למה דווקא מטפלת?

[chenchi]

../images/Emo63.gif בית ספר לטיפול

האם יכול היות כזה דבר? איך בכלל רוכשים את הידע הדרוש למקצוע כל כך מורכב? אני בטוחה שלכל אחת מכן היה בית ספר פרטי כזה- בבית עם האחים הקטנים, בגן הקיבוצי, ואולי כשהפכתן אימהות בעצמכן. מה באמת גורם לכן לחוש מתאימות למקצוע, מהבחינה המעשית (כי הרגש הוא סיפור אחר לגמרי)? האם יש איזה השתלמויות או הדרכות שעברתן ואתן רוצות להמליץ? אשמח לשמוע ולשתף!

 

[שלוה טרנסנדנטלית]

לדעתי יש מקום לבי"ס כזה.

אני אמנם הרכבתי לעצמי תכנית לימודים משלי, אבל בהחלט יש מקום למוסד כזה, שיעניק תארים. דווקא בגלל מורכבות העבודה. זה בפירוש מקצוע.

 

[מידור]

יש שני דברים שצריכה מטפלת

האחד הוא הכשרה מטעם משרד העבודה והרווחה ותעודה המסמיכה אותה לעבוד עם ילדים עד גיל 3 , הקורס + ידע הנצבר מקריאה ומהתענינות בגילאים שבו אנו עובדות מעניק לעבודה פן מקצועי המחויב (לדעתי) כדי לעבוד עם ילדים. מעבר לגילאים הללו המטפלת חייבת תעודת גננת. ודבר שני זה הרצון והיכולת לעבוד עם ילדים, ולעמוד לרשותם ככל שיצטרכו ויחפצו. צריך גם אוסף של תכונות נוספות שעל כך אפשר לקרוא במאמרים רבים שפורסמו בנושא. חג שמח!

 

[chenchi]

התכוונתי דוקא למטפלת הפרטית

אשר העיסוק שלה לא מחייב תעודות רשמיות. מעניין אותי מה הוביל את חברות הפורום לעיסוק שלהן.

 

[נהנה דארלינג]

ראשית כל תכנית הלימודים

של משרד העבודה . בנוסף, זכור לי שפורסמה כתבה לפני כשנתיים על בית ספר חדש למטפלות פרטיות המיועד בעיקר להכשיר מטפלות לשגרירי או"ם בארץ ולאוכלוסיה עמידה ביותר. איני מוצאת את הכתבה נכון לעכשיו אך מעניין לדעת שהוקם מקום כזה...

 

[שלוה טרנסנדנטלית]

הקורסים האלה הם הבסיס המינימלי.

למטפלת טובה יש השכלה רחבה הרבה יותר.

 

[מידור]

מה ההבדל בין מטפלת פרטית לזו שאינה

אני לא מבינה את ההבדל. מדוע את חושבת שמטפלת פרטית לא זקוקה להכשרה? גם אם אין חוק שמונע ממנה לעבוד - היא צריכה הכשרה!!! גם מטפלת משפחתון וגם מטפלת במעון, גם מטפלת בבית וגם מטפלת בביתה - זקוקה להכשרה, ומי שמעסיק כזו שאין לה הכשרה - אז צריך לקחת את זה בחשבון. אני יודעת שיש הרבה מטפלות טובות שאין להן הכשרה אך זה עדיין לא מפחית מערך דברי.

 

[chenchi]

איפה כתבתי שמטפלת פרטית לא

זקוקה להכשרה? פשוט זה לא מה ששאלתי...

 

[מידור]

כך זה התפרש../images/Emo22.gif

 

[דוריטו]

זה לא מספיק!

ואיך ההכשרה של המטפלת תבטיח שהיא אמינה?שלא תתעלל לי בילד?????

 

[נהנה דארלינג]

למה דווקא מטפלת?

מה הביא אתכן למקצוע המטפלת? איפה רכשתן את הניסיון שלכן? איך, בעצם, למדתן להיות מטפלות? הרי זו לא רק ההכשרה- מטפלת מוסמכת אינה תמיד יותר "טובה" ממטפלת ללא הסמכה- ובכלל-מה היא מטפלת טובה? ספרו למה דווקא מטפלת ואיך למדתן, נשמח גם לשמוע על קורסים והשתלמויות שעברתן או ספרים ומאמרים שקראתן וסתם סיפורים מהחיים.

 

[נהנה דארלינג]

../images/Emo163.gif ואני אתחיל

אני גדלתי במשפחה שמעריכה מאוד חינוך. אמא שלי הייתה מטפלת בקיבוץ כל ילדותי, כל האחים והאחיות עסקו בחינוך בשלב זה אחר וגם אני כבר מגיל 13-14 התחלתי לעבוד בחופשים בפעוטון. תמיד אהבתי לשחק עם ילדים קטנים ולעזור לאמא שלי לטפל בהם אבל אולי התפנית הכי גדולה הייתה כשנולדו האחייניות שלי. כיום יש לי 8 אחייניות מתוקות ומקסימות בטווח גילאים של חמישה חודשים עד שמונה שנים וכבר מהראשונה שנולדה התחלתי להרגיש שזה משהו מאוד משמעותי בשבילי להיות שם כשהיא גדלה, לשחק איתה, לטפל בה ובעיקר להכיר אותה ולהבין איך ילדה קטנה וחכמה חושבת, מה היא רוצה, מה היא אוהבת... מאוד רציתי להיות אמא, כבר מגיל 15, היה לי מאוד קשה לחכות.... אבל אז במקרה, יום אחד, הבנתי שאת כל מה שיש לי לתת לילדים אני לא חייבת לשמור עד שאהיה אמא ושבעצם אני יכולה להיות מטפלת... אז באמת הלכתי לקורס מטפלות ואחר כך התחלתי לעבוד אצל משפחות. אני רואה באופן קבוע את כל תוכניות החינוך שיש, קוראת סיפרי חינוך, במגוון נושאים, ובאופן כללי כל מה שמיועד להורים אני רוצה לדעת... יש הרבה יותר מזה באמת אבל זה ככה, על קצה המזלג..

 

[chenchi]

הסיפור שלי דומה

בגיל ארבע נולדה לי אחות קטנה ומאז כל מה שקשור בילדים ותינוקת מרתק אותי. אימי נשארה בבית 16 שנים כדי לגדל אותי ואת אחיותי ואני מאוד נהניתי לעזור לה, מגיל 9 בערך כבר הייתי נשארת לבד עם שתי זאטוטות ומפעילה אותן בהנאה רבה. מגיל 15 התחלתי לעבוד כביביסיטר שלוש פעמים בשבוע, כולל איסוף מהגן, הכנת צהריים ועזרה בשיעורים. בצבא הייתי בנח"ל וכך נחשפתי לגן הקיבוצי, בו עבדתי לפני ואחרי הצבא. בגן בו עבדתי שנה, כבר החלפתי את הגננת בימים בהם היתה בחופש. כשעברתי כסטודנטית לת"א חיפשתי עבודה שתשתלב עם לימודים וחזרתי לבייביסיטינג, אחות של בנזוגי עשתה עבורי עבודת שיווק נפלאה ושידכה אותי לכל החברים שלה. כמו נהנה, גם אצלי קיים חשק עז להביא ילדים משלי, אך התשתית הכלכלית והזוגית שלי עוד לא בשלה, ומבחינתי העבודה עם ילדים היא בי"ס לחיים. השנה אני מסיימת את התואר וכנראה ממשיכה להסבה להוראה במטרה לעבוד כגננת, יש למישהי טיפים בנושא?

 

[ofirshani]

מאוד קשה לענות

לי לדוגמא לא היה קשר לטיפול בילדים לא בצעירותי ולא בהתבגרותי ולא בנערותי ,תמיד בער לי כשראיתי ילדים קטנים ובגיל מאוד צעיר רציתי כבר ילד משלי. את ביתי הראשונה ילדתי כשהייתי בת 26 שנים (כיום בת 30) ,ויתרתי על כל מה שקשור בהצלחה המקצועית שלי ,בהמשכיות שרציתי כגננת ,החלטתי להשאר בבית עם ביתי כי פתאום הבנתי שאף אחת לא תצליח להחליף את דמותי כאמא לביתי . נשארתי עימה 3 שנים בבית ובזמן הזה התחלתי לטפל בתינוקות בביתי ,הרגשתי שיש לי הרבה לתת ולהעניק ושאני מסוגלת (למרות שכשהתחלתי ללמוד הוראה לא הכשירו ללימודי 0-3 שנים כיום כן מכשירים) ורק אז הבנתי שהלימודים אומנם אכן תרמו לי אבל מה אני בעצם יודעת על תינוקות כאלו רכים -כלום. הידע הוא ידע תאורתי בסיסי וכמובן הלמידה הכי משמעותית שלי כאמא . מטפלת טובה-מעניקה את הצרכיים הבסיסיים לתינוק על מנת להקנות תחושה של ביטחון ,להכיר אותו היטב עד לפרטים הקטנים ובכך חשוב שיתוף הפעולה יחד עם ההורים ,על מנת לזהות את בתינוק צרכיו של התינוק בדרך הכי טובה. שיתוף הפעולה עם ההורים יכול לתת מענה למטפלת בעצם צורת החינוך שניתן בבית . לכן אני חושבת שמעבר לטיפול הבסיסי שהילד צריך (שהוא בעצם החשוב ביותר) מטפלות חייבות להרחיב אופקים לקרוא ,להתעניין ולדעת .ישנם אין ספור גישות חינוכיות שיכולות לעזור לך כמטפלת להבין את הילד טוב יותר ולגרום לילד להיות מאושר יותר ובטוח.

 

[נעמי6]

בחרתי להיות מטפלת בגלל...

אהבה גדולה לתינוקות וילדים. אין לי ילדים (מבחירה), אבל הרגשתי צורך לטפל בתינוקות. למדתי תוך כדי עבודה. בראיון הראשון לטיפול בתינוק אמרתי לאמא שאין לי ניסיון בטיפול בתינוקות, ולמזלי היא אמרה - גם אני לא ידעתי שום דבר עד שילדתי. את תלמדי. וכך היה. לדעתי, מטפלת טובה היא - קודם כל - אחת שבאמת אוהבת ילדים.

 

[שלוה טרנסנדנטלית]

והספור שלי

גם ההתענינות שלי בנושא התחילה בילדות ובנעורים. השירות הצבאי שלי עבר בבתי ילדים בקיבוץ. וגם במרפאה. (עברתי קורס חובשים בהתלהבות רבה...) אחר כך עברתי גלגולים רבים. חינוך מיוחד, ילדים בגילאים שונים, במסגרות שונות. ותינוקות היו דבר שלא הכרתי. עד אשר בתחילת שנות ה-90 נסעתי בחופשה לברך זוג חברים שנולדה להם תינוקת. הבאתי מתנה, ואמרתי : שלום... והתגובה שלהם היתה , לא את לא הולכת. את נשארת כאן לעזור לנו. נלמד אותך... מאוחר יותר החלטתי לנסות לטפל בתינוק. ולמזלי הגעתי אל אחות אחראית מחלקת ילודים, אשר הסכימה ללמד אותי לטפל בתאומים שלה. עבדנו יחד, והיא עודדה אותי. התייחסה אלי כמו אל תלמידה בבי"ס לאחיות. ומאז, אני מאושרת מאד בעבודתי. עוברת מבית אל בית ורואה בעבודתי זו יעוד. וכן, אני מוצאת שכל מה שלמדתי בחיי , להעשרה עצמית,(מדעי החברה והרוח, בעקר קורסים בפסיכולוגיה, בחינוך מיוחד, ואפילו במוסיקה ובספרות, תומך מאד בעבודתי כמטפלת ). ויותר מכל , תומך השינוי הפנימי שחל בי מאז שהתחלתי לתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית. כי היום יש לי הרבה יותר שמחת חיים. ואפילו הבריאות שלי הרבה יותר טובה מזו שהיתה לי לפני שנים. ואני מגלה שוב ושוב שיש לי כל כך הרבה לתת למשפחות שאני נכנסת לבתיהן. זה תענוג.