למה זה שוב קורה?
אני עומדת עוד מעט לצאת לעבודה וממש אין לי חשק. אני עובדת בערך חצי שנה בחברה שעושה הקלטות ותמלולים לבתי משפט, חקירות פרטיות וכו'. אני עובדת כמתמללת. בזמן האחרון במקום העבודה שלי יש הרבה שינויים, כי הם מפסיקים לעבוד עם הבתי משפט ולכן מצמצמים הן את המקום הפיזי והן את העבודה. נוצר מצב שלי אין מקום פיזי להיות בו, אין לי משרד או חדר שאני עובדת בו באופן קבוע וכל פעם מעבירים אותי ממקום למקום, ובדרך כלל זה מקום כזה של "אין ברירה", או שהוא צפוף מדי וכך לא רק אני סובלת מזה אלא גם שאר האנשים שיושבים לידי, או שהוא גובל עם חדר אחר, שבו יש גישורים או קורסים ככה שכדי לצאת מהחדר (נניח לשירותים אפילו) אני צריכה להפריע לאלה שנמצאים בגישור או בקורס. בדרך כלל גם אומרים לי בזמנים האלה לא לצאת מהחדר, אם אני צריכה לשירותים אני צריכה להתאפק... ממש ככה. צריכה להיות כלואה בחדר. לאחרונה גם האחראית שלי בעבודה התחלפה ומסתבר שהאחראית החדשה היא פרפקציוניסטית בצורה לא רגילה, מה שמחייב גם אותי להיות פרפקציוניסטית. למשל דברים שהאחראיות הקודמות שלי לא שמו לב אליהם, היא רוצה שיהיו בדיוק בדיוק כמו שצריך (למשל מבנה הפרוטוקול). אתמול כבר התייאשתי והרגשתי ממש רע בחלק גדול מיום העבודה. אני לא מבינה למה זה תמיד קורה. למה אני לא מצליחה למצוא מקום עבודה שבאמת יהיה לי טוב בו. אני מוכנה לתת מעצמי המון וגם מרגישה שאני באמת משתדלת ויש לי תודעת שירות גבוהה. אבל יש אנשים שלהם זה אף פעם לא יספיק. אני יודעת שעכשיו, סתם לעזוב את העבודה ולחפש מקום יותר טוב, זה לא ממש יעזור כי יש לי דפוס כזה, לחזור תמיד למקומות שלא טוב לי בהם. אבל אני לא יודעת מה זה הדבר הזה שגורם לי כל הזמן לחזור על אותו דפוס ולכן גם לא יודעת איך לשנות אותו. מה לעשות כדי להביא את עצמי למקום שאני כן אממש את עצמי בו וכן יהיה לי שם טוב? בדרך כלל שעות הבוקר אצלי הן שעות טובות, מלאות אנרגיה חיובית. אבל כרגע, בשעת בוקר מוקדמת זו אני מרגישה חסרת אנרגיות וחוסר חשק ללכת לעבודה. אבל מה אני צריכה לעשות כדי להביא את עצמי למקום עבודה שבאמת יהיה לי בו טוב? מה זה הדבר הזה שגורם לי לחזור שוב ושוב על אותו דפוס?
אני עומדת עוד מעט לצאת לעבודה וממש אין לי חשק. אני עובדת בערך חצי שנה בחברה שעושה הקלטות ותמלולים לבתי משפט, חקירות פרטיות וכו'. אני עובדת כמתמללת. בזמן האחרון במקום העבודה שלי יש הרבה שינויים, כי הם מפסיקים לעבוד עם הבתי משפט ולכן מצמצמים הן את המקום הפיזי והן את העבודה. נוצר מצב שלי אין מקום פיזי להיות בו, אין לי משרד או חדר שאני עובדת בו באופן קבוע וכל פעם מעבירים אותי ממקום למקום, ובדרך כלל זה מקום כזה של "אין ברירה", או שהוא צפוף מדי וכך לא רק אני סובלת מזה אלא גם שאר האנשים שיושבים לידי, או שהוא גובל עם חדר אחר, שבו יש גישורים או קורסים ככה שכדי לצאת מהחדר (נניח לשירותים אפילו) אני צריכה להפריע לאלה שנמצאים בגישור או בקורס. בדרך כלל גם אומרים לי בזמנים האלה לא לצאת מהחדר, אם אני צריכה לשירותים אני צריכה להתאפק... ממש ככה. צריכה להיות כלואה בחדר. לאחרונה גם האחראית שלי בעבודה התחלפה ומסתבר שהאחראית החדשה היא פרפקציוניסטית בצורה לא רגילה, מה שמחייב גם אותי להיות פרפקציוניסטית. למשל דברים שהאחראיות הקודמות שלי לא שמו לב אליהם, היא רוצה שיהיו בדיוק בדיוק כמו שצריך (למשל מבנה הפרוטוקול). אתמול כבר התייאשתי והרגשתי ממש רע בחלק גדול מיום העבודה. אני לא מבינה למה זה תמיד קורה. למה אני לא מצליחה למצוא מקום עבודה שבאמת יהיה לי טוב בו. אני מוכנה לתת מעצמי המון וגם מרגישה שאני באמת משתדלת ויש לי תודעת שירות גבוהה. אבל יש אנשים שלהם זה אף פעם לא יספיק. אני יודעת שעכשיו, סתם לעזוב את העבודה ולחפש מקום יותר טוב, זה לא ממש יעזור כי יש לי דפוס כזה, לחזור תמיד למקומות שלא טוב לי בהם. אבל אני לא יודעת מה זה הדבר הזה שגורם לי כל הזמן לחזור על אותו דפוס ולכן גם לא יודעת איך לשנות אותו. מה לעשות כדי להביא את עצמי למקום שאני כן אממש את עצמי בו וכן יהיה לי שם טוב? בדרך כלל שעות הבוקר אצלי הן שעות טובות, מלאות אנרגיה חיובית. אבל כרגע, בשעת בוקר מוקדמת זו אני מרגישה חסרת אנרגיות וחוסר חשק ללכת לעבודה. אבל מה אני צריכה לעשות כדי להביא את עצמי למקום עבודה שבאמת יהיה לי בו טוב? מה זה הדבר הזה שגורם לי לחזור שוב ושוב על אותו דפוס?