למה ....

[mich78]

למה .... ../images/Emo35.gif

למה אני עדיין מצפה מהם בידיעה שאין טעם לצפות ? למה אני מתאכזבת בכל זאת בכל פעם ? יום ראשון דיברתי עם אבא שלי לגבי בעיה בחשמל הוא ייעץ - נתן כיוון וכך הסתיימה השיחה... ציפיתי שיתקשר יברר אם הסתדרנו

כלום נ א ד ה . יום שישי דיברתי עם אמא שלי, ואמרתי שאני לא חושבת שנגיע לארוחת ערב, היא נפגעה אמרה שתדבר איתי, וכמובן מי שמע ומי ראה אותה

לא שהיא מתקשרת בד"כ, אם אני לא מתקשרת במהלך השבוע פעם או פעמיים יכולים לעבור שבועות וחודשים עד שנדבר, משום שהיא לא מתקשרת אלא אם היא צריכה משהו, וכך גם אבא שלי. הם חיים במין עולם מוזר משלהם אמא שלי חושבת שאהבה מביעים דרך האוכל

לפני שבועיים היינו בביקור במוצ"ש (כי לא מרגיש לנו בנוח כל הזמן להגיע בימי שישי לאכול) והיא לא מעריכה את זה, אם לא באנו לאכול - כאילו לא ביקרנו. אין עם מי לדבר, ובד"כ זה עובר ולא מציק... כבר לא מפריע שהם עדיין לא באו לבקר אותנו בדירה (ובכלל) מאז שהתחתנו ... והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה : למה

 

[ה ר מ י נ ה]

מיך יקרה, את פשוט צריכה לעבוד על

עצמך ולהנמיך ציפיות. בסופו של דבר את צריכה לדאוג לבריאותך הנפשית, וציפיות שאין להן סיכוי להתממש בודאי לא יועילו. אני יודעת שזה מתסכל במיוחד כשיש בן/בת זוג שהיחסים עם ההורים מאוד חמים, ותמיד יש נטיה לערוך השוואות. אבל, גם אם זה המקרה אצל בן זוגך, את צריכה לבקש ממנו לא לערוך השוואות ולזכור שאת לא ההורה של ההורים שלך ואין לך שליטה (או אחריות) על התנהגותם.

 

[mich78]

מזמן אנחנו כבר לא עושים השוואות

עצרתי את זה עוד בהתחלה ... הבעיה היא שאני עצמי מצפה מהם לקצת יותר מה שבאמת מאכזב .... ועל זה אני צריכה לעבוד- לא לצפות מהם לכלום לא לשיחת טלפון קטנה לשאול לשלומי (ושלומנו) לא לביקור ולא לעזרה... לכלום

.

 

[ה ר מ י נ ה]

הורי דוקא הרבו להתעניין, אבל

בתחומים שבהם הייתי צריכה את עזרתם לא יכולתי להעזר בהם, ומעולם לא ציפיתי לכך. יכולתי לקבל עזרה בתחום הכספי (כמובן בגבולות סבירים) ועל כן כשהיתה (וגם היום) בעיה בתחום הזה פניתי. אבל, מעולם לא קבלתי עצה בתחום רגשי, קשיים עם ילדים (אפילו לא ביבי סיטינג) ותמיד הסתדרתי. למדתי לסמוך רק על עצמי, וזה לא הזיק לי, להיפך. אני כבר אמא אחרת. אצלי הילדים יכולים לבקש עזרה ותמיכה מכל סוג. אף פעם לא אשאל "למה לא..." שאלה המכוונת לעבר ויש לה רק תוצאה אחת, להרגיז ולתסכל את הנשאל, כי את העבר אין אפשרות לשנות, ואשתדל לעזור ולייעץ כמיטב יכולתי. עצתי לך, אם יש תחום שבו תוכלי להעזר בהם מה טוב, ואם לא, לאט לאט תתרגלי להסתדר בכוחות עצמך, תרכשי לך חברים שיוכלו למלא במידה מסויימת את מקום הוריך, וכמובן תמיד תוכלי למצוא אוזן קשבת כאן, בפורום שלנו.

 

[m i t a l y]

למה באמת?

למה זו שאלה קשה שלעיתים קרובות אין עליה תשובה. אולי התשובה צריכה להיות שפשוט אין לך את מה שהיית רוצה שיהיה לך? אולי את פשוט לא מצליחה לקבל את המצב כמו שהוא בידיעה שלך אין שום שליטה על התנהגות הוריך? וכמו שאומרים: "ותחשבי על זה"...

 

[mich78]

יש משהו בדבריך

קשה לי ולא ברור לי איך אפשר להיות כ"כ אדיש לילדך ... לא יכולה, לא רוצה ולא מעונינת להבין את המצב, מנסה ללמוד לקבל אותו, מחוסר ברירה. לא פעם יוצא לי להרהר בדברים ולהרחיק לכת, ולחשוב שאם (חו"ח ) יקרה לי משהו הם יתנהגו כאילו הם יודעים הכל ואז יגלו שהם לא יודעים בעצם כלום (!).

 

[m i t a l y]

איך הם באמת היו מתנהגים אם...

חו"ח חו"ח חו"ח טפו טפו טפו היה קורה למישהו קרוב אליך? למשל, אני הייתי תקופה ארוכה מאוד מסוכסכת עם אבי. פחדתי ממנו (זוכרת את הסיפור שלי?). אבל כשהייתי צריכה להיות מאושפזת בבי"ח עקב ניתוח ראש, הוא דאג ופחד שיקרה לי משהו ולא עזב את מיטתי. לזה אני מתכוונת בשאלתי???

 

[mich78]

גם ...

מה שבטוח הם היו משחקים את ההצגה המושלמת ההורים הדואגים והאכפתיים .... שלא יהיו מצבים לא נעימים ושלא אזכה לדעת איך הם יתנהגו

 

[m i t a l y]

../images/Emo45.gif

ו-

אם פגעתי שהעליתי את השאלה הזו ההיפוטטית המפגרת הזו

 

[pf26]

כי הם כאלה ואת עוד מקווה למשהו

אחר. אחד הדברים הכואבים בהתבגרות זה להבין שההורים שלנו לא ממלאים אחרי הציפיות שלנו ושהם אחרים מההורים המושלמים שרצינו. מאד כואב להרגיש שלא ממש אכפת להם, שהם לא באמת יבררו עד הסוף מה קורה איתנו. הכאב לא עובר אבל הוא נחלש עם השנים וגם הציפיה נעלמת. לאט לאט זה נעשה קל יותר.

 

[mich78]

מקווה שהלאט יהפוך למהר

האדישות שלהם החוסר עניין ממש מעצבנים (לא יודעת אם זו ממש ההרגשה...), אולי אפילו צורמים. מקווה שאני בתור אם לא אהיה אדישה כזו או להיפך מתערבת יותר מדי, מקווה שאדע למצוא את האיזון הנכון ...

 

[גלבועא]

אין סיכוי שתהיי כזו

הכאב והסבל שאת עוברת כעת מעצבים כבר את דמותך כאם וכהורה לעתיד. לגבי הורייך, כבר אמרו לך כאן את מרבית התשובות האפשריות. אני כאחרים מציע לך להוריד ציפיות, לדעת שהם כאלה ולחיות עם זה כמיטב יכולתך.

 

[ואו הבנתי]

mich78 קשה לגדול. מבחינת ההורים

שלך, את מסודרת. את נשואה. ואת צריכה להסתדר לבד. אם את לא רוצה להגיע ביום שישי לאכול, אז זה כאילו שאת לא רוצה לבקר אותם. יש אמהות שמראות אהבה דרך האוכל. יש הרבה מאוד אמהות כאלה. אמך כנראה לא אשת שיחות נפש. לזה יש בעל או חברות. אם את רוצה שהוריך יגיעו אליך תזמיני אותם רישמית. היום אף אחד לא מגיע לא מוזמן, כולל הורים. תמצאי סיבה להזמין. יום הולדת שלך של בעלך שלה של אבא שלך. לא יודעת..יש המון סיבות למסיבות.

 

[mich78]

היי ../images/Emo140.gif

כמה הזמנות רישמיות הם קיבלו - בלי סוף גם תירוצים ללמה לא לא הגיע - יש להם בלי סוף ... היינו אצלהם שבת לצהריים, התחושה המגעילה והקרירה ששררה שם, תרחיק אותנו שוב לתקופה ארוכה, היא תצטרך להתגבר על האהבה דרך אוכל, כי לארוחות לא נראה לי שנגיע בזמן הקרוב...