למה חשוב לשתף הורים?
שיתופת של הורים במערכת החינוך אינו נושא שעלה בימים האחרונים אלא נידון זה זמן רב ואף הובאו דוגמאות אינספור לתועלת שבקשר הרציף שייתכן שיהיה בתקשורת שותפת בין שני הגורמים. אולם, איו אני רואה בכך כל קשר ישיר לאלימות הננקטת ע"י תלמידים כנגד מורים או נהפוך הוא, אלימות נגד תלמידים מצד הוריהם. ייתכן, כי ההעתרבות המדוברת תוכל להקטין את מימדי התופעות הנוראיות המוזכרות במאמר הראשון אך אינני מוצאת בו 'פתרון קסם' שימגר לחלוטין את התופעה. אינני מוצאת גם לנכון ולבוא ולסמוך את שתי ידיי על כל פעילויותיהם של ההורים בהתערבותם במהלך המסגרת החינוכית שכן יש לנקוט קו אחיד שינחה את כלל האוכלוסיה המתבגרת ויהווה דפוס התנהגותי 'סטאנדרטי'. ויבואו ויאמרו כי יש 'עשבים שוטים' וכן, יש כאלו, ולצערי, גם המתכונת המוצעת כאן, אינה יכולה לחסוך מאלו להתפשט לגמרי אלא להמעיט את קצבה. כידוע, אימרה שהתפרשה למגוון פרשנויות, עד עדין נכונה גם לכאן: :כדי לרקוד טנגו דרושים שניים", בה במידה ויש לפעול כנגד גילויי אלימות של מורים ומחנכים נגד תלמידים הרי שאין להקל ראש בזו המופעלת ע"י האחרונים נגד המורים (ושלל דוגמאות ישנם בשפע בכל אמצעי תרשורת אפשרית). אמירה נהסוג "...כדעתם של מתחמקים מהעיקרו...: הנה זו אשר על פי טעמי, מעדיפה לטחוב ראשה בחול בנושאים אשר דורשים התערבות אמיתית ולא רק דו-שיח והתערבות הורים במהלך תקין של התנהלות מורים. אלימות המופעלת על ידי מורים כנגד תלמידים, עליה להיות מדווחת לרשויות המתאימות ויש לפעול נגד המורה בכל חומרת הדין. מילים יפות, התערבות שוטפת וניסיון לעצב את פני המערכת לא יהוו את השינוי המיוחל. נאמר כאן בעבר כי דמותנו משתקפת במראה. אז הבה מתבונן כולנו במראה ונקפיד להבחין בנקודות אשר אותן ברור כי כלינו למגר ולהיפטר מהן וזו תהיה דרכה של דרך אמיתית לעשיה למיגור התופעה.
