה בחברים של ההורים של האיש) ריקודים עד 3 בבוקר, DJ מצויין והמון שמחה

 

[טאניוש]

מחר יום הנישואין שלנו ../images/Emo99.gif

זמן מתאים להעלות זכרונות

.

אין לי סיפור רומנטי על היכרות. מתביישת להודות, אני אפילו לא זוכרת את היום הגורלי הזה

, הכרנו סתם במסיבה. בעלי טוען שהוא דוקא כן זוכר ומיד ידע שזה זה, אבל עוד לא החלטתי האם להאמין לו. מה שכן אני זוכרת זה שהוא שיקר לי בקשר לגיל שלו

- הוסיף כמה שנים מחשש שלא ארצה להתעסק עם הילד (ובצדק!).

שאלה קשה. אני חושבת שעם הזמן, ובטח אחרי החתונה. כי לפני בקושי הספקנו לצאת...

מתי הוא הבין? על זה כבר עניתי.

יוווו על זה דוקא יש לי סיפור

. החלטנו להתחתן בפורים! כשהתחלנו לצאת הודעתי לו שלא ייצא מזה כלום כי אני עוזבת, והוא אמר שיטוס איתי ולא משנה איפה נחיה, רק ביחד. כמה פעמים הסברתי לו יפה את משמעות הדבר (לעזוב את הכל ולבוא למדינה זרה ולא מוכרת עם מישהי שהוא בקושי מכיר, ובלי שום קשר לזה עוד להתחתן בגיל 19, ועוד כאשר אני יודעת שילדים אולי לא אוכל לתת לו), והפעם (אחרי מסיבת פורים שמחה מאד) אמרתי לעצמי- מה אכפת לי, הוא בטח ישתפן אם אסכים להצעה, יהיה דוקא משעשע לראות איך ייצא מהסיפור- ואמרתי "כן!". והוא? ארז את המזוודות. והנה מחר אנחנו חוגגים 7 שנים יחד, עם הבן שלנו שלא האמנתי שיהיה לי אי פעם, והוא בטח ישאל "נו? מי צדק? נכון שיש לך מזל שמצאתי אותך?" - כי ככה הוא שואל תמיד...

החתונה הייתה שבועיים לפני הטיסה, קטנה ומרגשת, עם הרבה שמחה וקצת עצב- כי היה ברור שאת החברים ואת המשפחות לא נראה עוד זמן מה, ואולי הרבה זמן. מה הייתי משנה? - הייתי מארגנת אלבום מחתונה, עד עכשיו לא עשינו כלום ואין לנו הרבה תמונות, וחלק כבר לא נמצא.

 

[תולו]

משעשע השרשור הזה

הכרנו במקום העבודה. הוא היה אחראי משמרת, אני סתם אחת בצוות. לא הפסקנו לריב ולהתווכח, שני עקשנים (עד היום

). נהיינו חברים טובים מהר מאד, אפילו הכרתי לו חברה שלי. הם יצאו מספר חודשים, היא זרקה אותו והוא - בא להתנחם בזרועותיי. כמה נוח.

שנינו די הבנו שזה זה במבט הראשון שאי פעם החלפנו ביננו. אין פה בכלל ספק, שנינו מסכימים על כך בפה מלא.

הוא החליט שצריך להתחתן. אני חשבתי אחרת, או יותר נכון, החלטתי להוציא לו את המיץ. הוא הציע לי נישואין כל יום, אני עניתי שעד שאני לא רואה טבעת - התשובה היא לא. אז הוא קנה טבעת. ואיזו טבעת ! הצעת הנישואין היתה בטו באב, לפני 4 שנים ! קטע נחמד בכל הסיפור הזה - הוא עשה טקס שלם שבו הוא בא לבית הורי עם בקבוק יין וביקש את ידי מאבי. היה מאד מאד מרגש, לכולם.

החתונה היתה אחת היפות והמוצלחות (כך מספרים). אני לא זוכרת כמעט כלום, הייתי בספירה אחרת, על ענן אחר. היה ממש קסום. החתונה היתה עד 4 לפנות בוקר וזה רק בגלל שהתחלתי לעשות קולות של כרית, אחרת זה היה נמשך עוד יותר מאוחר. לא חושבת שהייתי משנה משהו, אולי מקטינה את כמות האורחים. לא בטוח.

 

[7נתי7]

אנחנו../images/Emo23.gif

הכרנו בליל המילניום כאשר הרכב של חברתי שבק אני- שבורת לב ממערכת יחסים נפתלת וקשה הוא -האביר על הג'יפ נסענו כולן אליו הביתה. אני מורידה נעלי עקב ונכנסת מתחת לשמיכה ב"מקום שלו" בסלון הוא מסתכל במבט מעריץ ומחליט במקום שאנחנו מתחתנים אחרי חודשיים של יחסים טלפונים כשאני מבהירה שאין מצב לכלום, התאהבתי דרך הטלפון. למחרת כבר גרנו יחד. תוך חודשיים (הוא התאפק..) הודענו שמתחתנים (הצהרת הכוונות היתה קודם אבל לא התיחסתי ברצינות) חודשיים אח"כ עמדנו מתחת לחופה. החתונה היתה מקסימה,לא היתי משנה כלום רק את השמלה- לא היה לי זמן, ואת האיפור והשיער. כאילו שכחתי שאני הכלה...ומה הכי חשוב בחתונה??? העיקר שאת הבעל אני לא מחליפה. אין מצב. קוריוז-מכיוון שהוא חבר טוב של חברה מסתבר שכבר הכרנו בעבר. אני לא זוכרת אבל הוא לא שוכח שגם אז ניסה את מזלו והושב ריקם......