אין הבדל .
"דו" פרושו, פחות או יותר, "דרך" . שמן של אמניות לחימה יפניות רבות ( וגם אמנויות אחרות) מסתיים ב "דו". משמעות השם היא בכך שמדובר שעיסוק שהוא מעבר לתחביב, אמנות, תירגול מיומנות גרידא. כך, למשל,גם "ג´ודו" , "אייקידו" , "איידו" , "קנדו" , "בושידו" ועוד. ישנם בתי ספר לקראטה, המקפידים להדגיש את ה"דו" בשמם וישנם המקפידים על כך פחות . בכל אופן לומר על מישהו שהוא עוסק ב "קראטה" או ב "קראטה-דו" זה היינו אך. לא פה נמצאים ההבדלים בין בתי הספר השונים.
