ללא ריטלין...

[I am ADiDi]

ללא ריטלין...

ביומיים הקודמים קמנו נורא מאוחר בבוקר בגלל הגשם הנורא. בקושי הצלחתי להאכיל את הילדה לפני הלימודים. את הריטלין היא שכחה על השולחן ביום הראשון, וביום השני אני שכחתי לתת לה (הלחץ להגיש בזמן לכתה...). בכל אופן הילדה החליטה שהיא הסתדרה מצויין ללא ריטלין ולא הרגישה בחסרונו בכלל. קשה לי להאמין כי היא מאד לא מרוכזת בלי ריטלין, אבל כנראה שלא היו ביומיים האלו מקצועות שפתיים שבהם היא מרחפת במיוחד והיא קיבלה את ההרגשה שהיא מסתדרת בסדר. הבוקר היא לא הסכימה לקחת. בסוף הסכמתי ואמרתי לה שכל זמן שהציונים שלה לא ירדו והיא לא תרצה היא לא חייבת לקחת כלום. אני מקווה שהיא לא תתנתק ותרחף בכל השעורים ורק שלא נגלה את זה מאוחר מידיי. (היא שקטה ולא מפריעה בשעורים אז המורים לא שמים לב אם היא עוקבת אחר מהלך השעור או לא). מה דעתכם? האם אנחנו ההורים צריכים להכריח את הילדים לעשות את מה שנכון בעינינו, או לתת להם להסיק את המסקנות בעצמם?

 

[zivadina]

עמדת ההורים

אני מאמינה שבכל תחום בחיינו, אם המטרה תהיה ברורה לנו, נדע להשיג אותה בכל אופן שמתבקש: או ישירות, או בעקיפין, או בזיגזגים. אם לך ברור מה חשוב לך אצל הילדה, את תוכלי להעביר לה את זה. אצלי הילדים ידעו שתמיד חשוב לי שיהיו תלמידים טובים (אבל לא מצטיינים), ולכן אני מבקשת שהם יקחו ריטלין. הבנים לא אוהבים את התרופה ומנסים להפסיק אותה מדי פעם, אבל אז הם רואים שהציונים שלהם יורדים, ולשמחתי הם רוצים להצטיין ולכן חוזרים לתרופה. הם יודעים שאני מפקחת על ההישגים שלהם דרך המורה, ואם הם מפסיקים עם הכדור, היא תקבל דווח כדי לספר לי עליהם. יש שני תנאים מוקדמים שאני חייבת לציין כאן: 1. מגיל קטן, הילדים שלי קיבלו מסר שהם חכמים ומוכשרים להשיג כל דבר שירצו. 2. הם יודעים שהעבודה שלהם היא ללמוד כראוי, ושאסור להם "לחמם את הכסא". 3. הם יודעים שעד גיל 18, מי שאחראי עליהם בפני החוק הם ההורים, ולכן להורים יש את המילה האחרונה. אני מקווה שנתתי לך כווני מחשבה, ואשמח לדעת מה את חושבת לעשות.

 

[I am ADiDi]

זיוה, בעיקרון חושבת כמוך

בעיקר כשהבת שלי באמת חכמה ותלמידה טובה. לרב אני מאמינה שאם זה לא גורם לתוצאות הרסניות אז צריך לתת לילד לעשות טעויות, להבין איפה טעה ולתקן, במקום ללכת כמו רובוטים אחרי החוקים שכפיתי עליהם (לא כולל כמובן דברים שמסכנים אותם! שם הגבול). אבל לבעלי יש דיעה קצת שונה (לא על הריטלין אלא על התפקוד שלי כאמא) - הוא אומר שאני לא צריכה להציע להם לנהוג בדרך מסויימת, אלא לכפות עליהם את דעתי. הוא טוען שאני "בורחת" מעימותים ולא מבצעת את תפקידי כאמא. האמת שאני באמת משתדלת למנוע עימותים..... המטרה שלי היא שהיא תגיע בעצמה למסקנה שהיא צריכה ריטלין וכך ימנעו ויכוחים כל בוקר (הבוקר אצלנו גם ככה נורא לחוץ)... אז אולי הוא צודק בטענתו ואני באמת צריכה להכריח אותה?

 

[zivadina]

קשה, קשה

גם אצלנו בבית סגנון ההורות הוא שונה לחלוטין בין ההורים. אני האמא הרחמניה והמסבירה שבסוף משתגעת מרוב שהילדים "רוכבים עליה", ובעלי האבא הקשה שלא מתפשר. אחרי הרבה התנסויות, למדנו לכבד זה את סגנונו של האחר, ובעצם כל אחד מאתנו קצת "לקח" מהשני. למדתי לשתוק כאשר בעלי לא מגיב באופן שנראה לי, והוא למד לשתוק במקרה שלי. אני חושבת שהילדים צריכים גם מקל וגם גזר (זה גם כתוב בספרים), ולכן אין רע בכך שכל הורה נוהג קצת אחרת בתוך הגבולות המשפחתיים, אבל הכי חשוב לכבד זה את זה ולא לשים רגל זה לזה.