למה?!

[קקטוס ריחני]

למה?!

ערב טוב

מקווה שזה המקום הנכון.. היי אני בת 16 [כיתה י"א] לא לפני הרבה זמן הבנתי שאני רוצה ללמוד ולהתנסות בכמה שיותר תחומים [אם זה ציור, מוזיקה, ספורט, מדעים מדויקים, ידע כללי......] כשהמטרה היא להצטיין. עד עכשיו אני מרגישה שאני עושה את מלאכתי נאמנה. מאז ומתמיד ניגנתי, גם עכשיו אני מנגנת [לומדת פסנתר וגיטרה]. בשנה שעברה התחלתי להלחין וכבר הלחנתי 8 קטעים , מציירת המון, הסביבה מעריכה את העבודות שלי וזה כיף . אני מאוד אוהבת ספורט [מתאמנת בטניס, אני גבוהה וטוב לי עם כדורסל וכדורעף והייתי מאוד רוצה לשחק כדורגל ולרכוב על סוסים

] אני יודעת בינתיים [מעבר לאנגלית] לדבר בדנית [דנמרק] להבין קצת שוודית.. ואני במגמת פיזיקה וזה מרתק!! העולם שלי באמת מאוד גדול ורחב בדיוק כמו שאני רוצה שהוא יהיה! עכשיו הבעייה היא כזו, כמעט ובכל אחד מהתחומים האלו אני מרגישה שהסביבה [ ביה"ס/הקונסרבטוריון/אימון] לוחצים עליי ומחליטים מי אני, ומה אני יודעת, מגדילים [ולא תמיד בצורה נכונה את היכולות שלי] מצפים ממני להמון המון דברים בבת אחת, גם ככה הרף שהצבתי לעצמי גבוה אני עוד לא נוגעת בו [אף פעם אני לא רוצה לגעת בו! רק להעלות אותו] וכבר הסביבה מעלה אותו יותר וזה מלחיץ אותי, מוריד לי את ביטחון, אני מפחדת שאני לא אצליח לעמוד בכל מה שמצפים ממני גם ככה קשה לי להתמודד עם כישלונות..אני לא מסוגלת עם כל הציפיות האלו ואני מודעת לזה שלצפיות יש צד חיובי, אבל לא במינון כזה..: -למה במסדרונות בבהי"ס אני צרכה לשמוע שהמורה לספורט סיפרה בכל כיתה וכיתה על ההגשות שלי בכדורעף והקפיצה לרוחק שלי?! ועוד אח"כ להתוודות שהיא סיפרה עליי ושהיא מצפה ממני לככה וככה וחסר לי אם פחות מול כל הכיתה! -למה המורה שלי לגיטרה מסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח כשאני שואלת אם משהו לא ברור לי/לא יודעת?! -בשנה שעברה המורה להרכב גיטרות החליט מסיבה לא ברורה [ ....] שהוא רוצה שאני אכנס להרכב בוגרים למרות שאני לומדת גיטרה רק שנה אחת ועכשיו [בשיעורי ההרכב] לא תמיד הכל הולך לי על הפעם הראשונה פרפקט [ובצדק] והוא עושה פרצוף ואני צרכה לנשוך את השפתים.. למה?!?

 

[האלי]

קקטוס יקרה

מהר מהר, לפני שתתבלבלי לחשוב שאת צריכה לעשות משהו בשביל מישהו, איזה שהוא מישהו בעולם. בואי נתחיל מלשנן השכם והערב שיש רק אדם אחד בעולם שאת חייבת לו - האדם הזה הוא את. בגיל 16 עדיין קשה לפעמים להפנים במלאות את האמת הזו. אבל צעירה נבונה כמוך, אם תסכימי להקדיש לזה מעט תשומת לב, אני מאמין שתצליחי לשנן את האמת הזו. וכשאת מצויידת בידע הזה, יכולים כל המורים לומר מה שהם רוצים, לחשוב מה שהם חושבים ולעשות מה שהם עושים. את תמשיכי לעשות מה שהכי טוב בשבילך. ושאף אחד בעולם לא יגרום לך להרגיש, ולו לרגע קט, שאת לא מספיק טובה. וזה בלי קשר בכלל למה שאת עושה או לא עושה.

 

[קקטוס ריחני]

כן..

לאט לאט כל הרצון הטבעי שלי הפכו למרוץ אחרי הדרישות והצפיות של הסביבה.. אני יודעת, אני יודעת שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר ושלא הבטחתי לאף אחד שום דבר אלא כל מה שאני עושה ולא עושה הוא רק בגלל שאני החלטתי. אבל ברגע שמציבים לי אתגר/דרישה/ציפיה מסויימת ואני לא מצליחה [ברגע מסויים] להתגבר עליו (אולי בעתיד כן..) אני מרגישה רע! ממש רע!! שאני חושבת על זה, למה, עולות לי בראש שתי תשובות: -אני שאפתנית, פרפקציוניסטית ותחרותית מאוד. זו כנראה אחת הסיבות למה אני רוצה לדעת הרבה דברים, זו גם הסיבה שאני לוקחת קשה כשלונות. -עכשיו, בנוסף לזה, אני יוצאת מנק' הנחה שהסביבה לא הייתה דורשת ממני דבר שלא הייתי יכולה לעמוד בו לכן אני מסוגלת לעשות אותו וזה גורר שאני יעשה אותו. זה ממשיך וממשיך.... תודה ושבת שלום!

 

[האלי]

לנשום

לא לשכוח לנשום. האמת היא שלנשום היטב ונכון יכול להיות חלק מאד משמעותי בתהליך האימון. (בגלל המרחב האינטרנטי שוב אני סומך על התבונה הטבעית שלך) מה שאני מציע לך זה להיות מודעת לתהליך הנשימה, לנטר את הנשימה שלך ולראות בכל רגע נתון שאת נושמת נשימה עמוקה, מלאה, משוחררת ופתוחה. ואז, כשהנשימה שלך משוחררת ואת עצמך נינוחה, זה הזמן להקדיש תשומת לב לשאלה מה המטרה שלך ומדוע את כל כך מושפעת מהסביבה. חפשי תשובות לעומק. יכול להיות שתהיי מופתעת ממה שיעלה.

 

[coach miriam]

שלום קקטוס ריחני

תראי מה קרה....את רצית שיהיה לך מענין בחיים והחלטת למלא את החיים שלך בדברים מאתגרים שתאהבי ותהני לעשות אותם אבל הסביבה שלך מתרגמת את זה באופן אחר לגמרי והם מאיצים בך לכיוונים ומטרות שיתכן שכלל לא התכוונת אליהם. עכשיו את מרגישה לכודה בתוך הציפיות של הסביבה, ומרגישה שבמקום שקודם קיבלת תשבוחות את מקבלת עכשיו ביקורת. קודם היתה לך שליטה ואת היא זו ששמת את הרף ועכשיו הסביבה שמה לך את הרף. זה קצת דומה לקבוצת כדורגל מצליחה שיש לה אוהדים הם תומכים בקבוצה ושמחים בניצחונות שלה אבל אם פתאום יום אחד הקבוצה לא מבקיעה או חלילה סופגת גול הם יש מתלוננים כועסים ומבקרים את הקבוצה שוכחים כמה הקבוצה שלהם נהדרת. מה יכולה הקבוצה לעשות? או להתאמץ יותר כדי לספק את האוהדים, או לכעוס על האוהדים או פשוט להמשיך לשחק להינות מהמשחק ולהתאמץ לתוצאות שלה. איזה אפשרויות את רואה שיש לך ? שימי על דף את כל האפשרויות מוצלחות יותר ומוצלחות פחות ובואי נבחן אותן

 

[קקטוס ריחני]

שלום../images/Emo140.gif

ובכן, אני באמת רציתי ואני רוצה למלא את החיים שלי בדברים מאתגרים ומעניינים. וזה היה צפוי שכל אחד יתרגם את זה באופן אחר ושונה. אני לא מצהירה לפני כל דבר שאני עושה מה המטרה המסויימת של אותה עשייה. אני לא יודעת מהו הגבול אם יש כזה. ולכן הסביבה מראה לי אותו. הם מכוונים אותו לאן לשאוף הם עוזרים לי להבין מה אני רוצה ומצפה אני מעצמי..[לפעמים זה משתלב הם בצפיותיהם ממני..] אין לי בעייה שהסביבה לפעמים מאיצה בי, ההפך זה מדרבן אותי אפילו, אולי המטרות שלהם,מה שהם רואים אני לא ראיתי, דברים מעניינים לא פחות. אבל בעייה נובעת באמת ברגע שהם מחליטים ממש, מציבים את הרף, ברגע שהם לא רואים את התמונה הכוללת, לא רואים הבדל בין מה שאני רוצה ויכולה, לא רוצה אבל יכולה או אפילו לא יכולה. אני לא רובוט ולא סופרמן, אני סך הכל ילדה, בתאדם. אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי מספיק כדי בדיוק לומר מה נמצא בתחום היכולות שלי ומה לא. אולי זה רק קשור בבטחון עצמי, הרגלתי את עצמי לחשוב שאין דבר שאני לא אצליח להשיג אם אני מספיק רוצה אותו. אולי זה נכון אבל באותה מידה אולי לא, ואני חייבת לקחת את האפשרות הזו בחשבון. מאוד אהבת את הדימוי של הקבוצת כדורגל. כן, אני צרכה לספק אותם וביחד עם זה להנות עם מה שאני עושה וכמובן להתאמץ.. חוץ מזה, אני אלך על דרך שלילה. אסור לי לוותר בשום מצב. אני עוד צרכה לחשוב על אפשרויות מעשיות יותר... תודה! שבת שלום!

 

[ענבל כהן חמו]

להיות לא מושלמת../images/Emo35.gif

אני שומעת בתוך הסיפור שלך הרבה הצלחה והישגים מדהימים. ונדמה שמרוב שאת כל כך מצליחה בקלות, לא פיתחת את היכולת להתמודד עם קושי או עם אי הצלחה. במקום של בוגרים, כדי להצליח צריך גם להכשל. מכשלון לומדים. היציבו לך אתגר בכיתת הגיטרות - יכולת להשאר במקום שהיית ולהצליח בקלות, או לעבור להרכב הבוגרים ולגלות שזה לא הולך בקלות - אבל אם תהיי שם אני מנחשת שתוכלי להתפתח הרבה יותר כנגנית ומוזיקאית. האם את מוכנה להתפתח? האם את מוכנה לחוות אי הצלחות וללמוד מהן? עברת את השלב שבו אפשר להצליח בקלות בהכל. את מציבה לעצמך אתגרים גדולים, והדרך לשם לא קלה. זה דורש אומץ להכנס למקומות שלא נוחים כמו בעבר. מה יקרה אם תגידי למורה לספורט שיפה מאוד שהיא סיפרה עלייך כל מיני דברים, אבל את לא מחוייבת לסיפורים שלה אלא רק לעצמך. נניח שלא יהיו לך הגשות מוצלחות בכדורעף - אז מה?

 

[isaacm]

גם קקטוס וגם ריחני ../images/Emo13.gif

רק בת שש עשרה וכבר מבינה את החיים כמו שהם. יפה לך. את יודעת - ישנה טענה שאנשים מבינים את מה שאנחנו משדרים ומגיבים לזה. כשאנחנו משדרים ואנחנו מכבדים אנשים אחרים - הם לומדים שכך אנו רוצים שינהגו בנו, ואכן כך הם נוהגים בנו. כשאנחנו שמחים ומקרינים את זה לסביבה - הסביבה חוזרת אלינו בשימחה. אם את הבנת שאת רוצה להתנסות בכמה שיותר תחומים ועושה את זה (וזה מה שהסביבה רואה), בודאי שימשיכו ויציעו לך עוד תחומים. אם המטרה שלך היא להצטיין ואת מראה את זה בעשייה שלך לסביבה - בודאי שתהיה לסביבה ציפיה לראות אותך מצטיינת. את יודעת, אני נוהג להזמין אנשים לשתות קפה, אבל לא תכעסי אם אזמין אותך לכוס שוקו, נכון

אז הנה אני מזמין אותך לכוס שוקו, ותעשי אותו על בסיס חלב (אם זה טעים לך), ועם הרבה שוקו.

ובזמן שאת שותה את השוקו (תשתי אותו לאט

), תחשבי לך על הדברים שקורים, על ההישגים שלך, על הציפיות ממך, על הא ועל דה. תיהני לך, איציק