למה אנשים כל כך .... ?!
(חראות) בימינו ? נולדתי בנאדם אופטימי, קופצני וחברותי, בנאדם שבאמת רוצה ופעלתן ונמרץ ותמיד שואף ועושה הכל על הדרך הכי טובה שאפשר.. אני שמה לב שבשנים האחרונות כמה שאני לא משתדלת ומה שלא עושה ומה שלא נותנת מעצמי לזולת, אני מרגישה כאילו יש איזה ענן כבד מעלי שמכוון את הדברים אחרת, שעושה לי דווקא.. כאילו חוק מרפי חל עלי. החיים שלי זה חוק מרפי אחד גדול. כל יום אני קמה בחרדה, שמא איזו צרה תיפול עלי היום.. וגם שמנסה להיות אופטימית אז בא אותו ענן ומשבש את הרצון, משבש לי את ההצלחות, הרצונות את הדרך כולה. אני מרגישה שככל שאני יותר טובה אז אני יותר נענשת, וכל האנשים שמסביבי שונים ממני מאוד, והרוב הגדול רע שם בחוץ.. וטוב להם, הם מחוייכים ומאושרים... למה הם כן ואני לא. . ? ניסיתי למצוא סיבות, ובאמת קשה לי . אני בחורה צעירה יחסית, נראית טוב, חכמה , וזה באמת בבחינה אובייקטיבית. התא המשפחתי שלי פגום מלידה, איבדתי אנשים שאהבתי, עברתי טראומות שונות , וגם לא הולך לי בכלל עם בחורים. כל הבחורים שאני יוצאת איתם פוגעים בי, עושים לי רק רע.. הגעתי למצב שאני קמה בבוקר , ללא משמעות, אין מי שיתקשר אליי וזה יגרום לי להתרגש, אין לי על מה לחשוב, חיה חיי שגרה של לימודים ועבודה כל הזמן.. אין זמן לעצמי, אני הפנימי שלי.. וכל מי שסובב אותי אנשים שטוב להם. שבעים מהחיים , נטולי דאגות כלכליות, כל הבחורות תפוסות עם חברים של שנים, כל הבחורים תפוסים עם חברות של שנים, כולם מחוייכים, כולם אופטימיים... מה קרה שאני היחידה שחריגה פה בעולם ?
(חראות) בימינו ? נולדתי בנאדם אופטימי, קופצני וחברותי, בנאדם שבאמת רוצה ופעלתן ונמרץ ותמיד שואף ועושה הכל על הדרך הכי טובה שאפשר.. אני שמה לב שבשנים האחרונות כמה שאני לא משתדלת ומה שלא עושה ומה שלא נותנת מעצמי לזולת, אני מרגישה כאילו יש איזה ענן כבד מעלי שמכוון את הדברים אחרת, שעושה לי דווקא.. כאילו חוק מרפי חל עלי. החיים שלי זה חוק מרפי אחד גדול. כל יום אני קמה בחרדה, שמא איזו צרה תיפול עלי היום.. וגם שמנסה להיות אופטימית אז בא אותו ענן ומשבש את הרצון, משבש לי את ההצלחות, הרצונות את הדרך כולה. אני מרגישה שככל שאני יותר טובה אז אני יותר נענשת, וכל האנשים שמסביבי שונים ממני מאוד, והרוב הגדול רע שם בחוץ.. וטוב להם, הם מחוייכים ומאושרים... למה הם כן ואני לא. . ? ניסיתי למצוא סיבות, ובאמת קשה לי . אני בחורה צעירה יחסית, נראית טוב, חכמה , וזה באמת בבחינה אובייקטיבית. התא המשפחתי שלי פגום מלידה, איבדתי אנשים שאהבתי, עברתי טראומות שונות , וגם לא הולך לי בכלל עם בחורים. כל הבחורים שאני יוצאת איתם פוגעים בי, עושים לי רק רע.. הגעתי למצב שאני קמה בבוקר , ללא משמעות, אין מי שיתקשר אליי וזה יגרום לי להתרגש, אין לי על מה לחשוב, חיה חיי שגרה של לימודים ועבודה כל הזמן.. אין זמן לעצמי, אני הפנימי שלי.. וכל מי שסובב אותי אנשים שטוב להם. שבעים מהחיים , נטולי דאגות כלכליות, כל הבחורות תפוסות עם חברים של שנים, כל הבחורים תפוסים עם חברות של שנים, כולם מחוייכים, כולם אופטימיים... מה קרה שאני היחידה שחריגה פה בעולם ?