למה?!

[tjbm16]

למה?!

למה אין מודעות גדולה בארץ לרפואה משלימה? למה בסין\הודו יש 2 סוגי רופאים, איורבדה ורופא מערבי וכאן לא? למה בחו"ל מקבלים על נטורופתיה תואר ופה רק תעודה? למה אנשים כ"כ מזלזלים במקצוע הזה? הם עיוורים? קשה להם להשתנות? למה כששואלים אותי מה אני לומדת ואני אומרת נטורופתיה הם מסתכלים עליי במבט מרחם של "את מסוגלת ליותר"? מתי יחול שינוי?!!?

 

[ינוקא1]

כי להרבה אנשים חשוב הכסף

והם מודדים את העולם ואת האנשים מסביבם במונחים של כסף , ולרוב תלמידי הנטרופתיה לא יהיה הרבה כסף - לפחות בהתחלה.

כמו כן לדעתם בגלל שהמקצוע לא מדעי , אז הוא "לא שווה".
להרבה אנשים הרפואה המערבית עשתה "חריש עמוק" במוח , על כל המושגים שלהם לגבי "ריפוי" \ "בריאות" וכדומה.
מבחינתם ריפוי זה אומר "לקחת כדורים" , ובריאות זה אומר "בדיקות תקינות".
מבחינתם מה שאת עושה זו לא רפואה באמת, ואם תהיה להם בעיה הם ירוצו לרופא ולבית חולים ולא אליך.

אני מאוד מבין את הרגשתך , כי גם אני הרגשתי אותה הרבה יותר מפעם אחת , אבל אפשר לצמוח מהמצב הזה.
דווקא היחס המזלזל הזה יכול להוות טריגר רציני וטוב לעבודה עצמית.

אבל בהדרגה עם סבלנות של ברזל , ועם עבודה מתמידה (של שנים !) על עצמינו ועל האגו שלנו והתפתחותינו הרוחנית , אנחנו יכולים להגיע לתוצאות טובות.
ואז לאחר שנים של "טפטופים" מתחילים לבוא אנשים רבים , מסתכלים על עבודתינו כמו על פלא , דווקא בגלל שמושגיהם על העולם כל כך שונים ו"מדעיים".
דווקא בגלל שהם התרגלו שרק רופא יכול לרפא. אז את "שוברת" את כל השקפת העולם שלהם כשאת מראה להם שאפשר אחרת.

הייתי רוצה להמליץ לך על הספר "מעבר המכשפים" מאת טאישה אבלאר.
ו

רבה !

 

[טרש לשעבר]

סין והודו?

אלו מדינות עם אוכלוסיה חולה ותוחלת חיים נמוכה משמעותית מזו של מדינות המערב וישראל, ממש לא מודל לחיקוי. מעבר לזה, אלו מדינות עם פערים חברתיים עצומים שבהן לעניים אין גישה לטיפול רפואי בסיסי. בוואקום הזה יש הרבה מקום לרפואה אלטרטיבית זולה, שנגישה לעניים שלא יכולים להרשות לעצמם רפואה מערבית אמיתית.

במדינת ישראל הנגישות והרמה של הרפואה הציבורית היא מהגבוהות בעולם, לכן רפואה אלטרנטיבית לא יכולה להתפתח ליותר מנישה.

 

[ינוקא1]

זו לא הסיבה

דווקא רוב הרפואה האלטרנטיבית היום לצערי הפכה להיות "רפואה לעשירים בלבד" ולא לעניים.

הסיבה היא מאוד פשוטה -
הרפואה המערבית היא תעשיתית.
היא מתיחסת לבני אדם כאל מוצרים רובוטים משוכללים שצריך לחתוך , לתפור או להוסיף להם חומרים (ולפעמים גם להעביר חלקי חילוף מאחד לשני).
גישה תעשיתית מתאימה לחשיבה המערבית , מאפשרת לטפל באנשים רבים במהירות של 10 דקות למטופל , ולהיות יחסית זולה.
בגישה תעשיתית גם יש שאיפה לסטנדרטים קבועים מה שמאפשר לפקח על מערכת גדולה.

אני חושב שזה לא ריפוי אמיתי , כי הוא לא נוגע ברובדים העמוקים של האדם , אבל לפעמים זה נותן קצת זמן - וזה טוב.


מבחינתי עומד היום בפנינו (כאנשי רפואה משלימה \ אלטרנטיבית) האתגר ליצור מודל טיפולי חליפי.
כזה שיאפשר לתת טיפול לאנשים רבים , מבלי להיות "תעשיתי".
כזה שיאפשר לנו להכניס את הערכים של טיפול הוליסטי המתייחס לאדם על כל רובדיו , ומתיחס לכל מי שעומד בפנינו כיחיד ומיוחד , מבלי שהוא יהיה טיפול יקר ויקח זמן רב.
(זו אחת הסיבות שאני אוהב טיפולים בתנועה ובקבוצה - זולים יחסית ויעילים.
גם יש מודלים של "דיקור קהילתי" ועוד).

אבל עדיין רבה וארוכה הדרך עד שנוכל להוות אלטרנטיבה אמיתית.
וגם אני לא רואה את סין והודו כמודל לחיקוי בתחומים הללו.
יש צורך ליצור משהו חדש.

 

[0 אור 0]

ממש לא קשור

הסיבה לכך שבסין והודו הרפואה הסינית / ההודית זוכה למעמד שווה לרפואה המערבית ולנגישות גבוהה, היא שזוהי הרפואה המסורתית שהתפתחה באותה מדינה,
גם לרפואה המערבית המודרנית ישנם שורשים של ריפוי עממי מסורתי (ראה הרמב"ם , מטפלי הצמחים בכפרים ועוד), אבל רמת ההתפתחות של מרפאים עממיים אלו לא הגיעה לעומק ולרמה המקצועית של האירווודה והרפואה הסינית.
בנוסף, האקדמיזציה של תחום הרפואה התפתחה במערב בצורה שדחקה הצידה את הרפואה העממית. בעוד שהחדירה שלה לסין והודו לא היתה כהתפתחות טבעית מתוך הקיים, אלא בתוסף חיצוני - שלכן היה צריך למצוא את הדרך להשתלב בקיים.
למעשה, בסין הרפואה המערבית היא האלטרנטיבית והרפואה הסינית היא הרפואה המקורית.

 

[טרש לשעבר]

רפואה עממית קיימת בכל מקום

ובכל מדינה בעולם, אבל רק במדינות נחשלות היא עדיין מהווה את הטיפול הרפואי העיקרי. הדחיקה של הרפואה העממית ע"י זו המערבית היא בראש ובראשונה בגלל שהאחרונה היא יותר אפקטיבית, ולכן היא מנצחת בסופו של דבר.

המציאות היא שאם מסתכלים על אוכלוסיה גדולה, לרוב מוחלט של האנשים עדיף לפנות לרפואה מערבית כי היא תספק להם תוצאות טובות יותר. יש כמובן את החריגים האידאולוגים, וכאלו שהרפואה המערבית לא יכולה לעזור להם ואין להם ברירה, אבל אלו הם קומץ ולכן אמרתי שבמדינה מפותחת רפואה אלטרנטיבית יכולה להיות רק נישה.

 

[ינוקא1]

אני דווקא מסכים איתך

מה שטוב במדע שבזכותו הוא התקדם זו היכולת לערער על הנחות יסוד קודמות , ולדרוש הוכחה בניסוי.

רפואה עממית מטבעה נשענת על "מסורת" , וממילא היא נהיית מקובעת עד כדי חוסר יכולת אמיתית לחדש.
אני אישית הרגשתי שהרפואה הסינית , למשל , נהייתה סוג של דת.
הייתי צריך ללמוד מיקומים של נקודות , תפקודים , ועוד כל מיני דברים פשוט כי איזה סיני אמר זאת לפני הרבה שנים , בלי שום יכולת להוכיח מאומה.

וזו הסיבה שבסופו של דבר המדע ניצח את הרפואה העממית , וזו הסיבה שהיום אינני עובד עם הרפואה הסינית המסורתית.

לכן כשאני רואה בחזון שלי "רפואה אלטרנטיבית" שתהיה טובה יותר מהרפואה המערבית , אני בפירוש לא רואה "רפואה עממית".
אני רואה רפואה המתבססת על מחקר - אם כי מחקר לא מדעי.
מחקר כזה ושיטות מחקר כאלו שמביאות בחשבון את האדם ככלל - בכל רבדיו הפיזיים והאנרגטיים.
מחקר שונה לחלוטין מהמחקר המדעי , אך שניתן גם בו להוכיח דברים ולסתור דברים ולראות מה נכון יותר ומה פחות.

מכיוון שאני נפגש עם מטופלים רבים , ברור לי כי הרפואה המדעית נמצאת בסוג של משבר.
משבר כספי , משבר של התמחויות רבות , משבר של חוסר יכולת לראות את האדם ככלל אלא רק חלק מסוים , משבר של ביטוחים ותביעות על רשלנות , ועוד ועוד.

זו גם הסיבה שאפילו הרפואה העממית ה"נחותה" זוכה לעדנה מחודשת.
אבל כאשר תגיע רפואה אלטרנטיבית מהסוג עליה אני מדבר , היא תהיה לא פחות יעילה מהרפואה המדעית - ולדעתי הרבה יותר.

 

[כנרת שיאצו]

היתרון הגדול של מטפלי מגע לעומת מדקרים

הוא שאנו מרגישים ומקשיבים כל הזמן למה שיש מתחת לידיים שלנו,
יתכן שכשאתה שם מחט במיקום שאמרו לך שאמורה להיות בו נקודה, ולה אמורות להיות השפעות כאלו ואחרות, ורק על סמך מה שנאמר לך זה מרגיש מאוד 'באויר' - משהו שקשה להתחבר אליו כי איך יודעים שזה נכון.... לשים מחט וללכת ולקוות שיתרחש שם התהליך שהיית רוצה שיתרחש.

כמטפלת במגע - בזן שיאצו, לעומת זאת אני מרגישה כל הזמן מה קורה מתחת לידיים שלי (או כל חלק גוף אחר שלי שבמגע עם המטופל), וגם מה שקורה שלא מתחת לידיים שלי אבל אולי בעקבות מה שהמגע שלי מאפשר.
מהמקום הזה המרידיאנים (ערוצי האנרגיה בגוף) והנקודות הללו אינן רק משהו שאיזה סיני אמר לפני הרבה שנים אלא משהו מאוד מוחשי - לא פחות משרירים/ גידים/ עצמות...
וגם האפקט הנובע מהתייחסות אליהם, כמו גם לדברים אחרים הוא מוחשי וברור לי, ובמקרים רבים גם למטופלים. וכמובן שגם בעל אפקט מיטיב שהוא המטרה לשמה מתייחסים אליהם - וזו הוכחה מצוינת בעיני.

יכול להיות גם שזו הסיבה שהשיאצו לסוגיו וכמובן שהזן שיאצו הם תחומים טיפוליים שממשיכים להיחקר ולהתפתח כל הזמן ונעשים מורכבים ועשירים יותר במה שהם יכולים להציע.
אחד הביטויים הבולטים לזה הוא שהמרידיאנים 'שלנו' הרבה יותר ארוכים (ומגיעים לכל הגוף) - ושיש אפקט טיפולי גם למגע על המרידיאן במקום שהסינים לא מכירים בו,
או לאפקט שמורגש על ידי המטופל - שלא למד רפואה סינית/ יפנית... כגון תחושת זרימה למשל בהמשך המסלול עליו אני עובדת, תוך תיאור מדוייק שלו - גם זו הוכחה מעולה בעיני.

 

[ינוקא1]

בדיוק !

לכן אני עובד המון עם מגע והילינג , ודוקר לפי מגע ותחושה ולא לפי אבחנות סיניות.

גם אצל מטפלי שיאצו יש חילוקי דעות - הזכרת את מערכת המרידיאנים של מצונגה , ויש גם את מערכת המרידיאנים של ריוקו אנדו וצביקה קליסר שאפילו מורחבת יותר.

אם נניח שהאדם כולו דומה ל"תא" עם גרעין , כאשר "גרעין התא" זה הגוף הפיזי והשאר זה ההילה , אז מערכת המרידיאנים זה השלד שמחזיק את המערכת.

ויש מרידיאנים בתוך הגוף , ויש מחוץ לגוף , ויש גם וגם.

המרידיאנים בדרך כלל אינם נעים בתוך הגוף בקווים ישרים אלא בקפיצות של סינוס , בספירלות , ועוד ועוד.
(למרות שבסוף אם נחבר את הנקודות יכול לצאת קו ישר , ולכן כאשר לוחצים על נקודה מטופלים לפעמים מרגישים תנועה וזרימה עד קצה המרידיאן).

כמו כן קיימים הבדלים ניכרים בין המרידיאנים אצל אנשים , ויש אנשים מפותחים יותר מאחרים עם מבנים אנרגטיים מפותחים יותר ומרידיאנים נוספים.

המערכת הינה מורכבת מאוד והדרך הכי טובה לדעתי לטפל באופן נכון היא דווקא לא להתייחס אליה בכלל , אלא להיות כאן ועכשיו !!!
(בדומה לשיטת ה"סייקי סוהו" של אקינובו קושי למשל).

 

[כנרת שיאצו]

המרידיאנים הם כן ישרים

(כמעט לגמרי), לא קפיצות ולא סינוסים.

מה שלא ישר איתם זה הגוף שלנו.

תחשוף את המנח הנכון והם 'יתישרו'.

יותר מזה, זה חלק מההבנה של המהות והאיכות שלהם. יש קשר בין המיקום והצורה לבין התפקוד והאיכות האנרגטית הקשורה למרידיאן ולאיבר.
בודאי שיש הבדלים במרידיאנים בין אנשים: המצב הכללי והאיכות הספציפית לכל מרידיאן ומרידיאן קשורה באופן הדוק למצבם הכללי והספציפי, ולמה שזקוק להתייחסות בטיפול.

שיטת הסייקי סוהו (של מאסטר אקינובו קישי, ולא כפי שכתבת) היא אכן פנומנלית ולא מבוססת רק על הכאן ועכשיו אלא, (וקצת קשה להסביר איך בוחרים את המוקד להתייחסות - והוא קריטי לאפקטיביות הטיפול): זיהוי האזור הכי פחות נושם/ חי ופשוט להניח עליו ידיים ולנשום איתו. לספק את הצורך הכי עמוק ומשם זה מהדהד לכל הגוף.

זכיתי להשתתף בסדנא שהוא העביר לפני מס' שנים, ובמהלכה לקבל טיפול קצר (אולי 10 דקות, כנראה פחות), הייתי מתוחה כל זמן הטיפול ולא הצלחתי להרפות ולהתמסר, כך שאפילו די חסמתי את האפקט הטיפולי בזמן שהוא טיפל בי ולא ממש הבנתי מה קורה לי.
במהלך השעה (לפחות) שהמשכתי לשבת בסדנא ולצפות חוויתי תחושה שלא חוויתי מאז שנולדתי (אולי אז כן, מי זוכר): כל הגוף נושם יחד, כל נשימה מגיעה לכל הגוף כולו מבלי לפסוח על אף חלקיק. זו חוויה מופלאה, שאכן מחברת מאוד לכאן ועכשיו.
עוד משהו שלקחתי איתי זה את הנוכחות והפוקוס כמטפלת: בטיפול הכי טוב ומדויק שניתן להציע כדי לאפשר למטופל את מה שהוא צריך לא צריך לעשות הרבה, אלא פשוט להיות נוכח ומחובר.
לתת מקום לדברים להתרחש ומה שצריך לקרות קורה.

 

[ינוקא1]

אני רואה אותם

והם בצורת סינוס שההיטל שלו זה קו ישר.
(כלומר אם תסתכלי עליו "מלמעלה").
ואם מחשיבים מימדים אחרים , אז הם בכלל בצורת ספירלות - שההיטל שלהם זה סינוס.

ולגבי סייקי סוהו , לא הייתי בסדנה , אבל גם אני עובד כך.

 

[ינוקא1]

ואגב ,

אני חושב כבר הרבה זמן שגם לכדור הארץ יש מרידיאנים , ואלו בעצם זרמי האוקיינוסים.

http://www.youtube.com/watch?v=xusdWPuWAoU

 

[טאוֹ]

סרטון יפה

וגם הדיון שלכם, בשאלה האם המרידיאנים ישרים או לא, מעניין. נראה לי שאפשר לומר גם על כביש מפותל שהוא בעצם ישר, אם נקיים את הפסוק "והיה העקוב למישור" (ישעיהו מ, ד). אבל עד אז...

בכל מקרה מאד מסכים עם האמירה של כנרת, "יש קשר בין המיקום והצורה לבין התפקוד והאיכות האנרגטית הקשורה למרידיאן ולאיבר", וכאשר משנים תנוחה גם מיקום המרידיאן משתנה מעט; ריוקיו אנדו הסביר שזו אחת הסיבות לכך שהמפות הקלאסיות של המרידיאנים לא הובנו כהלכה, ובמקום לראות בהן הנחיה או הכוונה כללית, התייחסו לזה כאילו המרידיאן מצויר במדויק על הגוף עם מכחול.

באותה רוח, המורה שלי לשיאצו נהג לומר שאם לא יודעים את מסלולי המרידיאנים, מאד חשוב ללמוד אותם; ואם כבר יודעים אותם, אז זה ממש לא חשוב. כשלא עסוקים בשינון ומציאה של המיקום ה"פיזי" של המרידיאן, או אז אפשר להעמיק את הקשב והכוונה, ובאמת להגיע אליהם במדויק.

לא הייתי בעצמי בסדנת סייקי סוהו. עם זאת, קראתי את הרשמים של ישי גרשון מסדנה כזאת, ובהחלט נשמע מרתק - וגם מזכיר בכמה וכמה מובנים את הסייקי שיאצו.

עולם השיאצו והרפואה בכלל - כל כך מופלא.
ואולי גם זו תשובה לשאלה המקורית של השרשור...

 

[ינוקא1]

אני מסכים מאוד שמנח השכיבה משנה את הזרימה , אבל זה הרבה יותר מזה.

בתיאוריה של הדיקור שהגעתי אליה , הבנתי שאחד המנגנונים המרכזיים של הגוף הוא "פינוי מהמרכז החוצה" - דהיינו האיברים הפנימיים מייצרים כל מיני דברים , כל אחד לפי תפקידו , והם יוצרים גם כן "פסולת" פיזית ואנרגטית במהלך היצור.
הפסולת מפונה דרך מערכות מיוחדות לזה - למשל ורידים ולימפה , והפסולת האנרגטית דרך המרידיאנים ביד וברגל.
(הפסולת האנרגטית נקראת בלשונכם ג'אקי , למיטב זכרוני).

כאשר יש פסולת רבה או עומס על האיבר , יווצר כאב - והוא בדרך כלל יורגש בגפיים לפני שיורגש באיבר עצמו.
הוכחה לזה :
למשל - כל תופעת ה"הקרנה לידיים" בבעיות לב. או דוד שלי שסבל שנים מכאב בכתף , והכאב נעלם לאחר שהוציאו לו את כיס המרה.
אלו דוגמאות כיצד איבר פנימי מנקז ממנו עומס ויוצר כאבים בגפיים.

לכן בדרך כלל כאשר מישהו בא אלי עם כאב ביד או ברגל , אני דוקר מקומית כדי לנקז משם , ואז אני עולה עם המרידיאן ל"איבר המקור" ודוקר גם שם כדי לנקז משם.
וממה שאני רואה , פעמים רבות הקשר בין המפות לבין המציאות מקרי בהחלט.

יתכן שעם מפות יותר מפורטות כמו שעשה צביקה , אולי יהיה יותר קשר למציאות.
אבל אני חושב בכל זאת שאין שום צורך במפות. זה בעיקר מבלבל.
אדם עם יכולת טובה להרגיש צ'י ירגיש לבד את המרידיאנים רלוונטיים.

כמו כן אם מישהו מרגיש נקודה "מפוצצת" ודחוסה בג'אקי (כזו שבטיפול שיאצו יהיה צורך ללחוץ עליה 20 דקות כדי למלא \ לרוקן . ..) דיקור בנקודה יעשה הרבה טוב.
ניתן להגיע לוודאות (מוחלטת !) אילו נקודות כדאי לדקור , כמעט ללא ידע בכלל של מרידיאנים.

והאמת היא שגם עם כל המפות וה"חושים" שפיתחתי , אני מרגיש שעדיין אני חסר ידע לחלוטין לגבי איך המערכת בכללותה עובדת.
היא לא פחות מורכבת מזרמי האוקיינוסים שרואים בסרט , וגם שם אתה רואה לפעמים זרמים שאינם זרמים אלא מערבולות ענק של אלפי קילומטרים (אלו ה"בועות" שצפות שם) שנותנות חיים למיליארדי יצורים.כך גם במרידיאנים לפעמים רואים דברים כאלו ואחרים.

והזרמים הללו בתורם יוצרים את זרמי האוויר באטמוספרה (שמקבילים מבחינתי למרידיאנים של ההילה).
ושינויי הזרימה - כיווני הזרמים בחצי הכדור הצפוני והדרומי הפוכים זה לזה , וכך לדעתי זה גם במרידיאנים.
ועוד ועוד.
אינני מדבר על מימדים אחרים ש"מתקפלים" לתוך המרידיאנים , על הקשרים בין מרידיאנים לבין תודעה וכו' וכו'.

המערכת כל כך מורכבת ומדהימה , והפשטנות שב"מפות" כל כך זועקת לשמיים.
פעמים רבות אני לא מבין בעצמי מה שאני עושה. אבל כשאתה מגיע ליכולת טובה של תחושה , אתה יודע בוודאות שאתה עושה טוב גם אם אינך מבין.

מה שהכי חשוב כדי לטפל בדרך הזו זה בראש ובראשונה התפתחות רוחנית.
להתיחס לכל החיים כאל שיעור , להאמין בעצמינו , להאמין בזה שיש עלינו השגחה והדרכה כל הזמן.
שנית , תרגול - הרבה.

 

[יעל ארנסט]

הכללה גורפת ולא מדויקת

היי כנרת,

במשפטים הפותחים שלך הכללת בצורה גורפת ולא מדויקת את כל מקצוע הדיקור באשר הוא- בכל העולם!

גם לא פייר, וגם פשוט מאוד לא נכון.

אני סיימתי את לימודיי בתחילת שנות האלפיים, ואותי לימדו את התיאוריה אבל תמיד אמרו לי, שאם יש משהו שמושך אותה למיקום קצת שונה- ללכת עם זה.
וגם אם לא אומרים את זה- זה מאוד תלוי באדם שהוא המטפל. ואם הוא מרגיש שנכון יותר לשים את המחט שני מ"מ מאיפה שספר התיאוריה אומר- אז זה מה שיהיה.

אני יכולה לספר לך על הרבה מטפלים שעובדים בדיקור ומרגישים לא פחות ממך, ואולי יש כאלה שגם מרגישים יותר ממך.
הם מרגישים את זה באמצעות הדופק,
יש הרבה מטפלים שגם בכלל מרגישים קודם את המרידיאן שבאוזר הנקודה שהם עומדים לדקור.

בעיקר אני רוצה לומר לך- לא להכליל, כי את אמרת משהו שהוא שגוי.

 

[ינוקא1]

אבחנת דופק

היא כלי אבחוני נהדר שיכול ללמד רבות על הזאנג פו ועוד דברים.
ברמות מסוימות זה אפילו קצת "תקשור".

אבל עבודה ישירה עם מרידיאנים והבנת מהות המרידיאנים דורשת מגע בהם ולאורך זמן (ולא רק מגע של "מסג'" , אלא מגע עם "מודעות").

לכן מי שהרחיבו את מפות המרידיאנים (ובאופן מדויק יותר לדעתי) היו שיאצואיסטים - מצונגה ואנדו.

 

[ינוקא1]

נ.ב.

ואני לא חושב שיש הבדל אמיתי בעמדות הדופק ביד (למרות שבעמדה אחת זה חזק יותר , מתגלגל יותר וכדומה).

מה שבעיקר עושה את אבחנת הדופק אצל מטפל טוב זוהי התכווננות המטפל לבדוק דרך הדופק כל פעם איבר אחר.
גם אם מישהו יבדוק את כל האיברים באותו דופק אך יחשוב על איברים שונים , יגיע לאבחנה טובה.

 

[כנרת שיאצו]

אכן מה שאת אומרת הוא נכון - הייתי צריכה לדייק

מתנצלת, דברי הופנו ספציפית לינוקא ולמה שכתב.
כשההקשר היה שאותן נקודות שאיזה סיני זקן כתב הן לא איזשהו דבר מעורפל שצריך להאמין לו ללא כל הוכחה אלא משהו מוחשי ואפקטיבי.

לגבי אבחון דופק, בעיני זה אבחון מעולה, שנותן תמונה מעמיקה לגבי מצבו של המטופל ואני באופן אישי מאוד אוהבת אותו.
הוא פחות שימושי עבורי מהאבחונים של השיאצו (הארה/ גב) בגלל שהם יותר מתאימים למודל התאורטי שאיתו עובדים בזן שיאצו - מבחינת אסטרטגיה טיפולית.
"אני יכולה לספר לך על הרבה מטפלים שעובדים בדיקור ומרגישים לא פחות ממך, ואולי יש כאלה שגם מרגישים יותר ממך.
הם מרגישים את זה באמצעות הדופק"
לצערי אני מכירה הרבה מטפלים בדיקור שויתרו על אבחון דופק מפאת היותו קשה עבורם, כמובן שזה רק חלק מהמטפלים ויש גם הרבה אחרים - אני לא מתיימרת להכליל. לי באופן אישי כמטפלת במגע, אבחון דופק היה קל וטבעי מהפעם הראשונה שהתנסיתי בו בגלל הניסיון שלי כמטפלת במגע.

כך או כך לדעתי, ומותר לחשוב אחרת ממני, למטפל שלכל אורך הטיפול מאבחן במגע את המטופל שלו (כי כל מגע הוא גם אבחון), כן יש יתרון גדול של ניסיון ומיומנות המאפשרים לו לחוות את המרידיאנים והנקודות (וגם דברים אחרים אליהם אנו מתייחסים), את הקשר בין מצבם לבין מבנה הגוף והתפקוד בכל אדם ואדם.

הרושם שלי ממה שאני ראיתי הוא שמדקרים נוגעים בנק' על מנת לזהות אותה אך לא משתהים/ מעמיקים הרבה מעבר לזה לחוש אותה ואת איכותה - ניתן לחוש דברים ברמת עומק ומורכבות שאינה נמוכה מזו שבאבחון דופק גם בשאר הגוף.

כל טוב

 

[0 אור 0]

טעות בידך

אתה אולי צודק כאשר אתה מדבר על המרפא הכפרי, אשר הידע שלו מעורבב מכמות לא ידועה של ידע מסורתי שלא יסולא בפז, עם אמונות תפלות, מיתוסים והרבה כריזמה שמאפשרת את אמונת המטופלים,
אבל בהחלט לא צודק כאשר מדובר בשיטות אשר התפתחו מתוך הידע הזה ונלמדות תוך סינון של הזהב מתוך הקש, באמצעים מודרניים שמשלבים גם ידע שהגיע מהמדע וממדע הרפואה.
כל מי שלמד רפואה משלימה יוכל לספר לך על הרקע המעמיק שמקבלים גם ברפואה מערבית, בדיקות מעבדה וכו' ובמקביל לו בידע ההוליסטי שנלמד מתוך שיטות שרחוקות מהמטפל הכפרי בדיוק כפי שכירורג מומחה מרוחק מאותו מטפל שהוא האב הרוחני של כולנו.
אבל החשוב ביותר הוא להבין שדוקא הרופאים המתקדמים ביותר , ובמדינות הנאורות ביותר, מבינים היום את הערך של רפואה משלימה ומממליצים עליה למטופלים כדרך לשמירה על בריאות טובה יותר, למניעת מחלות ולעתים לריפוי מחלות שהרפואה המערבית מתקשה להתמודד אתם.
בניגוד לעמדה שלך ושל עמיתיך, רוב המטפלים לא רואים את עצמם בתחרות עם הרפואה המערבית, אלא דוקא מבינים כי שילוב השיטות יוצר סינרגיה משמעותית.

 

[0 אור 0]

פרספקטיבה של זמן

כשאני בתור נערה צעירה תרגלתי יוגה, אנשים מסביבי לא ידעו בכלל על מה אני מדברת. חלקם הסתכלו בתמהון,
על דיקור ורפלקסולוגיה , שלא לדבר על איורוודה, מעטים שמעו. ומי ששמע הסתכל על זה כעל סוג של קוריוז.
אפילו טבעונים, שהיו מוכרים יותר , היו סוג של מיעוט מוזר , שאף אחד לא הבין. כשהתחלתי להמשך לנושא, זה בכלל לא היה ריאלי כי לא היה ניתן להשיג אוכל אלא במקומות בודדים מיוחדים (לא מדברת בכלל על כסף אלא על נגישות), אפילו חליטות צמחים מוכנות כשכבר גרתי בדרום עוד נסעתי בהתחלה במיוחד לירושלים או תל אביב לחנות האחת שהיה ניתן לקנות אותן.
בהשוואה לאז, היום המודעות עצומה.
יש עדיין אנשים שמפקפקים, מזלזלים או לא מוכנים לנסות , אבל רוב האנשים כבר כן שמעו/ למדו /מתרגלים / מתנסים ...
לגבי הנושא של תואר/מעמד:
א. לא במקרה יש כמות ממש גדולה של בעלי תארים מדעיים שעברו לעסוק ברפואה משלימה - אני בעצמי בעלת תואר שני בהנדסת מחשבים, ואני מכירה עוד כמה וכמה אנשי מחשבים, דוקטורים לביולוגיה, כימיה, מיקרובילוגיה, בעלי תארים בתזונה, הנדסת מכונות וכמובן רפואה שעברו לעסוק בתחום או לפחות למדו אותו ומשלבים אותו בחייהם.
ב. הנסיון להסדיר את התחום כולל אקדמיזציה בעייתי משני היבטים:
1. כל הגישה בשיטות רבות הינה במהותה ההיפך מהגישה המדעית ולכן קשה ליצור תוכנית לימודית שגם תענה על הצורך האקדמי, וגם תענה על המהות של אותה שיטה בלי לפגוע.
2. הועדות בכנסת שעוסקות בהסדרת התחום מושפעות במידה מסויימת מעמדות של מומחים במקצועות משיקים - שחלקן נובעות מחוסר הבנה מוחלט וחלקן מניגודי אינטרסים (כך למשל בהצעת החוק יצא שמי שלא למד תזונה קלינית באוניברסיטה לא יכול לעסוק ביעוץ תזונתי ומי שאינו בעל תואר בפיזיותרפיה אינו יכול לעסוק במגע.)