כי קשר הוא לא זיווג
וכידוע נאמר:קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף בבראשית רבה מובא הסיפור הידוע הבא: רבי יהודה בר סימון פתח: "אלקים מושיב יחידים ביתה." מטרונה שאלה את ר´ יוסי בר חלפתא. אמרה לו:"לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?" אמר לה:"לששת ימים, כדכתיב: "כי ששת ימים עשה ה´ את השמים ואת הארץ." " אמרה לו:"מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?" אמר לה:"הקב"ה יושב ומזווג זיווגים,בתו של פלוני לפלוני,אשתו של פלוני לפלוני,ממונו של פלוני לפלוני." אמרה לו:"ודא הוא אומנתיה?! אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים,כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן." אמר לה:"אם קלה היא בעיניך,קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא,כקריעת ים סוף." הלך לו ר´ יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות.... בהמשך הסיפור מובא שהניסיון הזה נחל כשלון חרוץ והיא הודתה ביכולתו המופלאה של הקב"ה. ונשאלות על הסיפור הזה כמה שאלות. א.למה הזיווג כל כך קשה להקב"ה שצופה את העתיד ומכיר את אופים של בני האדם ? וגם אם קשה מה עניין קריעת ים סוף דווקא לעניין הזיווג ? ב.במה הקב"ה טוב יותר מאותה מטרונה בזיווגיו? הרי גירושין הם נחלת 30 אחוז מהזוגות. שלא לדבר על אלו שהיה טוב להם שהתגרשו ולא עושים זאת מסיבות שונות ומשונות? האם הוא טוב ממנה רק בכמות ההצלחות בזיווגים? הגמרא במסכת פסחים קיא אומרת: "אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". אם כן יש לנו עוד דבר שהוא קשה כקריעת ים סוף. ננסה לעמוד על הדמיון בין מזונותיו של אדם לבין הזיווג והקשר של זה לקריעת ים סוף. כשבאים לקרוע או לחתוך משהו מוצק פעולת החיתוך היא חד פעמית. חותכים בסכין או במספריים ושני החלקים נשארים כל אחד במקום אחר. לעומת זאת כשבאים להפריד משהו נוזלי לשני חלקים העבודה היא מתמדת ומצריכה פעולת הפרדה אינסופית. נסו להפריד מים לשני מקומות שונים תמיד תיאלצו להפרידם שוב ושוב כי הם תמיד ישאפו להתאחד. למזונות-פרנסה וגם לזיווג,יש אופי נוזלי.הם אף פעם לא דבר קבוע. לפרנסה של עצמאי זה ברור כי יש לו צורך במאמץ תמידי כדי לתור אחרי פרנסתו. אפילו לפרנסה של שכיר יש עניין של נוזליות,כי אף פעם אינך יודע איזו צרה כלכלית תיפול עליך – טיפולי שיניים,צנרת שהתפוצצה בבית... גם בזיווג יש עניין של מאמץ תמידי, גם אחרי שהגעת ל"מנוחה ונחלה" ומצאת את הזיווג שלך. כי אם למשל אחד מבני הזוג ייקח את הצד השני כדבר המובן מאליו ולא יתאמץ ויעבוד על הקשר הוא ינשור מאליו. זוגיות נושאת גם אופי של עליות ומורדות ואין היא קבועה. אם כן ראינו את הנוזליות ואת האופי המשתנה של המזונות ושל הזיווג ואת הקשר לקריעת ים סוף, המאמץ המתמיד להפרדת הנוזלים. נותר להסביר מה ההבדל בין זיווגי הקב"ה לבין אלו של המטרונה, ומדוע כל כך קשה לו הזיווג. אפשר להניח שהמטרונה לא הייתה טיפשה ורצתה להצליח בניסוי. לכן אפשר להניח שהיא לא ניסתה סתם להגריל עבד פלוני לשפחה אלמונית,אלא עשתה איזה שהוא מתאם בסיסי בין כל עבד ושפחה. ולמרות זאת היא נחלה כשלון. הטעות שלה הייתה שבתפיסה שלה זוגיות היא התאמה חד-פעמית בבחינת "שגר ושכח" או "plag-and-play",כמו אותה קריעה של דבר מוצק שמצריכה קריעה חד-פעמית. אולם לתפיסת הקב"ה זיווג וזוגיות הם תהליך. והתהליך הזה הוא קשה כקריעת ים-סוף. הוא קשה גם לאדם וגם לקב"ה כקריעת ים-סוף. מלבד קריעת ים-סוף שתיארנו לעיל בעניין הזוגיות יכולה להיות קריעת ים-סוף נוספת. זיווג אינו בהכרח זיווג ראשון. לפעמים אדם נאחז בקרנות המזבח בזוגיות שלא טובה לו וקשה לפני הקב"ה כקריעת ים-סוף לקרוע אותו מעל קרנות מזבח אלו. קשה לקב"ה כי הוא רואה את כל התהליך הקשה הזה מראש והוא נמצא איתנו במהלכו בבחינת "עימו אנוכי בצרה". קשה להקב"ה כי האדם נאחז בחוזקה בציפורניו בגלל סיבות מובנות כמו הילדים,היחס של החברה, הפחד לעזוב את הקיים המוכר לעבר הלא נודע,היכולת הכלכלית להסתדר וכדומה. אבל הקב"ה חזק יותר והוא מטלטל את האדם בעוצמות אדירות,הוא מכריח אותו לעזוב את קרנות המזבח המוכרות של בית ראשון,להותיר את המזבח בוכה על בית שנחרב בישראל, ולהתקדם לעבר מזבח חדש של בית שני. כי לפעמים מוטב שמזבח יבכה ולא אישה תבכה,שדמעתה מצוי'ה והיא עלולה להרוג.