ללא נושא
- פותח הנושא רעוּת
- פורסם בתאריך
~
לפעמים הכי מפחיד זה הדבר שאנחנו הכי רוצים . והכי מפחיד זה לשחרר את הכאב ולהיות מאושרת כי עם הזמן הכאב הזה ,העצב,הגעגוע, נהיה כמו ריח מוכר כמו מעיל בצבע חום ישן כמו כומתה כמו בגד שמרגישים בו נוח מוכר,גם אם מכאיב ותולש וצובט את החלק הזה אנחנו מכירים כמו חבר טוב וכן,זה מוזר להיות מאושרים ומפחיד באותה נשימה כי הרגע הזה שבו הכי מאושרים הוא גם הרגע שאנחנו הכי חסרים והכי לא שלמים דווקא אז יש פעימת לב מלאת כאב ואולי גם קצת תחושת אשמה אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמחתי אחרי הבום הגדול ולא ידעתי אם בכלל מותר לי להיות שמחה [ מוזר?] אם הוא איננו מותר לי להיות מאושרת לצחוק לחייך להרגיש שלמה ? וכשהכי אני מאושרת וברגעים הכי שמחים דווקא אז אני הכי חסרה ואולי אותי קצת מפחיד להיות מאושרת כי יודעת שזה יכאב שחסר שם חלק אני יודעת כמה זה מפחיד לשחרר חלק חסר ולהשלים עם הכאב ולא לפחד להיות מאושרת עם העצב השלמה
לפעמים הכי מפחיד זה הדבר שאנחנו הכי רוצים . והכי מפחיד זה לשחרר את הכאב ולהיות מאושרת כי עם הזמן הכאב הזה ,העצב,הגעגוע, נהיה כמו ריח מוכר כמו מעיל בצבע חום ישן כמו כומתה כמו בגד שמרגישים בו נוח מוכר,גם אם מכאיב ותולש וצובט את החלק הזה אנחנו מכירים כמו חבר טוב וכן,זה מוזר להיות מאושרים ומפחיד באותה נשימה כי הרגע הזה שבו הכי מאושרים הוא גם הרגע שאנחנו הכי חסרים והכי לא שלמים דווקא אז יש פעימת לב מלאת כאב ואולי גם קצת תחושת אשמה אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמחתי אחרי הבום הגדול ולא ידעתי אם בכלל מותר לי להיות שמחה [ מוזר?] אם הוא איננו מותר לי להיות מאושרת לצחוק לחייך להרגיש שלמה ? וכשהכי אני מאושרת וברגעים הכי שמחים דווקא אז אני הכי חסרה ואולי אותי קצת מפחיד להיות מאושרת כי יודעת שזה יכאב שחסר שם חלק אני יודעת כמה זה מפחיד לשחרר חלק חסר ולהשלים עם הכאב ולא לפחד להיות מאושרת עם העצב השלמה
[קצת ארוך]
אני זוכרת שדווקא בהתחלה לא היה לי קשה להיות שמחה. אולי לא עכלתי עדיין, אולי לא הבנתי לזה לכל החיים.....כשהיה אירוע משמח, פשוט הייתי מתנתקת ולא חושבת עליו בכלל. כאילו לעשות דווקא, לכל מי שחשב שאני צריכה להישאר בבית ולבכות כשכולם יוצאים למסיבה או לסרט, רק כי אח שלי מת. אז דווקא- חייכתי, רקדתי, צחקתי. לא היה לי אכפת. אבל ככל שהזמן עבר זה נהיה לי יותר קשה, הרגשתי יותר אשמה על זה שאני מחייכת כשהוא כבר לא. ככל שהזמן עבר כולם ציפו ממני "להמשיך הלאה", "להתגבר". אז יצאתי וצחקתי כמו קודם, ולא דברתי על זה בכלל. אבל בפנים, לא יכולתי להיות מאושרת. הכל הצגה. כי עם הזמן זה רק נעשה קשה יותר...ללכת לחתונות של החברים שלו ולשמוח בשבילם, כשוהא כבר לא יתחתן. ללכת לברית של הילדים שלהם, כשלו כבר לא יהיו...ובכלל, לשמוח באמת, כשהוא תמיד יחסר שם. אני זוכרת הרבה רגעים מאושרים שהיו מאז, אבל הם תמיד היו מהולים בהרבה עצב, שעדיין לא מצליחה להשתחרר ממנו...ואולי גם לא רוצה בכלל.
אני זוכרת שדווקא בהתחלה לא היה לי קשה להיות שמחה. אולי לא עכלתי עדיין, אולי לא הבנתי לזה לכל החיים.....כשהיה אירוע משמח, פשוט הייתי מתנתקת ולא חושבת עליו בכלל. כאילו לעשות דווקא, לכל מי שחשב שאני צריכה להישאר בבית ולבכות כשכולם יוצאים למסיבה או לסרט, רק כי אח שלי מת. אז דווקא- חייכתי, רקדתי, צחקתי. לא היה לי אכפת. אבל ככל שהזמן עבר זה נהיה לי יותר קשה, הרגשתי יותר אשמה על זה שאני מחייכת כשהוא כבר לא. ככל שהזמן עבר כולם ציפו ממני "להמשיך הלאה", "להתגבר". אז יצאתי וצחקתי כמו קודם, ולא דברתי על זה בכלל. אבל בפנים, לא יכולתי להיות מאושרת. הכל הצגה. כי עם הזמן זה רק נעשה קשה יותר...ללכת לחתונות של החברים שלו ולשמוח בשבילם, כשוהא כבר לא יתחתן. ללכת לברית של הילדים שלהם, כשלו כבר לא יהיו...ובכלל, לשמוח באמת, כשהוא תמיד יחסר שם. אני זוכרת הרבה רגעים מאושרים שהיו מאז, אבל הם תמיד היו מהולים בהרבה עצב, שעדיין לא מצליחה להשתחרר ממנו...ואולי גם לא רוצה בכלל.
שiבב מxוהב
New member
בוקר טוב רעות
את צודקת שזה כואב. ו..זה מאוד חסר. אבל רעות אל תקחי כל מסיבה ותהרסי אותה בידיים. את צריכה להבין שלמרות ש...כבר איננו אבל הוא מלמעלה רואה את כל השמחה. ו..הוא גם שמח איתם. ושהוא רואה אותך עצוב הוא גם עצוב. הוא בכלל לא רוצה שתהי עצובה. ו..אם יש לך טיפה אמונה את תאמיני לי שהית לוקחת את הסיפור הכואב הזה אפילו המאוד מאוד כואב הזה ו..יודעת איך להתמודד איתו. ו..רעות את צריכה להמשיך את החיים הלאה. להבין ש..גם לך יש חיים ואת צריכה את עצמך. לא כל הזמן לחשוב על הכאב. ו..אל תרגישי אכזרית שאת לא חושבת עליו. ממש לא. הוא כבר איננו לצערנו. התפקיד שלנו זה להמשיך הלאה. ו..להראות ל...שם למעלה שאנחנו חזקים ו..נתגבר על הכאב למרות הכל. ו..תאמיני לי. שהוא יראה ורואה את החיוך שלך. את השיקום שלך. איך את ממשיכה הלאה זה יעשה לו המון נחת רוח.. מאחל לך רק טוב. המון הצלחה בחיים. שתהי ילדה שמחה ו..זהו. בקיצור חיים מאושרים..
את צודקת שזה כואב. ו..זה מאוד חסר. אבל רעות אל תקחי כל מסיבה ותהרסי אותה בידיים. את צריכה להבין שלמרות ש...כבר איננו אבל הוא מלמעלה רואה את כל השמחה. ו..הוא גם שמח איתם. ושהוא רואה אותך עצוב הוא גם עצוב. הוא בכלל לא רוצה שתהי עצובה. ו..אם יש לך טיפה אמונה את תאמיני לי שהית לוקחת את הסיפור הכואב הזה אפילו המאוד מאוד כואב הזה ו..יודעת איך להתמודד איתו. ו..רעות את צריכה להמשיך את החיים הלאה. להבין ש..גם לך יש חיים ואת צריכה את עצמך. לא כל הזמן לחשוב על הכאב. ו..אל תרגישי אכזרית שאת לא חושבת עליו. ממש לא. הוא כבר איננו לצערנו. התפקיד שלנו זה להמשיך הלאה. ו..להראות ל...שם למעלה שאנחנו חזקים ו..נתגבר על הכאב למרות הכל. ו..תאמיני לי. שהוא יראה ורואה את החיוך שלך. את השיקום שלך. איך את ממשיכה הלאה זה יעשה לו המון נחת רוח.. מאחל לך רק טוב. המון הצלחה בחיים. שתהי ילדה שמחה ו..זהו. בקיצור חיים מאושרים..
BlackUnicorn
New member
../images/Emo24.gif
אני שותפה איתך לכאב.. אמנם אצלך זה אח, ואצלי זה אבא אהוב שנפטר בסה"כ בגיל 51 בפתאומיות לפני שנה. אני יודעת איך זה כשמנסים לשמוח, להראות לאחרים שאת בסדר.. ומבפנים את יודעת שלא.. זה קשה, ממש קשה.. והאמת - אין לי טיפים לתת לך, מלבד להגיד לך להתרכז בדברים החיובים שיש לך בחיים, לזכור שכל אחד מת בסופו של דבר, ושהוא איפשהו מסתכל עלייך וגאה בך על הכל.. את חייבת להפסיק לחשוב מה היה יכול להיות אם הוא עדיין יהיה חי, כי מזה באמת קשה להתנתק.. גם אני לא יודעת איך להתגבר, ואני לא יודעת אם אי פעם באמת מתגברים על הכאב הזה. זה אחד מהדברים הכי חזקים שמונעים ממני להיות מאושרת באמת.. כל פעם שאני באמת מאושרת אני נזכרת בו - מכל מיני סיבות - גם בגלל הרגשת האשמה שאת שמחה, גם בגלל שהייתי מדמיינת איך אני רצה לספר לו בגאווה על כל מיני דברים שהשגתי, גם בגלל שאני פשוט יודעת איך הוא תמיד רצה שאהיה מאושרת.. וזה קשה, קשה מאוד. את חייבת לזכור שאלה החיים שלך, כולם עוברים ויעברו דברים מהסוג הזה, לצערנו.. ואין ברירה אלא להמשיך הלאה. צריך לזכור את הרגעים הטובים, המצחיקים.. בהם להיזכר - באיך הייתם צוחקים או משחקים ביחד לדוגמא.. בזה תתרכזי, לא בכאב. יהיה בסדר.. תהיי חזקה
אני שותפה איתך לכאב.. אמנם אצלך זה אח, ואצלי זה אבא אהוב שנפטר בסה"כ בגיל 51 בפתאומיות לפני שנה. אני יודעת איך זה כשמנסים לשמוח, להראות לאחרים שאת בסדר.. ומבפנים את יודעת שלא.. זה קשה, ממש קשה.. והאמת - אין לי טיפים לתת לך, מלבד להגיד לך להתרכז בדברים החיובים שיש לך בחיים, לזכור שכל אחד מת בסופו של דבר, ושהוא איפשהו מסתכל עלייך וגאה בך על הכל.. את חייבת להפסיק לחשוב מה היה יכול להיות אם הוא עדיין יהיה חי, כי מזה באמת קשה להתנתק.. גם אני לא יודעת איך להתגבר, ואני לא יודעת אם אי פעם באמת מתגברים על הכאב הזה. זה אחד מהדברים הכי חזקים שמונעים ממני להיות מאושרת באמת.. כל פעם שאני באמת מאושרת אני נזכרת בו - מכל מיני סיבות - גם בגלל הרגשת האשמה שאת שמחה, גם בגלל שהייתי מדמיינת איך אני רצה לספר לו בגאווה על כל מיני דברים שהשגתי, גם בגלל שאני פשוט יודעת איך הוא תמיד רצה שאהיה מאושרת.. וזה קשה, קשה מאוד. את חייבת לזכור שאלה החיים שלך, כולם עוברים ויעברו דברים מהסוג הזה, לצערנו.. ואין ברירה אלא להמשיך הלאה. צריך לזכור את הרגעים הטובים, המצחיקים.. בהם להיזכר - באיך הייתם צוחקים או משחקים ביחד לדוגמא.. בזה תתרכזי, לא בכאב. יהיה בסדר.. תהיי חזקה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.