למה "התקיעות" הזאת?
אומרים ש"אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו". אני לא מרגיש את זה. אני יכול להגיד בפה מלא בלי היסוס שאני עוזר לעצמי ב ג ד ו ל, ואני לא מרגיש את זה שמלמעלה עוזרים לי כפי שאדם מצפה שיעזרו לו מלמעלה. אני מרגיש שמה שאני לא עושה נתקל במחסומים על גבי מחסומים, וקשיים על גבי קשיים, ומה שאני עושה כדי לצאת מזה אל איזה דרך "חלקה" יותר ופחות חסומה, אני נתקל עוד ועוד במחסומים רבים. כאלה "שעושים לך דוקא" כזה. לפעמים ולא אחת, אני מגיע אל סף השבר, אבל עולה משם ולא נותן לעצמי להישבר. הרבה מחשבותץ עוברות בי על זה. על מה ולמה כל זה? איך יוצאים ממצב זה שנראה כמו איזה בור שאני מנסה להיחלץ ממנו, מטפס ומטפס ושוב נופל, מטפס ומטפס ושוב נופל וההרגשה היא שלא עוזרים לך מלמעלה, לא נותנים לך יד, ולפעמים אפילו מערימים לך מחסומים. זו בכל אופן ההרגשה שלי (ואני לא בהכרח אומר שזה ככה באמת) האם אפשר לדעת למה כל זה? מה אפשר לעשות כדי להיחלץ ממצב זה של תקיעות? ולא שאני מיואש, אבל מגיע לא אחת אל סף ייאוש שממנו אני מתרומצם ומנסה שוב לצאת מהבור. כמה כבר? ובבקשה לא לטעון שאני פסימי או משהו דומה, כי זה לא!!! אני לא פסימי וגם לא בסביבה הזו, אלא מתאר מצב אובייקטיבי של תקיעות, ושל פעילות מאוד אקטיבית לשנות את זה והרבה רצון ואמוניה. אבל אובייקטיבית זה כמו שתיארתי. תודה
אומרים ש"אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו". אני לא מרגיש את זה. אני יכול להגיד בפה מלא בלי היסוס שאני עוזר לעצמי ב ג ד ו ל, ואני לא מרגיש את זה שמלמעלה עוזרים לי כפי שאדם מצפה שיעזרו לו מלמעלה. אני מרגיש שמה שאני לא עושה נתקל במחסומים על גבי מחסומים, וקשיים על גבי קשיים, ומה שאני עושה כדי לצאת מזה אל איזה דרך "חלקה" יותר ופחות חסומה, אני נתקל עוד ועוד במחסומים רבים. כאלה "שעושים לך דוקא" כזה. לפעמים ולא אחת, אני מגיע אל סף השבר, אבל עולה משם ולא נותן לעצמי להישבר. הרבה מחשבותץ עוברות בי על זה. על מה ולמה כל זה? איך יוצאים ממצב זה שנראה כמו איזה בור שאני מנסה להיחלץ ממנו, מטפס ומטפס ושוב נופל, מטפס ומטפס ושוב נופל וההרגשה היא שלא עוזרים לך מלמעלה, לא נותנים לך יד, ולפעמים אפילו מערימים לך מחסומים. זו בכל אופן ההרגשה שלי (ואני לא בהכרח אומר שזה ככה באמת) האם אפשר לדעת למה כל זה? מה אפשר לעשות כדי להיחלץ ממצב זה של תקיעות? ולא שאני מיואש, אבל מגיע לא אחת אל סף ייאוש שממנו אני מתרומצם ומנסה שוב לצאת מהבור. כמה כבר? ובבקשה לא לטעון שאני פסימי או משהו דומה, כי זה לא!!! אני לא פסימי וגם לא בסביבה הזו, אלא מתאר מצב אובייקטיבי של תקיעות, ושל פעילות מאוד אקטיבית לשנות את זה והרבה רצון ואמוניה. אבל אובייקטיבית זה כמו שתיארתי. תודה