למה?

flower for ever

New member
למה?

למה אני לבד כל הזמן? למה הוא עזב אותי בתקופה כל כך קשה? אלו שתי שאלות שאני שואלת את עצמי כל הזמן...ונכנסת שוב לדכאון. כן, זה מוזר, אבל בעבר, דווקא שהיה לי חבר הייתי נכנסת בקלות לדכאונות, עד שהתייאש ונטש....ורק אז..הכרחתי את עצמי לטפל בנושא...וכן, עכשיו יותר טוב לי...אפילו חברה אמרה לי שמאז שהוא עזב, אני נראית יותר טוב. אבל, אף אחד לא מבין שזה רק מבחוץ...שלא כך אני מרגישה בפנים. אני מרגישה כל כך לבד...למרות שאני בצבא ומוקפת אנשים שדיי מעריכים אותי. אבל...זה נראה לכם הגיוני שאני בכלל לא מחכה לסופ"שים? שאני יותר "נהנית" להיות בצבא? למה זה צריך להראות כך? למה כשאני רוצה לצאת שיהיה לי חבר..ומארגנת לעצמי כל מיני דיטים...זה לא הולך...? פשוט נמאס לי להיות לבד בזמן שהחברות שלי מטיילות איי שם עם החבר שלהן ושוכחות אותי... החברה שתמיד לצידן...
 

anush91

New member
אל תחכי לאהבה וחבר...

כי זה לא יגיע כך. אהבה תתפוס אותך בדיוק ברגע הכי פחות צפוי. תנסי להנות בצבא...אולי תמצאי חברים טובים שם שתוכלי לבלות איתם בסופ"שים! תביני את חברותייך, הן בטח מאוהבות עם חבר, אבל זה לא אומר שהן שכחו אותך...אלא אם כן הן לא חברות אמיתיות!! בהצלחה.
 

flower for ever

New member
היי

קודם כל, אני שמחה שחברות שלי מאושרות עם חברן. ולא, הן לא שכחו אותי. אבל זה פותר לי את הבעיה של הבדידות... אני יכולה להיות מוקפת בהרבה אנשים ... אבל עדיין להרגיש לבד. מצאתי לי כמה חברים בצבא, אבל לא יותר מ"היי" ו"ביי". רוב הבסיס שלי הם אזרחים מבוגרים. ניסיתי כבר את הכל. והפתרון היחיד הוא חבר. לפחות כך אני יכולה להצטרף לחברות שלי ביציאות שלהן ביום שישי עם חברן. תודה, אבל עדיין מיואשת מהחיים.
 

adam33

New member
להרקב מבפנים

כשיש לנו משהו ביד אנחנו לא תמיד מעריכים אותו אלא רק כשהוא חסר וזה טבעי.. הרי אנחנו באיזשהו מקום גם רוצים את מי שלצידנו שיחבק ויאהב וכן יבחין שמשהו לא בסדר אצלנו בלב.. אבל כשאין את זה אנחנו אמנם עושים דברים אחרים אבל בתת מודע אנחנו גם יודעים שלא יהיה בסוף היום המישהו הזה שיהיה אפשר לחלוק איתו דברים לטוב ולרע וזה מה שכואב יותר..
 

flower for ever

New member
שלום אדם

אתה צודק ... אנשים נוטים לחשוב שתמיד ה"דשא של השכן ירוק יותר", כלומר שלאחרים טוב יותר, כיף יותר. אותם האנשים לא תמיד מסתכלים במה שיש להם אלא במה שחסר להם, כפי שטענת. אבל אני חושבת שאתה יכול להסכים איתי שאנשים אוהבים לחוש נאהבים ואוהבים שיש מישהו שנמצא לצידם בכל עת, שתומך בהם ושיוכלו לחלוק איתם דברים, כמו שאמרת, לטוב ולרע. מה שכואב הוא להרגיש לבד...שאין לך מישהו שאתה יכול לסמוך עליו, מישהו שאוהב אותך כמו שאתה יכול לאהוב אותו...על אף שאתה לא בודד בעולם...
 

adam33

New member
אומר לך משהו

את צודקת...אין כמו ההרגשה שיש אי שם מישהו ששומע ומבין אותך..מישהו שבשבילו את קמה בבוקר ואומרת הוא נותן לי את "החיות" שבי.. ונכון שיש אחרים לידך..אבל יש רק אחד שהוא יתן לך את הטיזינג לרצות עוד ועוד להקשיב לו לספר לו לחלוק איתו את הלב שלך עמוק עמוק.. אבל הבעיה היא שעד שיש כזה זה לוקח זמן..ולעומת זאת כשיש כזה והוא פוגע בך [כמו שהיה אצלי] אז את פשוט מפנימה בלב ואוכלת את עצמך..
 

itai 20

New member
הייתי מפריד את התשובה שלי ל2 נושאים

קודם כל בקשר לחבר שלך אני לא מתרשם ממה שכתבת שהפרידה עצמה זה מה ששובר אלא זה שבעצם אין לך תמיכה... הנה בסופו של דבר את ממשיכה הלאה וכן מנסה לצאת עם אחרים זה שלא הולך אין מה לעשות... אם כל דייט היה מצליח לנו היינו בבעיות הייתי אומר... צריך לדעת לשמוע תשובות שליליות בקשר לזה שאת מרגישה לבד... זה בעצם הבעיה העיקרית לדעתי קשה לי להאמין שחברות שלך שכחו אותך ואם כן אז צר לי להגיד כפי שציינו כבר שהן לא חברות אמיתיות אין מה לעשות מכירים אנשים וממשיכים הלאה... אלו הם החיים והם ממש ממש לא כבקשתינו אני גם אחרי פרידה טרייה וגם לי קשה מאוד ומה שיעזור זה להתערבב עם אנשים כמה שיותר כדי שלא תרגישי לבד כי זו ההרגשה הכי נוראית לאחר פרידה. כמה זמן אתם פרודים? כי נראה שזה עוד טרי אצלך בראש...
 

itai 20

New member
הייתי רוצה לחדד עוד משהו קטן...

בקשר לתשובה על החבר שנראה כאילו היית צריכה את הקשר בשביל למלא תחושות חסרות אצלך ולאו דווקא בגלל החבר יכול להיות שאני טועה אבל זה אם זה כך אז מוטב היה שתפרדו כי זה לא הוגן לגביו מכיון שבראייתי ברגע שחבר הופך לפסיכולוג זה כבר הקו האדום... מצטער על ניתוח או הבנות לא נכונות בסופו של דבר אני לא מכיר אותך :]
 
למעלה