שאסביר שוב?
בעבריתקיימת תופעה ידועה ועתיקה של שורשים שהם דבר והיפוכו (ולא אכנס לסיבות הפסיכולוגיות שיוכיחו, כנראה, שיש תמיד קשר בין דבר והיפוכו). זו אחת הדרכים של העברית, כנראה, להעשיר את עצמה על חשבון שורשים קיימים (היות שיש מספר מוגבל בלבד של שורשים). דוגמות אחדות (רק מה שעולה בדעתי עכשיו - ואסמן את החיובי מול השלילי): נ.כ.ר. - מוכר(+) / מנוכר(-) ע.מ.ת. - עמית (+)/ עימות(-) ק.ד.ש. - קדושה(+) / קדֵשה(-) ח.ט.א. - חטא(-) (לכלוך, זוהמה) / לחטא(+)(לטהר, לנקות) ש.ר.ש. - השריש(+) / שירש(-) יש עוד, הרבה, אבל זה כרגע מה שצף לי בזיכרון.