חוצפן!
אל תתחיל איתי!
טוב, חרף התגרותך, אני אענה!
נכון, אני מאד לא אוהב מגדלים בעלי חלונות הניתנים לפתיחה, כמו בניינים בהם משתמשים בזכוכית שקופה או שקופה למחצה - כשאפשר לראות את צידו השני של החלון. (ע"פ רוב מדובר בשלבי סגירה שונים של וילונות, דבר היוצר חוסר אחידות מטריד בבניינים רבים) עם זאת, רק ע"מ להיות כנה עם עצמי, אני חייב לציין שיש בניינים בהם חוסר האחידות הזה הוא מרהיב!(ע"פ רוב מדובר בבניינים הבנויים באינטרנשיונל סטייל או שבהם אני פשוט מוצא את חוסר האחידות יפה) על כל פנים, חזרה לנושא. כן, אני גם מאד אוהב את מגדל הסיטי טאוור(מגדל העיר!?
מה הפכת לנו אותו ליצור המוכער הזה מי-ם!
יש לו שם, סיטי טאוור, השתמש בו!
). אז ככה... להגנתי. ראשית, בשל צורתו הכללית של הבניין אני מאד אוהב אותו, וגם בשל הרעיון המקורי והביטוי המעניין שניתן בו לבניה בסגנון סט-באקס ולגג המשופע. אבל עליך להבין שמדובר בבניין עם סגנון מאד מסויים ומאד ייחודי. מאחר ומדובר בבניין אבן בעל צורה "קלאסית" משהו, בלתי סביר שחלונות הבניין יהיו מחזירי אור, זה פשוט לא מתאים. אני גם לא ממש מחבב חלונות שקועים, אבל בסיטי טאוור הם נראים נפלא. ודווקא חוסר האחידות מאחורי החלונות השקופים, אותם וילונות לבנים או חללים כהים, נראים מדהימים בסיטי טאוור! אם תשים לב טוב, גם באמפייר סטייט בילדינג צבע החלונות רחוק מלהיות אחיד! (ועדיין מדובר בבניין מדהים!) ולגבי פתיחת החלונות... בסיטי טאוור יש פתרון נפלא. בכל חלון "גדול"(צידי הבניין), יש א-סימטריה שמחלקת את החלון הגדול למלבן גדול ומלבן קטן. זה הקטן, משהו כמו 20 מ"ס באורכו, מכיל חלון שניתן לפתוח בצורה מאד מוגבלת. זה מכניס די אוויר(ורעש!), לדיירי הבניין, אבל לא מכער את הבניין מבחוץ ולמעשה, די קשה להבחין בכך מבחוץ. זהו... אז יקירי, לא הצלחת!
אני עדיין מטורף על הבניין!
(ואגב, מהיכן התמונה החביבה)
) אז מה תאמר על זה? שילוב של אהוב ליבך - ובאלגאן אטומי מעבר לחלונות? - איך שאני אוהב להתגרות בליאור
! מה יש לך להגיד להגנתך?
