שואל חופשי
New member
למה היום קשה לצאת
ניסיתי לחשוב למה היום במדינת ישראל קשה יותר לצאת בשאלה לעומת עזיבת הדת ב100 השנים שקדמו להקמתה? הרי עזיבת המסגרת הדתית הייתה תהליך טבעי שעבר על היהודים מאז החלו לקבל זכויות במדינות השונות (אמנסיפציה), אבל החל מהעשור השני למדינת ישראל נוצרה בלימה בתהליך העזיבה. רשמתי להלן מספר סיבות: • הקהילות מרוחקות זו מזו בגולה מול קהילות קרובות בישראל כיום שיוצרת יחד כוח גדול של פיקוח הדוק • בעבר היו תנודות גדולות של הגירת יהודים שהביאה לשבירת המסגרת הקהילתית, לעומת קהילות מיושבות היום. • אנשים נוטים לאפיין את זהותם על ידי יצירת זהות נגדית. בגולה: יהודי מול גויי. כיום בארץ: חרדי מול חילוני. כלומר, בגולה הייתי סלחנות גדולה יותר למי שעזב את הדת כל עוד נשאר יהודי. לעומת זאת היום בישראל יציאה בשאלה היא כמו בגידה. • החברה החרדית בארץ הלכה והקצינה בהסתגרותה בעוד החברה החילונית התקדמה והעלתה את רף ההשכלה. כלומר, בעבר יוצא בשאלה היה צריך להשלים פחות פערים, לעומת מה שצריך להשלים יוצא של היום. • גם החברה החילונית עברה תהליך של מעבר מאידיאולוגיה כוללנית (כמו סוציאליזם, הגשמה לאומית) לאידיאולוגיה אישית יותר. לחרדי שרגיל למסגרת אידיאולוגית מובנת וכוללנית שמסדרת את החיים יהיה אולי קשה לחפש דרך פרטית ללא מסגרת בעולם החילוני (לא מנסה לטעון שאידיאולוגיה היא בהכרך דבר טוב כשלעצמו). • לחרדים בארץ יש הרגלים של תלות גדולה בחסדיהם של גמ"חים ועסקנים, זאת לעומת עצמאות שנדרשת מהם בעולם החילוני. • חרדי צעיר חושש שאם יצא יאלץ להתגייס לצבא. בהשוואה לחילוני (ש א) חונך מילדות שעליו להתגייס בבוא העת. ב) מקבל על כך תמיכה מהסביבה. ג) כל חבריו עושים כך) החרדי גם אם הוא רוצה להתגייס, פעמים רבות חסרים לו המשאבים הנפשיים להתמודדות. • בישראל הממשלה מתחזקת לרוב את המוסדות החרדיים ששומרים על הבדלנות. זאת קואליציה קלה עבור רוב הממשלות. אשמח לשמוע את דעתכם, אם יש לכם הערות או תוספות.
ניסיתי לחשוב למה היום במדינת ישראל קשה יותר לצאת בשאלה לעומת עזיבת הדת ב100 השנים שקדמו להקמתה? הרי עזיבת המסגרת הדתית הייתה תהליך טבעי שעבר על היהודים מאז החלו לקבל זכויות במדינות השונות (אמנסיפציה), אבל החל מהעשור השני למדינת ישראל נוצרה בלימה בתהליך העזיבה. רשמתי להלן מספר סיבות: • הקהילות מרוחקות זו מזו בגולה מול קהילות קרובות בישראל כיום שיוצרת יחד כוח גדול של פיקוח הדוק • בעבר היו תנודות גדולות של הגירת יהודים שהביאה לשבירת המסגרת הקהילתית, לעומת קהילות מיושבות היום. • אנשים נוטים לאפיין את זהותם על ידי יצירת זהות נגדית. בגולה: יהודי מול גויי. כיום בארץ: חרדי מול חילוני. כלומר, בגולה הייתי סלחנות גדולה יותר למי שעזב את הדת כל עוד נשאר יהודי. לעומת זאת היום בישראל יציאה בשאלה היא כמו בגידה. • החברה החרדית בארץ הלכה והקצינה בהסתגרותה בעוד החברה החילונית התקדמה והעלתה את רף ההשכלה. כלומר, בעבר יוצא בשאלה היה צריך להשלים פחות פערים, לעומת מה שצריך להשלים יוצא של היום. • גם החברה החילונית עברה תהליך של מעבר מאידיאולוגיה כוללנית (כמו סוציאליזם, הגשמה לאומית) לאידיאולוגיה אישית יותר. לחרדי שרגיל למסגרת אידיאולוגית מובנת וכוללנית שמסדרת את החיים יהיה אולי קשה לחפש דרך פרטית ללא מסגרת בעולם החילוני (לא מנסה לטעון שאידיאולוגיה היא בהכרך דבר טוב כשלעצמו). • לחרדים בארץ יש הרגלים של תלות גדולה בחסדיהם של גמ"חים ועסקנים, זאת לעומת עצמאות שנדרשת מהם בעולם החילוני. • חרדי צעיר חושש שאם יצא יאלץ להתגייס לצבא. בהשוואה לחילוני (ש א) חונך מילדות שעליו להתגייס בבוא העת. ב) מקבל על כך תמיכה מהסביבה. ג) כל חבריו עושים כך) החרדי גם אם הוא רוצה להתגייס, פעמים רבות חסרים לו המשאבים הנפשיים להתמודדות. • בישראל הממשלה מתחזקת לרוב את המוסדות החרדיים ששומרים על הבדלנות. זאת קואליציה קלה עבור רוב הממשלות. אשמח לשמוע את דעתכם, אם יש לכם הערות או תוספות.