על רבי שמעת?
אני חושב שלאדם יש אחריות על החיות והאוא צריך לדאוג להם ולרחם אליהם. וכן, יש כאן שמץ של אכזריות במנהג, וראוי לרחם עליהם כמו שמראה זאת הסיפור להלן: בחרתי לצטט אחד הסיפורים, המרגשים ביותר בעיני, מהמסורת היהודית, שנכתבו בנושא "צער בעלי חיים" (קודם יוצג המקור ולאחריו התרגום): בבלי מסכת בבא מציעא דף פה ע"א "יסורי דרבי אלעזר ברבי שמעון עדיפי מדרבי. דאילו רבי אלעזר ברבי שמעון מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו מאי היא? דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי, וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי הואיל ולא קא מרחם, ליתו עליה יסורין. ועל ידי מעשה הלכו, יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו. אמר לה: שבקינהו, כתיב "ורחמיו על כל מעשיו". אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה." תרגום: היסורים של רבי אלעזר ברבי שמעון עדיפים מיסוריו של רבי. דאילו יסורי רבי אלעזר דרבי שמעון מאהבה באו עליו (היסורים) ומאהבה הלכו, ואילו יסוריו של רבי על ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר שלו הלכו. ושואלים: על ידי מעשה באו היסורים על רבי -מה היה המעשה? ומשיבים: עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך ותלה (העגל) את ראשו בתוך כנף בגדו של רבי, ובכה. אמר רבי לעגל: לך! לכך נוצרת (לשחיטה). אמרו משמים: הואיל ואינו מרחם על הבריות – שיבואו עליו יסורים. ועל ידי מעשה אחר הלכו יסוריו, ומספרים: יום אחד היתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם צאצאיה של חולדה והיתה מטאטאה אותם. אמר לה רבי: הניחי להם, הרי כתוב "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו משמים: הואיל ומרחם נרחם עליו, ואז פסקו יסוריו. רחמים, הו רחמים.
