למה את ממורמרת?

כלעוד

New member
למה את ממורמרת?

עליי, על החיים האלו?
שמו אותך בדירת שיכון מסריחה, עד שאפילו התינוקות שלך נמאסו עליך, ולא בא לך יותר.
ופעם כשהיית ילדה, אהבת רק לחפור בתוך אדמה עם ריח של גשם וחמציצים. זכרת היטב את המחמאה היחידה שנתנו לך: "יש לך קול יפה", ולא הפסקת להעמיד פנים.
מאז את חיה בשלום עם חנוכה, בורחת בפורים, ומתה בפסח. בראש השנה את בכלל לא שם, ומשאית של תשע טון קלה לך יותר מהלב שלך.
לא מאמי, ככה לא בונים מדינה. כדאי שינוי עצום. תקראי לכל המרכיבים שלך ונדבר הפעם ברצינות, אחרת גם בבית אבות תבכי.
אשים אותך בבית אבות מזהב, הכי מפואר שיש, ושם, אל מול השיש המחניק, תוכלי לספור את הימים בהם סירבת
להקשיב לציוץ הציפורים,
והחלטת לגווע.
 

danashi

New member


 

כלעוד

New member
זהו קטע

אמנותי שמתכתב עם שלוש דמויות. אספר רק על אחת מהן שזה האחיין שלי. בחור יפיוף, מתוק ומדהים שסובל מאוטיזם קל ואני מאד אוהבת. אני עושה סלט ירקות ממספר מקורות השראה ומערבבת. כמובן שגם חלק גדול ממני נמצא שם, אך ממש לא רק. כי לי למשל אין בכלל ילדים.
 

כלעוד

New member
תודה רבה. הנה עוד אחד

אהבת אמת
טובי ומישה נפגשו במקרה(אם יש דבר כזה) בשכונה. הם נדלקו מייד, ומאז אי אפשר היה להפריד אותם. כל כך שונים: הוא , ממוצא רוסי אולי - ענק, כהה, שקט ואיטי. והיא: נמוכה, פנים יפות, תזזיתית, ג'ינג'ית לוהטת עם נטייה להשמנה ותוחס גדול. כנראה מרוקאית, עצבנית בלי חשבון... קנאית ושתלטנית. אם רק היה מנסה לזוז בלעדיה, להסתכל הצידה - קראה אותו לסדר מייד. כל השכונה שמעה אותה.... הוא מייד נכנע לה. אהב אותה. אולי העריך בסתר ליבו את מסירותה , את אומץ ליבה להתמודד מולו - הענק. לא עניין אותו שלא תוכל ללדת.

גם היא קיבלה אותו כמו שהוא: מבוגר ממנה, בריון ומפחיד, אפילו קצת מסריח... מזיל ריר לפעמים. והוא נתן לה לחטט בשיניו ולתחוב את פניה הקטנים לתוך לועו האדיר. היה מדהים להסתכל עליהם. כלבים - אבל ממש בני אדם.

היום הם כבר זוג וותיק, ואהבתם מיושבת יותר. (כנראה מופרשים להם עכשיו במוח ההורמונים האלו של אהבה וותיקה והרגל). הם מאושרים להתראות, מתלקקים ומתנשקים ומשתכשכים זה בזו.... אך די מהר כל אחד רובץ בפינתו, קצת משועמם, אבל הרבה רגוע ומאושר. רק דבר אחד לא התשנה: היא עדיין קנאית בטירוף. אם רק נדמה לה, בקטנה, שהוא עושה צעד בלעדיה - היא נובחת כמו משוגעת והוא מתיישב בחזרה.
אהבה, עבר אמרנו?
 
למעלה