למה אנו מתרגלים...?
- פותח הנושא שנטידווה
- פורסם בתאריך
מטרת התרגול
(מאמר שפירסמתי לפני שנה או משהו באתר אחר) יכול להיות שבכלל אין צורך בו. יכול להיות שהוא לא צריך להיות כלי מובהק , אלא תוצאה , איזשהו מוצר לוואי של אורח חיים נתון. זאת ההסתיגות הראשונית שכל מתרגל או אדם שרוצה לתרגל צריך לזכור וצריך לדעת. אחרי ההסתיגות הזאת ניתן לדבר על תרגול כדבר שכדאי לבצע בנסיבות מסויימות שלדעתי כוללות חתך רחב ביותר של חיי כל האנשים. תבין שהאדם הוא מסתורין , הוא תעלומה. הוא בנוי מהרבה שכבות , רובן נסתרות מהעין ומהמדע. הוא בנוי ממימדים רבים ומתכונות רבות שבדרך כלל הוא לא מודע להן בכלל. האדם הוא קופסה של חושך. בתוך הקופסה הזאת מתגלגלת ההכרה המודעת ממש כמו כדור קטון בחדר ענק והיא מסוגלת לראות רק מה שנמצא בתוכה (שהרוב ממנו הוא קלט מהחושים) ולמעשה אין לה שום מושג על הכוחות שפועלים בחדר מסביבה שהם אותם כוחות שמגלגלים אותה ממקום למקום בתוך החלל האנושי. לכן אנחנו אומרים שהתודעה היא מוגבלות , לא רק לגבי היקום האינסופי אלא לגבי האדם בעצמו. מה שהתרגול עושה , הוא שני דברים ואולי שלושה. הדבר הראשון , הוא מגדיל את הכדור הזה. הוא הופך אותו מגולה לכדורגל. הוא מכניס יותר דברים לתוך ההכרה המודעת , הוא מאפשר הבנה של התהליכים והנפשיים , הבנה אינטואיטבית של האדם על עצמו שהוא אינו יכול לקבל ממקור חיצוני. זהו תרגול שכולל בעיקר התבוננות , עירנות , חדירה לתוך הזכרונות הנשכחים והבנת התסביכים שנובעים מהתת מודע. עכשיו עוד שאני רוצה שתבין , כשאני אומר שהתרגול עושה שניים או שלושה דברים , אין הכוונה דווקא לדברים נפרדים , או לתרגולים נפרדים. סביר יותר שאלו היבטים שונים של אותה תופעה שהיא תוצאה של אותו התרגול. אני עושה את ההבדלה רק בגלל המוגבלות של השפה. הדבר השני שהתרגול מביא איתו הוא עוצמה. פשוט ככה. אנרגיה , כוח , סיבולת. גם גופני אבל בעיקר נפשי. הסיבולת הזאת מייצבת את האדם ואת ההכרה שלו. הוא כבר לא קורבן אקראי של הנסיבות. הוא מסוגל לעכל דברים , להניח לדברים הוא כבר לא שבוי בטירוף של עצמו ובטירוף של העולם הסובב אותו. יותר מזה. אם עד עכשיו דיברנו על ההכרה כגולה שמתגלגלת בתוך חדר חשוך והיא רק נפעלת ע"י כוחות תת מודעים מסתוריים וחשוכים. התרגול משנה את המצב הזה. באמצעותו ההכרה יכולה להפעיל כוחות על התת מודע וכל היתר. זה נראה בלתי נתפס , זה נראה מופרך אבל זה אפשרי. זו יריה לתוך האפלה ויריה שפוגעת. איך זה קורה? זה קורה בגלל שהמדיטציה היא המתנה שהמוארים נתנו לנו ויש לה כוחות משלה מעבר לגבולות המתקבל על הדעת. הדבר השלישי שהתרגול עושה הוא תקשורת. תקשורת עם הדברים שמחוץ להכרה , שמחוץ לאדם עצמו. אל תערבב את זה עם כל מיני דברים שאתה שומע על תקשורים או סיאנסים. זה נושא אחר לגמרי. מדובר כאן על מהויות אותן האדם יכול לחוש רק דרך האשנב הפנימי שלו , האשנב שהוא פותח לתוך הסערה. במילים הכי מדוייקות נאמר כך: אם תארנו מקודם את האדם כחדר חשוך הרי מחוץ לחדר הזה ישנם עוד דברים , ישנם דברים שקשה לדעת אם הם חלק מהאדם או נפרדים ממנו. בקיצור בוא נאמר , שלחדר החשוך הזה מתחברים חדרים אחרים שמרכיבים בתים שהם בעצמם מרכיבים רחובות שיוצרים ערים שמשתלבות בתוך מעצמות. זה נשמע גרנדיוזי אבל זו המציאות שהתרגול יכול לגרום למתרגל להכיר. לכן אני אמרתי שאני מהסס לגבי אותו עניין שלישי שמביא התרגול. לגבי שני הראשונים , התועלת שבהם בהירה. השלישי יותר מעורפל. דרול
(מאמר שפירסמתי לפני שנה או משהו באתר אחר) יכול להיות שבכלל אין צורך בו. יכול להיות שהוא לא צריך להיות כלי מובהק , אלא תוצאה , איזשהו מוצר לוואי של אורח חיים נתון. זאת ההסתיגות הראשונית שכל מתרגל או אדם שרוצה לתרגל צריך לזכור וצריך לדעת. אחרי ההסתיגות הזאת ניתן לדבר על תרגול כדבר שכדאי לבצע בנסיבות מסויימות שלדעתי כוללות חתך רחב ביותר של חיי כל האנשים. תבין שהאדם הוא מסתורין , הוא תעלומה. הוא בנוי מהרבה שכבות , רובן נסתרות מהעין ומהמדע. הוא בנוי ממימדים רבים ומתכונות רבות שבדרך כלל הוא לא מודע להן בכלל. האדם הוא קופסה של חושך. בתוך הקופסה הזאת מתגלגלת ההכרה המודעת ממש כמו כדור קטון בחדר ענק והיא מסוגלת לראות רק מה שנמצא בתוכה (שהרוב ממנו הוא קלט מהחושים) ולמעשה אין לה שום מושג על הכוחות שפועלים בחדר מסביבה שהם אותם כוחות שמגלגלים אותה ממקום למקום בתוך החלל האנושי. לכן אנחנו אומרים שהתודעה היא מוגבלות , לא רק לגבי היקום האינסופי אלא לגבי האדם בעצמו. מה שהתרגול עושה , הוא שני דברים ואולי שלושה. הדבר הראשון , הוא מגדיל את הכדור הזה. הוא הופך אותו מגולה לכדורגל. הוא מכניס יותר דברים לתוך ההכרה המודעת , הוא מאפשר הבנה של התהליכים והנפשיים , הבנה אינטואיטבית של האדם על עצמו שהוא אינו יכול לקבל ממקור חיצוני. זהו תרגול שכולל בעיקר התבוננות , עירנות , חדירה לתוך הזכרונות הנשכחים והבנת התסביכים שנובעים מהתת מודע. עכשיו עוד שאני רוצה שתבין , כשאני אומר שהתרגול עושה שניים או שלושה דברים , אין הכוונה דווקא לדברים נפרדים , או לתרגולים נפרדים. סביר יותר שאלו היבטים שונים של אותה תופעה שהיא תוצאה של אותו התרגול. אני עושה את ההבדלה רק בגלל המוגבלות של השפה. הדבר השני שהתרגול מביא איתו הוא עוצמה. פשוט ככה. אנרגיה , כוח , סיבולת. גם גופני אבל בעיקר נפשי. הסיבולת הזאת מייצבת את האדם ואת ההכרה שלו. הוא כבר לא קורבן אקראי של הנסיבות. הוא מסוגל לעכל דברים , להניח לדברים הוא כבר לא שבוי בטירוף של עצמו ובטירוף של העולם הסובב אותו. יותר מזה. אם עד עכשיו דיברנו על ההכרה כגולה שמתגלגלת בתוך חדר חשוך והיא רק נפעלת ע"י כוחות תת מודעים מסתוריים וחשוכים. התרגול משנה את המצב הזה. באמצעותו ההכרה יכולה להפעיל כוחות על התת מודע וכל היתר. זה נראה בלתי נתפס , זה נראה מופרך אבל זה אפשרי. זו יריה לתוך האפלה ויריה שפוגעת. איך זה קורה? זה קורה בגלל שהמדיטציה היא המתנה שהמוארים נתנו לנו ויש לה כוחות משלה מעבר לגבולות המתקבל על הדעת. הדבר השלישי שהתרגול עושה הוא תקשורת. תקשורת עם הדברים שמחוץ להכרה , שמחוץ לאדם עצמו. אל תערבב את זה עם כל מיני דברים שאתה שומע על תקשורים או סיאנסים. זה נושא אחר לגמרי. מדובר כאן על מהויות אותן האדם יכול לחוש רק דרך האשנב הפנימי שלו , האשנב שהוא פותח לתוך הסערה. במילים הכי מדוייקות נאמר כך: אם תארנו מקודם את האדם כחדר חשוך הרי מחוץ לחדר הזה ישנם עוד דברים , ישנם דברים שקשה לדעת אם הם חלק מהאדם או נפרדים ממנו. בקיצור בוא נאמר , שלחדר החשוך הזה מתחברים חדרים אחרים שמרכיבים בתים שהם בעצמם מרכיבים רחובות שיוצרים ערים שמשתלבות בתוך מעצמות. זה נשמע גרנדיוזי אבל זו המציאות שהתרגול יכול לגרום למתרגל להכיר. לכן אני אמרתי שאני מהסס לגבי אותו עניין שלישי שמביא התרגול. לגבי שני הראשונים , התועלת שבהם בהירה. השלישי יותר מעורפל. דרול
רציתי לענות לך
בתשובה מפורטת על הסכנות בתרגול מתוכנן , אבל מכיוון שניסחת את השאלה באופן אני מקווה שאני אצליח לענות באותו האופן. לא ידעתי למה עליתי כשעליתי עליה ולא ידעתי שיש דרך בכלל. מה שרציתי בזמנו היה איזה סוג של חיים אלטרנטיביים. לא ידעתי בדיוק מה , אבל לא התחברתי בשום אופן למערכת הערכים של החברה שסבבה אותי. באותה תקופה (סוף שנות השמונים ותחילת התשעים) הייתי סטודנט בטכניון ומאוחר יותר שרתתי בצבא בתור מהנדס וכל המוצלחים והמוצלחות שסבבו אותי במשך כל אותו הזמן , נראו בעיני כחצי בהמות עם אישיות רדודה ברמה המולקולארית. כך קרה שבמשך שנים זרמתי לתוך שורה של "בירורי עיניינים" בכל מיני מסגרות , עד שקרה לי מה שקרה לשאול המלך . חיפשתי אתונות וזכיתי במה שעלה על כל הפנטזיות הסוערות שלי. הללויה. האם התרגול אחראי לכך? אין ספק שהיה לו חלק גדול בעיניין . אני לא חושב שמישהו שישחזר במדוייק את כל דיאטת הטכניקות שאני תרגלתי , יקבל את אותה התוצאה. בוא נאמר שהמזל או ה"טאו" שיחק את התפקיד המרכזי. זהו. דרול
בתשובה מפורטת על הסכנות בתרגול מתוכנן , אבל מכיוון שניסחת את השאלה באופן אני מקווה שאני אצליח לענות באותו האופן. לא ידעתי למה עליתי כשעליתי עליה ולא ידעתי שיש דרך בכלל. מה שרציתי בזמנו היה איזה סוג של חיים אלטרנטיביים. לא ידעתי בדיוק מה , אבל לא התחברתי בשום אופן למערכת הערכים של החברה שסבבה אותי. באותה תקופה (סוף שנות השמונים ותחילת התשעים) הייתי סטודנט בטכניון ומאוחר יותר שרתתי בצבא בתור מהנדס וכל המוצלחים והמוצלחות שסבבו אותי במשך כל אותו הזמן , נראו בעיני כחצי בהמות עם אישיות רדודה ברמה המולקולארית. כך קרה שבמשך שנים זרמתי לתוך שורה של "בירורי עיניינים" בכל מיני מסגרות , עד שקרה לי מה שקרה לשאול המלך . חיפשתי אתונות וזכיתי במה שעלה על כל הפנטזיות הסוערות שלי. הללויה. האם התרגול אחראי לכך? אין ספק שהיה לו חלק גדול בעיניין . אני לא חושב שמישהו שישחזר במדוייק את כל דיאטת הטכניקות שאני תרגלתי , יקבל את אותה התוצאה. בוא נאמר שהמזל או ה"טאו" שיחק את התפקיד המרכזי. זהו. דרול
ס נ ד ו ו י ץ
New member
לא זוכר וטוב שכך.
ס נ ד ו ו י ץ
New member
אני תמיד פועל בשיטה של לירות את החץ
ובאותה שנייה לשכוח שיריתי בכלל. זה טריק למח. בזוית של העין אני יודע למה התחלתי ולאן הדרך הגדולה מובילה. המטרה הקרובה יחסית היא בשנייה של המוות לתפוס את המודעות ולא לאבד צלילות (כמו בחלימה). מעבר לזה לא יודע למה אני שואף לכך.
ובאותה שנייה לשכוח שיריתי בכלל. זה טריק למח. בזוית של העין אני יודע למה התחלתי ולאן הדרך הגדולה מובילה. המטרה הקרובה יחסית היא בשנייה של המוות לתפוס את המודעות ולא לאבד צלילות (כמו בחלימה). מעבר לזה לא יודע למה אני שואף לכך.
ס נ ד ו ו י ץ
New member
אולי בכלל מתוך חולשה מסויימת
כמה סיבות
הסיבה הבסיסית עבורי היא בריאות פיזית ונפשית. החל בשחרור הגוף ממתחים למינהם, המשך בחזוק הכוונה (YI בסינית) ועד שחרור מחשבות תקועות. סיבה נוספת, מאחר ומאז שנולדתי התפתחתי בכיוון מסויים - הצטברו בי שכוות של ידע וזיכרון, אני מעוניין להכיר את הפוטנציאל המקורי שלי, את היכולת לראות דברים מחדש, בלי להשוות לדבר. באנלוגיה - אני רוצה להכיר את מערכת ההפעלה
ואם יש שלב שבו אוכל להכיר או להבין יותר מכך לא הייתי רוצה להחמיץ את ההזדמנות. בעיני, מדיטציה היא כמו סריקת משדר חובבים אחר שידור עם תובנה כלשהי. רוב הזמן יש צפצופים ורעש לבן אבל המאמץ שווה כש"תופשים גל".
הסיבה הבסיסית עבורי היא בריאות פיזית ונפשית. החל בשחרור הגוף ממתחים למינהם, המשך בחזוק הכוונה (YI בסינית) ועד שחרור מחשבות תקועות. סיבה נוספת, מאחר ומאז שנולדתי התפתחתי בכיוון מסויים - הצטברו בי שכוות של ידע וזיכרון, אני מעוניין להכיר את הפוטנציאל המקורי שלי, את היכולת לראות דברים מחדש, בלי להשוות לדבר. באנלוגיה - אני רוצה להכיר את מערכת ההפעלה
../images/Emo163.gif
לא חושבת שיש לזה סיבה או מטרה מובנת וידועה. מהרגע שאתה רוצה להשיג משהו איבדת אותו. מעבר להסברים ולפרשנויות זה משהו צועק מבפנים. לא נותן מנוח. לא נותן מרגוע. אי שקט. שמוביל לרצון העז והבלתי מתפשר..... אכן, שאלתי את עצמי לא פעם " למה לי כל זה?" והתשובה האולטימטיבית והבלעדית לכך היא ( מבחינתי): "לא יודעת".
לא חושבת שיש לזה סיבה או מטרה מובנת וידועה. מהרגע שאתה רוצה להשיג משהו איבדת אותו. מעבר להסברים ולפרשנויות זה משהו צועק מבפנים. לא נותן מנוח. לא נותן מרגוע. אי שקט. שמוביל לרצון העז והבלתי מתפשר..... אכן, שאלתי את עצמי לא פעם " למה לי כל זה?" והתשובה האולטימטיבית והבלעדית לכך היא ( מבחינתי): "לא יודעת".
להיות צלול ומודע ליקום
הסיבה שאני פניתי לדרך מדיטציה וראיית דברים אחרת היא גם בגלל שלאחי יש חבר שבזמן רחב היה במנזרים במזרח וכיום דרך חייו אכן שונה וחדשה, אני לא רוצה להאחז בהגדרות... בנוסף להערצתי את הדרך אותה הוא משרה בחייו, הסיבה היא להיות צלול, להיות מודע ליקום, להיות חופשי...ופשוט לזרום... כשאנחנו צלולים ומודעים, אין גבול למה שנראה, נשמע, נחווה בדרך החיים...כל הסביב הוא חוויה אחת גדולה ומסתורית... מקווה שעניתי על שאלתך אהבה ואור זילברמן ניר...
הסיבה שאני פניתי לדרך מדיטציה וראיית דברים אחרת היא גם בגלל שלאחי יש חבר שבזמן רחב היה במנזרים במזרח וכיום דרך חייו אכן שונה וחדשה, אני לא רוצה להאחז בהגדרות... בנוסף להערצתי את הדרך אותה הוא משרה בחייו, הסיבה היא להיות צלול, להיות מודע ליקום, להיות חופשי...ופשוט לזרום... כשאנחנו צלולים ומודעים, אין גבול למה שנראה, נשמע, נחווה בדרך החיים...כל הסביב הוא חוויה אחת גדולה ומסתורית... מקווה שעניתי על שאלתך אהבה ואור זילברמן ניר...
הסיבות שלי
כשהייתי ילד קטן מאוד השתוקקתי לטוס לכוכבים אחרים.. הייתי עסוק בלתכנן חלליות בהן אמריא לחלל. בגיל 12 נפל לידי הספר "יוגא ובריאות" וככל שעילעלתי ועיינתי בספר גברה בי התחושה שיוגא זה הרבה יותר מ"רק" אסאנות (תנוחות גוף) ותרגילי נשימה. ופתאום מצאתי את מה שלא ידעתי שאני מחפש, פרק של עמוד אחד בלבד על צ'אקרות וגופים שונים (חוץ) מהגוף הפיזי. היה כתוב שם שאדם יכול להגיע אם גופים אלה לכוכבים רחוקים. מאז גמרתי עם החלליות. עם הזמן הסיבות והמטרות השתנו, אבל את כולן אני יכול להביע דרך שאלתו של דון חואן לקרלוס קסטנדה (לא זוכר מאיזה ספר שלהם) שנגעה בעמקי נשמתי מאוד מאוד: "את חיינו אנו חיים באופן חלקי, אבל כשנמות, נמות במלוא שלימותנו העצמית המוחלטת. האם לא מן הראוי הוא שגם נחייה את חיינו במלוא שלימותנו העצמית המוחלטת?" שנטידווה
כשהייתי ילד קטן מאוד השתוקקתי לטוס לכוכבים אחרים.. הייתי עסוק בלתכנן חלליות בהן אמריא לחלל. בגיל 12 נפל לידי הספר "יוגא ובריאות" וככל שעילעלתי ועיינתי בספר גברה בי התחושה שיוגא זה הרבה יותר מ"רק" אסאנות (תנוחות גוף) ותרגילי נשימה. ופתאום מצאתי את מה שלא ידעתי שאני מחפש, פרק של עמוד אחד בלבד על צ'אקרות וגופים שונים (חוץ) מהגוף הפיזי. היה כתוב שם שאדם יכול להגיע אם גופים אלה לכוכבים רחוקים. מאז גמרתי עם החלליות. עם הזמן הסיבות והמטרות השתנו, אבל את כולן אני יכול להביע דרך שאלתו של דון חואן לקרלוס קסטנדה (לא זוכר מאיזה ספר שלהם) שנגעה בעמקי נשמתי מאוד מאוד: "את חיינו אנו חיים באופן חלקי, אבל כשנמות, נמות במלוא שלימותנו העצמית המוחלטת. האם לא מן הראוי הוא שגם נחייה את חיינו במלוא שלימותנו העצמית המוחלטת?" שנטידווה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.