ללדת ללא אם

[תאירי את אושרך]

ללדת ללא אם../images/Emo7.gif

לילה טוב לכן! אני בת 28, ילדתי את ביתי יחידתי לפני נתיים וחצי. אבדתי את אימי בתאונת דרכים פתאומית בגיל 16. גם כך קשה ההריון כשאת לבד ללא אמא חדשה בתחום, וחוששת לקראת העומד לבוא. (ואל תהססו חיכיתי בקוצר רוח לילדה שלי). הגעתי לבית החולים ללדת את בכורתי, ילדה הסתבכה קשות בזמן הלידה והזדקקתי לניתו קיסרי, אני יודעת שזה לא סוף העולם אבל הילדה הייתה ללא רוח חיים בדקות הראשונות וברוך ה' בסוף הכל הסתדר, ובל אני,,, הייתי מאושפזת מיום הלידה עשרה ימים הניתוח הזדהם והזדקקתי לניקוזים חודרניים וכואבים. לאחר עשרה ימים ירדתי הביתה עדיין זקוקה לניקוזים אצל רופא הנשים שלי אבל איך????????? איך לטפל בילדה לבד בבית כשאת עדיין כואבת מדממת ובקושי רב הולכת??? הימים היו ימים קשים, אבל,,, יש לי ילדה מדהימה

קראנו לה על שם אימי, הנקתי אותה שנה וחודשיים למרות הכאב הפיזי מהניתוח והנפשי(כאב על מות אימי). יש ביני לבין ביתי מערכת יחסים מדהימה, ואני יכוחלה להרשות לעצמי לומר שזה נבע מהמקרה המצער שחוויתי בילדותי. אני קצת עצובה והולכת לישון. לילה טוב חברות טובות שלי

 

[איחוד האחת]

שלום לך תאירי

הייתי נערה כשאיבדתי את אמי וכיום "ממרום זקנתי", יכולה לספר לך שאכן חסרונה הורגש לאורך כל חיי. אך יכולה גם לספר לך, שדווקא מתוך הקשיים צמחתי ולמדתי עצמאות מהי. ילדתי את בכורי בגיל צעיר והקושי זכור לי עד היום, חסרונה של אמי היה הדבר הקשה ביותר שחוויתי אז ואפילו מעבר לאושר האדיר של לידת ילד... כשכל חברותי היו מוקפות באמהות אוהבות מפנקות ותומכות, דווקא אצלי הילדים היו קשים יותר מבחינת הגידול... הכל היה נראה כקורה דווקא אצלי... אבל מצאתי פתרונות כי לא היתה לי ברירה.... לא היה מי שיעזור ולכן נאלצתי להתמודד. הפתרונות היו לעיתים יצירתיים מאוד...

והאמיני לי, בדיעבד, העצמאות הועילה לי מאוד. עברת תקופה קשה, אך אל תתני לזה להפיל אותך או להכניס אותך למקום של שיתוק... עשי את הדברים בראש זקוף ואם צריך לבכות עשי זאת, אבל אל תניחי לעצמך לרדת למקומות שקשה לעלות מהם. תני לילדתך ולבאים שיבואו אחריה, את האמהות לה כה נכספת את... פיתחתי מערכות יחסים נפלאות עם ילדי, ויכולה לספר לך שאצל חברותי היחסים שונים עם הילדים, וחלק מזה ודאי קשור בכך שמילאו את הצורך בקירבה כזו עם אמהותיהן. ואילו לי, שלא היתה אמי לצידי, יש מערכות יחסים שחברותי מתקנאות בן, עם ילדי. איני אומרת שזו הסיבה היחידה אבל ללא ספק הוסיפה לא מעט לקשר שבינינו. אכן, יש קשיים ולא מעטים, אבל אני בטוחה שעם רצון וחשיבה נכונה, תוכלי למצוא פתרון לדברים הטכניים. ובאשר ולקשר הנפשי, אולי לא תמצאי לך אהבת אם אבל תוכלי למצוא אהבה ושמחה בחייך אם תחליטי כך. ותרי על העצב וחפשי לך שמחה...האירי את חייך... יום נפלא

 

[תאירי את אושרך]

מתחברת להרגשותייך../images/Emo141.gif

שלום איחוד, תודה על ההתיחסות הכנה. אני מאוד מתחברת לרגשותייך ולקושי בתקופה בה אנו זקוקים לעזרתה הנפשית של אמא. אכן כמו שכתבת גם לי ולביתי יש מערכת יחסים מיוחד ורגישה, ואני יודעת שזה נבע מהמשברים שעברתי בילדותי. היום שביתי כבר "גדולה" ועצמאית אני כל כך כואבת שהיא לא זכתה לסבתא חברה, לפינוק אמיתי של סבתא, אומנם יש לה את חמתי והיא בסדר גמור ומקסימה, ולמרות זאת אני יודעת שהקשר שהיה צריך להיות ל עם אמי היה קשר שונה, חבל... המשך יום נעים

 

[איחוד האחת]

שלום תאירי...

ילדי כיום בוגרים (30,18) וכמובן לא הכירו את אמי אבל מכירים כמעט כל שאפשר עליה, ואפילו בדיחות או דברים קטנים אחרים שהיו אופייניים לה... הכנסתי אותה לחיינו אבל לא בצורה מעיקה, עם השנים הם התחברו לזכרונות שלי כאילו היו שלהם... האמת לעיתים כשבשיחה, אחד מהם מזכיר שאמי היתה עושה כך או כך, או שהיתה אומרת משהו מסוים בדרך מסוימת, אנשים מתבלבלים לרגע ושואלים שוב מתי נפטרה...גם לילדי היתה סבתא מהצד השני שהיתה סבתא קרובה ואוהבת אך בכל זאת הכירו גם את "הסבתא" השניה...גם אם אינם מכנים אותה "סבתא" אלא "אמא שלך"... מרגישה שהפסידו אבל שמחה שהצלחתי להעביר אליהם חלק ממנה... ערב נעים

 

[תאירי את אושרך]

תודה../images/Emo140.gif

בוקר טוב

לא פעם מעסיקה אותי המחשבה איך להעביר לביתי (ולילדי בעתיד) את העניין עליו דיברנו. פיתחתי כמה שיטות כמו להראות לה תמונות מילדותי, לספר לה עד כמה סבתא היתה אוהבת אותה אילו רק היתה מכירה אותה(והיא אומרת שהיא כן מכירה) וכו'... אני מתקווה שהמסר יעבור בצורה לא מעיקה כפי שכתבת. תודה על העזרה והתמיכה. המשך יום טוב

 

[איחוד האחת]

../images/Emo140.gif

 

[שירונת שלנו]

בוקר טוב לך

כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי הזדהות איתך. זה באמת קשה ללדת ילד, ואח"כ לבוא הביתה, לטפל בו, לתפקד, ואין אמא שעוזרת. גם אצלי (לצערי) לא היה מי שיעזור לי, ולכן אני עזרתי לעצמי. עם הילד הראשון זה היה קשה יותר, היו ימים של בכי, עצבות, קושי, אבל מהר מאוד נעמדתי על הרגליים והבנתי שאם אני לא אעזור לעצמי אז אף אחד לא יעשה זאת. כמובן שמאוד קנאתי בכל החברות שיש להן אמהות ושבאו להיות איתן אחרי הלידה ולעזור להן. אבל... זה מה שהיה לי, ומכל הקושי הזה רק צמחתי, ובני גדל לתפארת, טפו-טפו-טפו, ואחריו נולד אחיו הצעיר והמקסים לא פחות, גם טפו-טפו-טפו, וכעבור שנים אחדות ילדתי את ביתי הקטנה והמקסימה טפו-טפו-טפו (ששמה השני הוא כשם אימי). אני גם מאמינה שאמא מסתכלת שם מלמעלה, מגבוה, על כולנו, ויש מי ששומר עלינו.

 

[תאירי את אושרך]

היי שרונת שלנו

צהריים טובים אני חושבת לא פעם מה יהיה עלי בלידות הבאות וליבי קופא.

איך יתכן שאני יעבור שוב את המסוכה הקשה שמעורבת בכל כך הרבה שמחה. מאמינה שיש לנו מאגר כוחות מיוחד שאנו תמיד שואבות כוחות מתי שאנו זקוקות לו וגם.. יש מי "שממלאת" את המאגר. כמו שכתבת אמא שומר אלינו שם למעלה...רק חבל שזה כל כך למעלה המשך יום נפלא

 

[miss1s]

שאנחנו הופהכות לאמהות אנחנו

מרגישות אז כאב אפילו יותר גדול ממה שהיה, על מה שהחמיצה , על החוויה שרק אמא יכולה להבין אותך, על העזרה וההבנה שרק אמא יכולה לתת אחרי לידה. לי היה מאוד קשה אחרי הלידה ועד היום אני לפעמים קצת מקנאה בחברות שלי שאמא שלהן עוזרת להן... מה שכן הקשר ביני לבין ביתי הוא מדהים, וגם אני עוד מניקה והתעקשתי על כך בהתחלה למרות הקושי שאין עזרה והדרכה (לא שכל מי שמניקה היא אוטומאטית אמא יותר טובה...) ואני כמעט בטוחה שהקשר ביני לבין הבת שלי הוא שונה מקשרים דומים עקב המחסור שלי בדמות אם.

 

[תאירי את אושרך]

שלום MISS1S

ראשית ברכותי על ההריון הטרי ומאחלת לך להנות מכל רגע. את יודעת כל כך קשה היה לי להגיד לביתי יחידתי בחודשים הראשונים: "בואי לאמא" משפט קטן וטבעי שכל אמא אומרת לילדיה, אבל שנים שלא אמרתי את המילה אמא, היה לי מאוד מוזר מין עצב רב מהול בשמחה ואהבה אין סופית. אני מאמינה שיש לך יחסים מיוחדים בינך עם ביתך ובטוחה שיהיה כך עם שאר ילדייך, כי אנחנו... אותן בנות שגדלו ללא אמא אנחנו... אמהות מיוחדות

מקווה לשמוע התפתחויות חדשות ונעימות. חיבוקים ונשירות בייי

 

[miss1s]

תודה על התגובה

תמיד זה טוב לשמוע על תחושות של נשים במצב דומה, בימים האחרונים הכאב שלי מורגש כי הבת שלי (טפו טפו טפו

) קשקשנית לא קטנה וגם בעלת זכרון מדהים, היא קלטה תמונה שלי (בת 4 חודשים בערך) עם אמא שלי ושאלה אותי מי בתמונה עניתי לה "זאת סבתא חנה ואמא קטנה קטנה" מאז היא לא מפסיקה לבקש את התמונה ואומרת לכולם "הנה סבתא חנה ואמא קטנה" כמובן שאבא שלי מאוד התרגש כי זה פעם ראשונה ששומעים את הביטוי "סבתא חנה" היות ושחר היא הנכדה הראשונה בבית שלנו אז זה מאוד כואב לראות שהיא הפסידה את כל הרגעים היפים באמת בחיים לאדם.

 

[שנאלש]

אמא יקרה שלי

שלום לך תאירי אני בת 34 וגם אני איבדתי את אמי בגיל צעיר יחסית (18) ממחלה קשה. הסיפור שלך מאוד מזכיר לי את עצמי, גם אני התחתנתי בלעדיה, ילדתי שתי בנות מקסימות בלעדיה, ולמרות שהלידות היו מאוד קלות, היא היתה חסרה לי מאוד בתמיכה, בעזרה. אפילו בשמחה שלה על הולדת הבת. גם אני קראתי לבתי הבכורה (כיום בת 8) על שמה של אמי, והפלא ופלא היא אפילו דומה לה פה ושם בכל מיני דברים. למזלי, יש לי בעל שהיה שם לצידי בכל הרגעים הקשים, שגם הכיר את אמא לפני מותה וכאב אתי את כאבי. ויש לי גם אבא שלא מעט בזכותו הצלחנו אני ואחי לשמור על שפיות ולהקים משפחות לתפארת. היחסים שלי עם בנותיי נפלאים, ולמרות זאת כולי תקווה שאצליח להגיע איתן לאותן יחסים שהיו לי עם אמי. לילה טוב שנאל