ללא כותרת ברורה

[1080011]

ללא כותרת ברורה

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

 

[roza marzipan]

בשום אופן לא!

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

בשום אופן לא!
ילד הוא לא חלק מתכולת הבית. הוא יצור חי נושם מרגיש חושב. להביא ילד לסביבה שאת יודעת מראש שהיא אינה הרמונית? להביא ילד לסביבה הורית של אנשים שרוצים עוד לפני היות הילד - להפרד? לא, יקירתי - אל תעשי זאת לילד שלך. את פוגעת בזכויות היסוד שלו בכך שאת מכינה לו סביבה של הורים גרושים. אפילו לא תוכלי לומר "לא ידעתי" "הבאתי אותו בתום לב". ואת תראי שאם אכן תצלח תוכניתך, והילד יבוא לתוך פרידה ועזיבה של אחד מהוריו - את לא תסלחי לעצמך לעולם על מה שעשית לו. זה שונה מלהביא ילד כאם/אב חד הורי/ת. במצב כמו שאת מתארת כרגע, את תדעי שהיה שם משהו, היתה משפחה שנשברה, שלא יכולת לספק אותה לילד שלך. גם בעולמנו האגואיסטי, בו הגירושין הפכו לפופולריים כל כך, עדיין ישנם אבות ואמהות שדוחים את הגירושין בכדי לא לפגוע בילדיהם. ותאמיני לי גירושין פוגעים גם בילד שהוריו התגרשו כשהוא בן 18. אין לי עצות, אני לא מכירה אותך, וגם אם הייתי מכירה - לא הייתי יכולה ליעץ לך. רק את תוכלי לפתור את התסבוכת הזאת, ולהחליט החלטות הנוגעות לחייך. ניסיתי להאיר לך את הצד של הילד. מקוה שלא פגעתי ולא נגעתי בנקודות שבירות.

 

[סילבר החתול]

../images/Emo18.gifעצרי !!!

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

עצרי !!!
היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי אנני מכיר אותך אישית אך זו לא הדרך ! גיל 30 זה לא גיל גבולי ואף אינו מתקרב לכך ! דווקה בגלל שידועה לך בעית פוריות (מבלי להיכנס לבעיה) וידוע לך כי את צריכה טיפולים אל לך לחשוש לעצור לבחון את המשך הדרך. אנו עדים להצלחות לא מבוטלות בטיפולים גם אצל נשים בגיל 40-50 ! האם חשבתם שאולי זהו "איתות" לכך שזה לא הזמן המתאים לילד להצטרף לתא המשפחתי (שכרגע כלל לא ברור עם התא קיים). כמו כן דבר ידוע הוא כי שלוות נפש ומוכנות נפשית תורמים להצלחת הטיפול! "לא קלה היא לא קלה דרכנו" זה הזמן לקחת פסק זמן מהטיפולים, לבחון את המערכת הזוגית לבדוק האם ניתן לשקם אותה? האם היסוד של המערכת הזוגי איתן מספיק? לשקול אולי במקום "להשקיע" את זמנכם/ממונכם בטיפולי פוריות ללכת ליעוץ זוגי ולנסות האם ניתן להציל את הזוגיות? בהצלחה בכל דרך שתבחרו

מצטער עם פגעתי

 

[אדוינה]

שלום יקרה

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

שלום יקרה
מבינה את המילכוד בו את נמצאת.קשה לתת עיצות.גם אני לקחתי פסק זמן של שנה שלמה בטיפולים, כדי להשקיע בזוגיות. ובדיעבד אני מרגישה שהדחייה הייתה שווה כל רגע. יתכן ואחרי הפסק זמן תגיעי לתובנות אחרות,אבל אי אפשר ,כך אני מאמינה לנהל מאבק בשתי הגיזרות במקביל. שיהיו לך החלטות קלות!

 

[1080011]

פסק זמן?

שלום יקרה
מבינה את המילכוד בו את נמצאת.קשה לתת עיצות.גם אני לקחתי פסק זמן של שנה שלמה בטיפולים, כדי להשקיע בזוגיות. ובדיעבד אני מרגישה שהדחייה הייתה שווה כל רגע. יתכן ואחרי הפסק זמן תגיעי לתובנות אחרות,אבל אי אפשר ,כך אני מאמינה לנהל מאבק בשתי הגיזרות במקביל. שיהיו לך החלטות קלות!

פסק זמן?
אם אני רק אזכיר את המילה...אז בכלל זה מוביל לסוף. תיאורית החיים של בעלי אומרת כי תא משפחתי-יסודו הוא ילדים מתחתנים בשביל להביא ילדים. זוגיות היא משהו בוגר וצריך להבין שבמערכת הנישואין אין זוגיות שלמה ללא ילדים ולכן קודם כל צריך לדאוג לכך והשאר יבוא אחרי זה כנראה- אלה דבריו. אני אישית חושבת אחרת...

 

[מלח של פלפל]

מה זה נשואין ../images/Emo35.gif

פסק זמן?
אם אני רק אזכיר את המילה...אז בכלל זה מוביל לסוף. תיאורית החיים של בעלי אומרת כי תא משפחתי-יסודו הוא ילדים מתחתנים בשביל להביא ילדים. זוגיות היא משהו בוגר וצריך להבין שבמערכת הנישואין אין זוגיות שלמה ללא ילדים ולכן קודם כל צריך לדאוג לכך והשאר יבוא אחרי זה כנראה- אלה דבריו. אני אישית חושבת אחרת...

מה זה נשואין

אני לא אדם דתי ואני מאמין שגם את לא מאחר שאת פה בשבת. כשאר התחתנת נאמר, עלידי בעליך, משפט אחד בכל הטקס הזה, שנמשך חצי שעה, שהוא למעשה משפט המפתח. "הרי בטבעת זו את מקודש לי...." ואם זוג אומר משפט זה בנוחכות 3 עדים אז ללא כל הטקס הגדול הם נחשבים כזוג נשוי לכל דבר. לא מוזכר במשפט זה ילדים, הורות, מצב כלכלי או כל דבר אחר, פרט להתבטאות של הגבר לקדש אהובתו לו. האהבה שלי לפלפלת לא התשתנה בזכות ניצן אני אוהב אותה באותה מידה בידיוק כמו שאבהתי אותה לפני בואה של ניצן. ואני אוהב את ניצן ללא קשר לאהבתי לפלפלת. אני לא חושב שאם תביאי ילדים לעולם יתקן את מערכת היחסים שלך אם בן זוגיך זה רק יסבך את העיניינים ויהיה עוד יותר גרוע. מי שיסבול בסופו של דבר יהיו הילדים. מה שיתקן את מערכת היחסים ביניכם זה אתם ואני מגבה את כל מה שנאמר פה. קחו הפסקה מהטיפולים ועשו חשבון נפש עם עצמכם על למה באמת התחתנתם. ילדים הם בונוס ולא תרופת הפלא לשמירת הקשר. מה שישמור את הקשר יהיה קודם כל האהבה בניכם ואני רוצה להאמין היא קיימת. המון המון בהצלחה. אני באמת מקווה שתצליחו למצוא את דרכם.

 

[topaz4]

../images/Emo24.gif

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

אני יודעת שלכל אחד שיענה לך כאן יותר קל לעוץ עצות כי הוא לא במצבך, אבל באמת עצרי רגע. את רק בת 30 או אולי אפילו 30+

.יש בפורום הזה הצלחות של הריונות גם לנשים 45+.ילד לא חייב להיות הגורם המכריע האם להמשיך או לא. תקחי את עצמך לשיחה, וקודם תחליתי האם בשבילך

את רוצה להמשיך את הקשר. האם גם ללא ילדים את רוצה לחיות עם בן זוגך. אולי האהבה לא נעלמה, אבל מאד, מאד התעיפה

כל התהליך שאנחנו עוברים מאד, מאד מתיש. אין פלא שבדרך יכולים להיות משברים. זה הזמן לדעתי לקחת צעד אחורה ולתת לעצמינו קצת לנוח. אז הרבה

ואנחנו כאן בשבילך

 

[sagivkr]

שלום לך

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

שלום לך
אני לא מכירה אותך ואת בן זוגך, ולכן קשה לייעץ. לדעתי, חוויות ותקופות קשות שעוברות על בני זוג הן המבחן למערכת היחסים בניהם. זאת לא חוכמה שמערכת היחסים טובה רק כשהכל ורוד ויפה. מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שכדאי באמת לעצור לתקופה מסויימת את המירוץ ולבחון היטב את מערכת היחסים. גם אני לא בעד להביא ילד לתוך מערכת יחסים לא יציבה. בהצלחה, יפעת

 

[ShiningStar האחת]

כואב לשמוע

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

כואב לשמוע
את מתארת מצב כל כך כואב וכל כך קשה ואני לא חושבת שיש עצות שיכולות לעזור. אני רק יכולה להציע לך את התמיכה וההשתתפות. אני יודעת שמה שאת מתארת הוא תהליך שלא אחת קורה תוך כדי טיפולי הפריון שהם קשים מנשא ומהווים עומס קשה מאד על הזוגיות. אני לא יודעת שום דבר על הזוגיות שלכם אבל בהחלט יתכן כמו שאמרה טופז שהאהבה שם ורק התעייפה. אני לא יכולה להציע לך לחכות כי אני יודעת כמה קשה ההמתנה ואת היחידה שיכולה לדעת מה הדבר הנכון בשבילך. אני יכולה לשתף אותך שגם לנו לא היה קל בכל התהליך. הייתה תקופה כשעוד חשבנו שאני אולי כן אוכל להרות עם ביציות שלי וכשהבנו שלא אני ראיתי כמובן מאליו שנסתער על אופיצת תרומת הביצית כמה שיותר מהר ואילו בעלי אמר מה בוער הרי ממילא בתרומת ביצית הגיל לא מהווה גורם בואי נחכה עוד כמה חודשים או שנה. ואני חשבתי שכל העולם מתמוטט עלי ולא הבנתי איך הוא יכול להגיד את זה כשאני כל כך רוצה כבר ילד ויודעת שגם אם נלך על זה מיד זה יכול לקחת שנים. אז היום זה כבר מאחורינו. אבל גם היום אני מרגישה שאני מתמודדת עם זה די לבד. בעלי רוצה ילד אבל אין לו בעיה לחכות ולא בוער לו שום דבר והייתי רוצה שהוא ירצה את זה יותר. אבל אני מבינה שכל אחד מתמודד בדרך שלו ואני חושבת אפילו שהדרך שלו נכונה יותר ואולי יכולה להביא לתוצאות טובות יותר אם הייתי יכולה לאמץ אותה. מה שאני אומרת זה שאת לא לבד בהתמודדות והקשיים הם טבעיים ורק את יכולה לדעת מה טוב לך. חשבת לפנות ליעוץ זוגי? אני יודעת שזה יכול להיות יקר ועם הטיפולי האלו כל שקל חשוב אבל יש מסלולים שמשלמים בהם רק מחיר סמלי ( באוניברסיטת תל אביב יש מסלול כזה שמתמחים מטפלים ומרצים מומחים צופים בזה ונותנים הערות מתקנות כך שהטיפול בסופו של דבר מאד מקצועי ולא יקר) אני לא יודעת אם זה טוב לך אבל זאת עוד אופציה ובכל מקרה תחזיקי מעמד

 

[אמא בקרוב1]

פסק זמן = זמן בדיקה והבהרת עמדות

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

פסק זמן = זמן בדיקה והבהרת עמדות
כמה חבל שנכנסים למילכוד/מחשבה של פירוק החבילה (התומכת, וכואבת ו...שיודעת כבר את כל הבעיות??)הרי זאת לא התמודדות. בכל שלב תצטרכו לקחת איזה שהוא פסק זמן לעיכול (אכזבות בעיקר (כאן)..וגם אולי הצלחות???? אולי פחד??) מקווה שתמצאו את הדרך/ הכוח לבנות ולא לפרק. מאחלת מאוד בהצלחה.

 

[פיש10]

אני יכולה רק לומר שבמתח

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

אני יכולה רק לומר שבמתח
שאני נמצאות ובכמות ההורמונים שאנו מקבלות, אין פלא שלפעמים היחסים מתערערים, החוכמה לדעת לעקוף את המכשולים (אם אפשר) ולהתחזק. תבדקי רק אם המתח ביחסים הם בגלל שהאהבה פרחה או בגלל ההורמונים שמשגעים אותך... מאחלת לך רק כל טוב ובהצלחה בכל דרך שתבחרי.

 

[ילדים עושים מאהבה]

כולם עוברים משברים

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

כולם עוברים משברים
דומים בחיי הזוגיות ונראה לי שכל משבר מתעצם ומגיע למחשבות קיצוניות בגלל המצב שאנחנו נמצאות בו...התסכול,הדכאונות,היאוש,התחושה כאילו לא מגיע לנו להצליח...כל זה מוביל,לדעתי,להעצמה ויציאה מפרופורציות של תחושות. אל תשכחי שגם במסלול של תרומה יש טיפול הורמונלי שמשבש הכל. בכל מקרה עברתם אכזבה קשה ומיד קפצתם לנסיון שני ללא מנוחה לגוף ולנפש וההתשה הזו גורמת לקהות חושים.פשוט מפסיקים להרגיש.הרגשות היחידים שאני מתחברת אליהם בתקופות כאלו הן רק כעס ( גם על אלהים שיסלח לי ) ,רחמים עצמיים וכד' .שום תחושה חיובית... לדעתי,אתם זקוקים לזמן איכות אמיתי ביחד. בהצלחה.

 

[אופיר73 האחת]

הדעה שלי קצת אחרת...

ללא כותרת ברורה
פעם ראשונה לא הצליחה...האכזבה היתה קשה,קשה מאוד. אך מיד "אספנו" את עצמנו לפעם השניה ...שנינו מעל 30 ואנשים שונים מאוד, היתה אהבה...עכשיו המילה לא מוכרת לי, או שנדחקה, או שנכחדה, לא ברור. ואני שואלת את עצמי אם זה שווה? האם כדאי להפסיק עכשיו? לעזוב הכל וללכת? אולי..אם זה המצב...עדיף עכשיו, לפני שיש ילדים...אבל, יש צד נוסף לעניין הזה...הרי, אנחנו לא אנשים רגילים, ממוצעים, ללא בעיות פוריות...לי יש פן אחר לשיקולים מהסוג הזה...אולי כדאי קודם להביא את הילדים, קודם כל שיהיו, הכי בטוח, ורק אח"כ לעזוב, להפרד. מלח דיבר על הכינוי שלי שנותן לו אסוציאציות שליליות של יהודי השואה...ואני, כשבחרתי זאת, לא חשבתי כלל על זה, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך מלח יקירי, יש לי שאלה אחת המזוהה עם אותה תקופה: "איפה לעזאזל אלוקים כשצריך אותו?"

הדעה שלי קצת אחרת...
אם את מסתדרת איתו וחושבת שתמשיכו לתקשר בצורה טובה גם אחרי הפרידה(אם חס וחלילה תהיה) לא הייתי שוללת לנסות עדיין להביא ילד ביחד.יש עוד אלף גורמים כמובן.אבל אם את לא חושבת שתסתדרו אחרי תמיד יש אפשרות של תרומת זרע.