למה זה כל כך קשה?
עברנו כל כך הרבה והתפללתי שעם הפונדקאית יתמזל מזלנו אבל זה לא כ״כ פשוט. החזרה ראשונה לא הצליחה, החזרה שנייה ההריון לא התפתח ונאלצנו לחכות חודשיים עד שניתן היה לחזור לטיפול. התחלנו עכשיו טיפול נוסף וכל היחס של הפונדקאית השתנה... היא מתקשרת כל הזמן לשאול על עניינים כספיים. אמרתי לה שהיא תקבל עד השקל האחרון ויותר והכל כתוב בחוזה ואין לה מה לדאוג. התייחסתי אליה כמו לאחות,דאגה אינסופית, פרגון ולצערי זה ממש לא הדדי. לא נעים לי להגיד את זה ואני מקווה שתנסו להבין גם אותי אבל היא נותנת לי תחושה שרק הכסף שלי (שאנו עובדים מאוד קשה להשיגו) מעניין אותה. אני ממש לא מעניינת אותה , היא כל שיחה רק אומרת לי כמה קשה לה למצוא סידור לילדים כשהיא מגיעה לבדיקה/החזרה. היא נורא ילדותית וכל הזמן מתלוננת. בשני הנסיונות הקודמים היא אמרה שהיא עזבה את העבודה כי זו לא עבודה המתאימה לאישה הרה והיא חייבת לשמור על ההריון ועכשיו היא חזרה לאותה עבודה וכל הזמן אומרת לי שהיא עובדת מהבוקר עד הערב ( אין כמובן איזכור לכך שאין לה סידור לילדים). אני קוראת בפורום הודעות מפרגנות וחמות של פונדקאיות ואמהות מיועדות ולבי נחמץ, הלוואי והיא היתה פרטנרית רגשית לתהליך, הלוואי ואקבל ממנה תחושה שההיריון הזה חשוב לה ולא כל הזמן לשמוע כמה קשה לה לנתב בין חייה לבין התהליך. יש לי עוד מעט מוקפאים ואני ממש חוששת שהיא לא תעשה את כל המאמצים להצלחת התהליך. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני אובדת עצות!!!! אני מפחדת שכוונתה לסיים את ששת הנסיונות של ההחזרה ולא באמת להגיע להריון. אציין כי למרכז אין כ" כ מה להגיד חוץ מזה שהיא כזאת... לא עצמאית וילדותית. סליחה על החפירה, אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות
עברנו כל כך הרבה והתפללתי שעם הפונדקאית יתמזל מזלנו אבל זה לא כ״כ פשוט. החזרה ראשונה לא הצליחה, החזרה שנייה ההריון לא התפתח ונאלצנו לחכות חודשיים עד שניתן היה לחזור לטיפול. התחלנו עכשיו טיפול נוסף וכל היחס של הפונדקאית השתנה... היא מתקשרת כל הזמן לשאול על עניינים כספיים. אמרתי לה שהיא תקבל עד השקל האחרון ויותר והכל כתוב בחוזה ואין לה מה לדאוג. התייחסתי אליה כמו לאחות,דאגה אינסופית, פרגון ולצערי זה ממש לא הדדי. לא נעים לי להגיד את זה ואני מקווה שתנסו להבין גם אותי אבל היא נותנת לי תחושה שרק הכסף שלי (שאנו עובדים מאוד קשה להשיגו) מעניין אותה. אני ממש לא מעניינת אותה , היא כל שיחה רק אומרת לי כמה קשה לה למצוא סידור לילדים כשהיא מגיעה לבדיקה/החזרה. היא נורא ילדותית וכל הזמן מתלוננת. בשני הנסיונות הקודמים היא אמרה שהיא עזבה את העבודה כי זו לא עבודה המתאימה לאישה הרה והיא חייבת לשמור על ההריון ועכשיו היא חזרה לאותה עבודה וכל הזמן אומרת לי שהיא עובדת מהבוקר עד הערב ( אין כמובן איזכור לכך שאין לה סידור לילדים). אני קוראת בפורום הודעות מפרגנות וחמות של פונדקאיות ואמהות מיועדות ולבי נחמץ, הלוואי והיא היתה פרטנרית רגשית לתהליך, הלוואי ואקבל ממנה תחושה שההיריון הזה חשוב לה ולא כל הזמן לשמוע כמה קשה לה לנתב בין חייה לבין התהליך. יש לי עוד מעט מוקפאים ואני ממש חוששת שהיא לא תעשה את כל המאמצים להצלחת התהליך. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני אובדת עצות!!!! אני מפחדת שכוונתה לסיים את ששת הנסיונות של ההחזרה ולא באמת להגיע להריון. אציין כי למרכז אין כ" כ מה להגיד חוץ מזה שהיא כזאת... לא עצמאית וילדותית. סליחה על החפירה, אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות
