גיא גרימלנד
New member
למה לא עזה
כולנו בוודאי קראנו מדוע בוטלה הפעולה ברצועה. ההסבר של בן אליעזר: פטפוטים בכלי התקשורת של שרים וקצינים גרמו לחשיפת תוכניות צבאיות. הנה מה שכותב אביב לביא בעניין: "כתום כמה ימים של חילופי האשמות בין "גורמים בכירים" באשר לנסיבות ביטול הפלישה לעזה, הופיע ביום שני שר הביטחון לפני ועדת החוץ והביטחון והציג את עמדתו הרשמית. "המבצע", אמר בן אליעזר, "נדחה משום שהתפתח דיון ציבורי מיותר. דבריו של בן אליעזר הביעו אי שביעות רצון. אבל אם אכן גרם הדיון התקשורתי למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים על המבצע, דומה שהתקשורת רשאית - סוף סוף - לטפוח לעצמה על השכם. מבלי להיכנס לסוגיה הפוליטית-צבאית, תפקידה של התקשורת לפקח על החלטותיהם של הפוליטיקאים ולגרום להם לפעול בזהירות, בידיעה שהציבור עוקב אחריהם. על אחת כמה וכמה כשעל הכף מוטלות הכרעות של חיים ומוות". אבל האם אכן גרם הדיון התקשורתי למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים על המבצע? שימו לב מה כותב בן כספית במוסף לשבת. " למה לא עזה "בינתיים הוא מתכנן את הרפורמות ברשות הפלשתינית. גם האמריקנים. בוושינגטון יש כבר רשימות שמיות עם מועמדים פלשתינים לכל תפקיד במימשל העתידי שלהם, מודל אפגניסטן. העיקרון: אנשים ´נקיים´, חדשים, שלא ליכלכו ידיים בבוץ מצד אחד, ולא איבדו מהפטריוטיזם שלהם מצד שני. לא קל למצוא אנשים כאלה. בוושינגטון מדברים על ד"ר נאסר אל-קידוה, הנציג הפלשתיני באו"ם, על חסן עבדל רחמן, השגריר הפלשתיני בוושינגטון, אפילו על פארוק קדומי וחנאן עשראווי. בירושלים מדברים על מוחמד דחלאן. מקורביו הראשיים הם עמרי שרון ובנימין בן-אליעזר )שאכלו השבוע ארוחת בוקר ביחד. לא, לא דיברו שם על דחלאן, אלא על רענן כהן(. הסיבה האמיתית לביטול המבצע ברצועת עזה בתחילת השבוע היתה ההחלטה לשמר את כוחו. במסרים שהגיעו ללישכת שר הביטחון וללישכת בנו של ראש הממשלה )במקביל להצטברות הטנקים מול עזה( הובהר: כל ארגוני הסירוב ברצועה מתאחדים תחת פיקוד אחד, יילחמו עד הסוף ויראו בדחלאן את האחראי הישיר למה שקורה. במילים אחרות: תהליך רג´וביזציה של דחלאן צפוי, אם וכאשר יפרצו הטנקים פנימה. בירושלים שקלו והחליטו: בשלב זה נשארים בחוץ". הופה. פתאום אנחנו מגלים שלא היו אלו הדלפות שהביאו לביטול המבצע, אלא השיקול שלא לפגוע במנגנון הביטחון של דחלאן. האם הפוליטיקאים שלנו השתמשו בתקשורת באופן מניפולטיבי? כנראה שכן. מעניין.
כולנו בוודאי קראנו מדוע בוטלה הפעולה ברצועה. ההסבר של בן אליעזר: פטפוטים בכלי התקשורת של שרים וקצינים גרמו לחשיפת תוכניות צבאיות. הנה מה שכותב אביב לביא בעניין: "כתום כמה ימים של חילופי האשמות בין "גורמים בכירים" באשר לנסיבות ביטול הפלישה לעזה, הופיע ביום שני שר הביטחון לפני ועדת החוץ והביטחון והציג את עמדתו הרשמית. "המבצע", אמר בן אליעזר, "נדחה משום שהתפתח דיון ציבורי מיותר. דבריו של בן אליעזר הביעו אי שביעות רצון. אבל אם אכן גרם הדיון התקשורתי למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים על המבצע, דומה שהתקשורת רשאית - סוף סוף - לטפוח לעצמה על השכם. מבלי להיכנס לסוגיה הפוליטית-צבאית, תפקידה של התקשורת לפקח על החלטותיהם של הפוליטיקאים ולגרום להם לפעול בזהירות, בידיעה שהציבור עוקב אחריהם. על אחת כמה וכמה כשעל הכף מוטלות הכרעות של חיים ומוות". אבל האם אכן גרם הדיון התקשורתי למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים על המבצע? שימו לב מה כותב בן כספית במוסף לשבת. " למה לא עזה "בינתיים הוא מתכנן את הרפורמות ברשות הפלשתינית. גם האמריקנים. בוושינגטון יש כבר רשימות שמיות עם מועמדים פלשתינים לכל תפקיד במימשל העתידי שלהם, מודל אפגניסטן. העיקרון: אנשים ´נקיים´, חדשים, שלא ליכלכו ידיים בבוץ מצד אחד, ולא איבדו מהפטריוטיזם שלהם מצד שני. לא קל למצוא אנשים כאלה. בוושינגטון מדברים על ד"ר נאסר אל-קידוה, הנציג הפלשתיני באו"ם, על חסן עבדל רחמן, השגריר הפלשתיני בוושינגטון, אפילו על פארוק קדומי וחנאן עשראווי. בירושלים מדברים על מוחמד דחלאן. מקורביו הראשיים הם עמרי שרון ובנימין בן-אליעזר )שאכלו השבוע ארוחת בוקר ביחד. לא, לא דיברו שם על דחלאן, אלא על רענן כהן(. הסיבה האמיתית לביטול המבצע ברצועת עזה בתחילת השבוע היתה ההחלטה לשמר את כוחו. במסרים שהגיעו ללישכת שר הביטחון וללישכת בנו של ראש הממשלה )במקביל להצטברות הטנקים מול עזה( הובהר: כל ארגוני הסירוב ברצועה מתאחדים תחת פיקוד אחד, יילחמו עד הסוף ויראו בדחלאן את האחראי הישיר למה שקורה. במילים אחרות: תהליך רג´וביזציה של דחלאן צפוי, אם וכאשר יפרצו הטנקים פנימה. בירושלים שקלו והחליטו: בשלב זה נשארים בחוץ". הופה. פתאום אנחנו מגלים שלא היו אלו הדלפות שהביאו לביטול המבצע, אלא השיקול שלא לפגוע במנגנון הביטחון של דחלאן. האם הפוליטיקאים שלנו השתמשו בתקשורת באופן מניפולטיבי? כנראה שכן. מעניין.