למה בחרתי בסיעוד
שמי צחי,מאזור השפלה. חדש ישן פה - נעים להכיר.
אני בן 25, השתחררתי מהצבא בנוב' 2010 לאחר שרות מלא. .ולאחר זמן רב שלא הצלחתי לבחור תחום לימודים מאז גזירת החוגר בבקו"ם, לפני כמה חודשים לאט לאט זה קרה: הרגשתי שינוי. הרגשתי שמשהו סוף סוף מתחיל להתגבש אצלי שם למעלה בקודקוד.
כרגע קורס פסיכומטרי ביואל גבע, שואף להוציא מכך את המיטב. החלטתי להירשם לאוניברסיטת תל אביב ולהתחיל ללמוד באוק' 15, עוד קצת פחות משנה וחצי. אהיה בגיל 26 וחצי בדיוק שאתחיל ללמוד לתואר . פחות או יותר הממוצע הארצי בגיל שבו מתחילים ללמוד לפי הבנתי.
תחום הלימודים: סיעוד. המטרה: לצאת לאחר ארבע שנים לא קלות אח מוסמך ולעבוד לפחות בשנים הראשונות לאחר קבלת התואר, בחדרי המיון בבתי החולים בארץ. משם אם נרצה להתקדם, נגיע לגשר ונראה כיצד כבר נבחר לחצות ואיפה. עשיתי, אני מקווה, את כל החושבין, כל המינוסים והפלוסים שמתלווים לעבוד כאח. אם פספסתי משהו אשמח לשמוע ממכם.
לדעתי, זו עבודה מאוד בטוחה, שבה תואר ראשון מספיק בהחלט. לא צריך לחפש מודעות בעיתון, אין אינפלציה לתואר כמו למשל במשפטים, ואין מצב למצוא עצמך עם תואר ביד ומחוסר עבודה. אם מחר ייפול משבר כלכלי כמו שראינו ב2009 ואף גרוע ממנו, העבודה שלי ובתקווה גם המשכורת שלי, לא ייפגעו כתוצאה מכך. חולים לצערי, תמיד יהיו וכך גם בתי חולים לקבל אותם. כך שאוכל לחיות בשקט ודאי שעבודה תמיד תהייה לי ומנקודה בטוחה זו, אהיה הרבה יותר נח לבנות עבורי עתיד יציב כאדם עצמאי כאן במדינה, ואף להקים משפחה ביציבות כלכלית בטוחה בעתיד.
זוהי שליחות. מבלי חלילה לזלזל בתארים אחרים שלא בתחום הרפואה, אני אישית, מרגיש שאני זקוק למשהו נוסף, משהו מעבר ללעשות את העבודה שלי, להחתים כרטיס, ולחזור הביתה עם תלוש משכורת. פרנסה זה חשוב שלעצמו, ואם אנשים אוהבים את עבודתם ואת החברה סביבם זה חשוב אף יותר. אך לי אישית, זה פשוט לא מרגיש מספיק.
רפואה מבחינתי זה תחום מרתק שבו תמיד יש מה ללמוד ולהתקדם. תחום שבו כל יום עבודה היא שונה, לא שגרתית ומאתגרת בצורה אחרת מהיום שקדם לה. מלבד זאת, לעזור לאנשים, לדעת שתהייה שם בשבילם, תיתן יד איפה שהם הכי זקוקים לך, זו חייבת להיות תחושה נפלאה וממלאת. שאדם עובר תאונה, ומגיע למיון במצב לא סימפתי, לדעת שהחיוך שלך, הגישה שלך למטופל והטיפול בו, יהיו כל כך משמעותיים עבורו ואף הריי גורל עבורו, יהיו נקודת אור מנחמת ביום הנורא כל כך שבו הוא מוצא עצמו מתעורר במיון ולא יודע איך ייצא משם. מבחינתי זה בונוס רציני לעבודה שלי; להציל חיים ולשפר אותם יום ביומו.
אני רוצה לעזור לאנשים. אני באמת רוצה להיות שם בשבילם.
כמובן שלהיות רופא וללמוד שבע שנים רפואה עם תואר דוקטור יכול להיות אף נחמד עוד יותר, אך אני ריאלי , ולנסות להיות מאותם מעטים שמתקבלים זה מבחינתי פשוט בזבוז אנרגיה וזמן יקר שבו שאני יכול לעבוד בתחום לא פחות מספק, עם קווי דמיון רבים, ולא פחות מועיל לחולים.
למה לא משהו אחר? ובכן, ניסיתי למצוא משהו אחר כבר שלוש שנים מאז גזירת החוגר בבקו"ם, אך שום דבר לא עניין מספיק, לא גרם לי להרגיש שזה זה.
כמו שמלש"ב בוחר ללכת לקרבי, כי הוא מחפש ערך מוסף , משהו מעבר, כך גם אני רציתי, ומצאתי סיעוד.
ישר אחרי הפסיכומטרי אני חושב ברצינות לקחת קורס משולב של חובש- נהג אמבולנס במד"א. קורס קצר אך אינטנסיבי של חודש וחצי ,שש פעמים בשבוע , ולעבוד בתחום עד תחילת התואר ובמהלכו. זה ייתן לי, אני מאמין, סיפוק אדיר, קצת הכנה רצינית לפני התואר, וגם יפרנס אותי לפני תחילת הלימודים ואולי אף במהלכם אם לא יגזול ממני יותר מדי.
שמי צחי,מאזור השפלה. חדש ישן פה - נעים להכיר.
אני בן 25, השתחררתי מהצבא בנוב' 2010 לאחר שרות מלא. .ולאחר זמן רב שלא הצלחתי לבחור תחום לימודים מאז גזירת החוגר בבקו"ם, לפני כמה חודשים לאט לאט זה קרה: הרגשתי שינוי. הרגשתי שמשהו סוף סוף מתחיל להתגבש אצלי שם למעלה בקודקוד.
כרגע קורס פסיכומטרי ביואל גבע, שואף להוציא מכך את המיטב. החלטתי להירשם לאוניברסיטת תל אביב ולהתחיל ללמוד באוק' 15, עוד קצת פחות משנה וחצי. אהיה בגיל 26 וחצי בדיוק שאתחיל ללמוד לתואר . פחות או יותר הממוצע הארצי בגיל שבו מתחילים ללמוד לפי הבנתי.
תחום הלימודים: סיעוד. המטרה: לצאת לאחר ארבע שנים לא קלות אח מוסמך ולעבוד לפחות בשנים הראשונות לאחר קבלת התואר, בחדרי המיון בבתי החולים בארץ. משם אם נרצה להתקדם, נגיע לגשר ונראה כיצד כבר נבחר לחצות ואיפה. עשיתי, אני מקווה, את כל החושבין, כל המינוסים והפלוסים שמתלווים לעבוד כאח. אם פספסתי משהו אשמח לשמוע ממכם.
לדעתי, זו עבודה מאוד בטוחה, שבה תואר ראשון מספיק בהחלט. לא צריך לחפש מודעות בעיתון, אין אינפלציה לתואר כמו למשל במשפטים, ואין מצב למצוא עצמך עם תואר ביד ומחוסר עבודה. אם מחר ייפול משבר כלכלי כמו שראינו ב2009 ואף גרוע ממנו, העבודה שלי ובתקווה גם המשכורת שלי, לא ייפגעו כתוצאה מכך. חולים לצערי, תמיד יהיו וכך גם בתי חולים לקבל אותם. כך שאוכל לחיות בשקט ודאי שעבודה תמיד תהייה לי ומנקודה בטוחה זו, אהיה הרבה יותר נח לבנות עבורי עתיד יציב כאדם עצמאי כאן במדינה, ואף להקים משפחה ביציבות כלכלית בטוחה בעתיד.
זוהי שליחות. מבלי חלילה לזלזל בתארים אחרים שלא בתחום הרפואה, אני אישית, מרגיש שאני זקוק למשהו נוסף, משהו מעבר ללעשות את העבודה שלי, להחתים כרטיס, ולחזור הביתה עם תלוש משכורת. פרנסה זה חשוב שלעצמו, ואם אנשים אוהבים את עבודתם ואת החברה סביבם זה חשוב אף יותר. אך לי אישית, זה פשוט לא מרגיש מספיק.
רפואה מבחינתי זה תחום מרתק שבו תמיד יש מה ללמוד ולהתקדם. תחום שבו כל יום עבודה היא שונה, לא שגרתית ומאתגרת בצורה אחרת מהיום שקדם לה. מלבד זאת, לעזור לאנשים, לדעת שתהייה שם בשבילם, תיתן יד איפה שהם הכי זקוקים לך, זו חייבת להיות תחושה נפלאה וממלאת. שאדם עובר תאונה, ומגיע למיון במצב לא סימפתי, לדעת שהחיוך שלך, הגישה שלך למטופל והטיפול בו, יהיו כל כך משמעותיים עבורו ואף הריי גורל עבורו, יהיו נקודת אור מנחמת ביום הנורא כל כך שבו הוא מוצא עצמו מתעורר במיון ולא יודע איך ייצא משם. מבחינתי זה בונוס רציני לעבודה שלי; להציל חיים ולשפר אותם יום ביומו.
אני רוצה לעזור לאנשים. אני באמת רוצה להיות שם בשבילם.
כמובן שלהיות רופא וללמוד שבע שנים רפואה עם תואר דוקטור יכול להיות אף נחמד עוד יותר, אך אני ריאלי , ולנסות להיות מאותם מעטים שמתקבלים זה מבחינתי פשוט בזבוז אנרגיה וזמן יקר שבו שאני יכול לעבוד בתחום לא פחות מספק, עם קווי דמיון רבים, ולא פחות מועיל לחולים.
למה לא משהו אחר? ובכן, ניסיתי למצוא משהו אחר כבר שלוש שנים מאז גזירת החוגר בבקו"ם, אך שום דבר לא עניין מספיק, לא גרם לי להרגיש שזה זה.
כמו שמלש"ב בוחר ללכת לקרבי, כי הוא מחפש ערך מוסף , משהו מעבר, כך גם אני רציתי, ומצאתי סיעוד.
ישר אחרי הפסיכומטרי אני חושב ברצינות לקחת קורס משולב של חובש- נהג אמבולנס במד"א. קורס קצר אך אינטנסיבי של חודש וחצי ,שש פעמים בשבוע , ולעבוד בתחום עד תחילת התואר ובמהלכו. זה ייתן לי, אני מאמין, סיפוק אדיר, קצת הכנה רצינית לפני התואר, וגם יפרנס אותי לפני תחילת הלימודים ואולי אף במהלכם אם לא יגזול ממני יותר מדי.
