למה לבחור בארץ?

רוני חץ

New member
למה לבחור בארץ?

למה לחיות בארץ? למה להתפוצץ? למה למות? למה לסבול? האם לא עדיף לחיות בשוודיה בקנדה, בשוויץ? האם רק בגלל שנולדת פה זה סיבה מוצדקת לחיות פה ? למה להלחם ולמות למען המקום הזה אם זה רק בגלל שנולדת פה? דמיין לעצמך , אם היית נולד פלסטיני היית נלחם ומת למען אותו מקום . איזה הצדקה להלחם למען משהו בזמן שלו היית נולד לצד השני היית נלחם בדיוק הפוך מה ההגיון מה ההצדקה? מה נתקענו פה כמו קוץ בגרון ל-300 מליון ערבים מסביבנו ואנחנו מנסים בכוח לגור פה, מה יש פה שאין בחו"ל? 1) מה קושר אותנו לארץ ישראל, למדינת ישראל, אם אנחנו מוסריים אז אנחנו חייבים להחזיר את כל המדינה לערבים ואם אנחנו לא מוסריים רק מחפשים פרקטיקה ונוחות וחיים של כיף אז יש מדינות יותר נוחות יותר עם בטחון יותר דמוקרטיות. 2) האם השאיפה צריכה להיות להפוך את מדינת ישראל למדינה שוויונית דמוקרטית וכולי, נו,נניח שהצלחנו אז מה הלאה? מה יצא לנו מזה? האם מטרת חיינו זה להפוך מדינות שיהיו יותר דמוקרטיות, זהו? האם זה לא בלבול בין אמצעי למטרה. כשהאדם נגד ההרגשה של אנחנו שונים ולא מנסה להכיר את עצמו את עמו ולא מוכן לקבל שיש שוני בינו לבין עמים אחרים כי זה נראה לו גזענות אז אם הוא גאה במדינה שלו ובעם שאליו הוא משתייך זה נראה לו גזענות ואם הוא לא גאה אז הוא מאבד בקלות את הזהות העצמית שלו, וממילא אין כמעט סיכוי שבניו ימשיכו בארץ כי בחו´´ל מבחינה גשמית הרבה יותר נוח וכולי. כל אנשי "חופש" ן"שינוי" ושות´ מעוניינים להפוך את המדינה לעוד מדינה מבין כל המדינות ללא זהות ללא תרבות מקורית הכל חיקוי עלוב של המערב שכבר עכשיו נמצא בדרדור מורי ורוחני עמוק ואנחנו אחריו. צריך להבדיל הבדלה חדה בין גזענות לבין הכרה בשוני, כן יהודי הוא שונה מאינו יהודי ליהודי יש מטרה שונה מאש לאינו יהודי- וזה השוני , מרוב פחד לא להיות כמו הגרמנים נוצר מצב הפוך שיש שמעונינים לטשטש את זהותם וכמו שאדם ללא זהות ללא שם מפקיר את נכסיו הגשמיים והרוחניים כך עם שלם שיאבד את זהותו, הוא בעצם מפקיר את נכסיו התרבותיים, הרוחניים, והגשמיים, בלי שנקלוט את זה נאבד את זהותינו דמיין לעצמך את כל הבנים שלך יום אחד אומרים לך ´´החלטנו לעזוב את הארץ, אין לנו סיבה אמיתית לחיות בארץ´´ מה תשכנע אותם איזה הצדקה תתן להם להשאר? ואם אתה חושב שזה טוב ולא מפריע לך שיעזבו את הארץ זאת אומרת, שאין לנו המשך אין למה לחיות בארץ וזה רק עניין של זמן עד לחיסולנו המושלם כנגד הערבים , איך יהיה מוטיבציה להלחם כנגד הערבים אם נחנך את בנינו שלא איכפת לנו ואנו לא מבדילים בין ארץ לארץ אתה יוצא למלחמה אולי תפצע אולי תסבול כל חייך מקטיעת רגל מקטיעת יד, למען מי ? למען מה ? כדי שכל החברים שלך יכייפו ואתה תשאר רתוק על כיסא גלגלים? כדי שהם יטוסו לחול וירדו מן הארץ לעשות כסף ובילויים? יש תשובות לנקודות המועלות כאן אתה מספיק בוגר כדי לחפש והדבר המומלץ הוא לחפש בכל הכיוונים ולא להרפות לבדוק את התשובות שנותנים לך, לא משנה מי, בדוק חקור השווה שמע את הצדדים, לא לחינם יש לך שכל, הגיון. את הצד החילוני אתה יכול לשמוע ושומע יומם ולילה ברדיו בטלויזיה באינטרנט , הגיע הזמן לשמוע את הצד השני. המקום הראוי לחיפוש דרך ולהשוואה בין טענות הוא הסמינר שם אתה יכול לברר, ואז להשוות בצורה אמיתית, כשהשיקול צריך להיות הגיונך האישי, אל תסמוך על אף אחד זה עניין של חיים והשקפת עולם שיש לזה השלכות לתחומים רבים בחיים, לאושר ולסיפוק ועוד. אל תתן לאף אחד לקחת לך את הזכות לדעת מה אמת ומה שקר. אפשר גם לפנות אלי להודעה פרטית ואשמח לדבר
 

gershon17

New member
מה שכתוב פה בעצם

זה שהעובדה שאני נולדתי פה, ושאני מתייחס למקום הזה כאל הבית שלי, היא לא לגיטימית, רק בגלל שהיא לא מבוססת על דת? יפה מאד. תמיד אהבתי אנשים שמזלזלים בי. מצטער, אני לא מתרגש מזה. אני רוצה מדינה חופשית, דמוקרטית, פה, עם אפליה לטובת יהודים במדיניות הגירה, אבל זה בערך הכל. שיסבירו את זה בסמינר שלכם בבקשה.
 
אני אסביר לך למה לבחור בארץ!

מעבר לעובדה שהחברים שלי פה, המשפחה שלי פה, וכל מה שחשוב ויקר לי נמצא כאן, כי אני יודע שאלו טיעונים שלא יספיקו לך, אני אגיד לך כך. סבא שלי זכרונו לברכה היה איש חילוני. סבא שלי, זכרונו לברכה, היה גיבור. הוא נלחם בנאצים בגטו וורשה, ושרד. הוא נלחם בם במחתרת אחרי בריחתו מהגטו, כשהוא מסכן את חייו ואת חיי אשתו ובתו (אימי), בשביל לעמוד על עקרון. באותה מידה הוא היה יכול לשבת בשקט, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת. הוא בחר להלחם על החופש שלו, ועל החופש של החשובים לו - משפחתו וחבריו, ואכן הוא ניצח. סבא שלי, סבתא שלי, ואמי, שלושתם שרדו את השואה, והסיפורים שאני יכול לספר לכם על הגבורה של סבי וסבתי לא יעשו צדק לגבורתם האמיתית, שבזכותה אני, ואחי ואחותי, ובנותיה של אחותי, גאים לחיות. אחרי קום המדינה, החליטו סבי וסבתי לעלות לארץ, ולהמשיך כאן את חייהם ולהמשיך את משפחתם. סבי נפטר משיבה טובה לפני 18 וחצי שנים, כחודש לפני הוולדי שלי. מעולם לא יצא לי לפגוש את האדם שבעיני אחראי לכך שאני חי, הגיבור האישי שלי, אבל כשממעתי את כל הסיפורים האמיתיים על הגבורה שלו, בגיל 18, בי נשבעתי שלא אתנהג בפחדנות - אני אלחם על מה שאני מאמין בו. אני אלחם על חייהם של חברי ומשפחתי, ובשום פנים ואופן לא אברח מהארץ שבה סבי החליט להמשיך את שושלת משפחתנו - אני חב זאת לסבי שבזכותו אני חי כאן, וזה מה שמגדיר אותי כיהודי אך ובעיקר כישראלי. לא העדופתי הדתיות, אלא הכבוד שלי לשושלת שלי, ובמיוחד לסבי, שאלמלא אנשים כמוהו רבים מאיתנו לא היינו כאן היום.
 

ran1ba2

New member
"אין לי ארץ אחרת " מישהוא שר אתזה

בס"ד הסממן שלך היהודי קושר אותך לארץ הזאת בנבכי נשמתך היהודית ולא משנה איפה תהיה תמיד תשאף לחזור לכאן שם לא תרגיש כמו פה בבית, שם ישנאו אותך כי אתה יהודי ואפילו תנסה להחביא את זהותך שם לא תוכל, האויר האוירה הכל שונה שם אולי בהתחלה ואו בשנים הראשונות תרגיש טוב אך תמיד יהיו לך געגועים לארץ, מה שלהיפך לא!!! ודע אין לך ארץ אחרת, זאת התשובה הנצחית!!
 

פלסטיק

New member
בגלל זה

זהו מכתב שקיבלתי בדואר האלקטרוני. לא להכל אני מסכים אבל זה יסביר לך את רוח הדברים רק על עצמי לספר ידעתי . (מכתב פתוח לכנסת ישראל) רע לי פה. השבוע חשבתי להוציא רשיון לאקדח, הייתם מאמינים? לא בגלל הביטחון שלי, לא בגלל זה. פשוט חשבתי שאם יקרה משהו, אז אני, בתור קצין במילואים, אוכל לעזור, ולא בלהתפלל מאחורי איזו מכונית. רע לי פה, אבל אני נשאר ואני לא עוזב. המשפחה שלי כאן, החברים שלי כאן. המדינה שלי כאן ולא קוראים לה יש"ע. קוראים לה ישראל והיא גם שלי. נכון, לצערי אני לא מובטל. אני גם חילוני. אין לי חמישה ילדים, אני לא גר במאחז ליד שכם, אני לא עולה חדש ולא מהמר בלתי חוקי. אני אפילו משלם מסים ועושה מילואים. ורע לי. אבל אני פה. אני שמח שהפועל מנצחת באירופה, גם אם זה בקפריסין. אני רואה שידור של ליגת הכדורסל בידיעה שמכבי תנצח. אני שונא את דודו טופז. אני חושב שאיווט ליברמן צריך להיות בכלא כי הוא מאפיונר מכה ילדים וגם פוליטיקאי עלוב למדי. כואב לי כשטנק עולה על מטען, כי חיילים מתים סתם בגלל שאין למדינה הזו דרך וצה"ל כבר הפסיק לחשוב. כולנו פה כמו בגטו ורשה, חושבים איך לשרוד ת היום ולהגיע למחר, בתקווה שארצות הברית תציל אותנו. עשינו מערפאת היטלר, זה פשוט בדיחה. המגמגם הרועד הזה על תקן של משמיד היהודים. זה נראה כאילו אף אחד לא גילהלנו שכבר קיבלנו מדינה. רע לי, כי כולם מנהלים לי פה את החיים. העסקנים החרדים לוקחים לי את הכסף, המתנחלים לוקחים אותי לעזה- מה לעזאזל יש לי לחפש בעזה? מה? יש שם מקום קדוש או משהו? אם נעזוב אז יבנו שם כור גרעיני וישמידו אותנו? לא, נכון? אז למה חיילים צריכים למות שם? איזו מן מדינה זו, שילדים בני 20 צריכים לראות את החברים שלהם מתים להם בידיים? שום דבר לא שווה את זה!לא מקום קדוש ולא אדמה, בטח שלא בני אלון. אנחנו הורגים את עצמנו. במקום להשקיע בחינוך אנחנו מתים. אנשים נהרגים פה בתאונות דרכים, אבל זה לא מעניין אף אחד, גם אם מתים יותר מאשר בכל המלחמות שלנו אי פעם, כולל מלחמת 7 ימי השקט או שלום ההתנחלויות. אבל הכסף הולך לאלי ישי, שאחר כך עוקף בעזרתו את הבג"צ. מי אתה בכלל שתקבע מיהו יהודי? שתקרא לעולים שמשרתים ומתים בצה"ל "לגיון זרים"? אתה חתיכת אפס, זה מה שאתה. אתה וכל החברים הגזענים שלך שמשחקים באלוהים. הלוואי והייתי מאמין ביהוה, אז אולי הייתי רגוע, הייתי יודע שהוא יעניש אותך בסוף, אבל אני לא מאמין. וכנראה שגם אתה לא, איש קטן. רע לי, כי פעם בכמה שנים אני הולך להצביע רק בשביל שישימו עלי פס. אני כבר לא יודע מי נגד מי, מי נהרג ומי חוסל, אבל אני יודע איך זה ייגמר כרגע המטרה שלי היא להיות בחיים כשזה יקרה. וזה קשה, אבל אני לא מוותר, כי זו המדינה שלי, אין לי ארץ אחרת. זו המדינה שלי ואני אלחם עליה. אולי אין לי כסף, אולי אין לי אמצעים, אבל ככה היינו פעם, הציונים. תמיד קטנים מול גדולים, דויד מול גוליית. כל היום אתם יושבים ומשחקים בקקה, מחלקים כספים שלא שלכם בשביל לשמור על הכסא ועל הכספים שהם כן שלכם. אנשים פה כבויים ואתם על הזין שלכם. אף אחד מכם לא יכול לומר לי איך נראה בעוד 10 שנים! , כי זה לא מעניין אתכם. כן, כולכם יודעים איך אתם הייתם רוצים שהיא תראה, אבל אתם לא עושים כלום עם זה, אתם חיים את הרגע. קרפה דיאם. רע לי עכשיו, אבל אני אלחם ויום יבוא ויהיה לי את הכסף והכוח- את השכל יש לי וגם את האומץ- ונתחיל להריץ פה קמפיינים, נשמיע את קולנו, לא ניתן לכם לצחוק עלינו. לא באלימות אלא בשכל. אני חלק מהרוב הדומם, זה שמשלם מסים, זה שמתגייס, זה שעובד ומגדל משפחה ועושה את זה בישראל, ארצי שלי שאותה אני אוהב ולמענה אמסור את חיי בלי להסס. אבל למענה- לא למענכם. לא בשביל שתקברו את החבר שלי מחוץ לגדר ותחזרו לגזור קופון שמן ולישון טוב בלילה על מיטה מתכוונת. רע לי עכשיו, אבל יום יבוא, בי נשבעתי, ויהיה לי טוב. במדינה הזו. במדינה שלי.
 
למעלה