לכל סיר יש מכסה

לכל סיר יש מכסה

מי שאמר " לכל סיר יש מכסה" היה בטח סיר מאוד לא מנוסה! אני אפשר לומר, סיר די מיומן, מנסה ל"התכסות" כבר יותר מידי זמן מכסים מקצות כל העולם כבר פגשתי, אבל את המכסה שלי משום מה לא מצאתי. בכל פעם שהכרתי מכסה חדש התברר לי שהוא כבר מאוד משומש, שהוא לא מוכן להסתפק רק בסיר, ושהוא מכסה עוד עשרות סירים בעיר.... או פוגשת בפאב מכסה ממש מדליק, מנסה עליו את מיטב התכסיסים, לבסוף מתברר שהוא אוהב מכסים....! ואם כבר הכרתי מכסה ממש נחמד, ש"התכסתי" בו יותר מלילה אחד, פתאום הוא מספר לי שהוא בעצם תפוס, שנוא נשוי לסיר לחץ ,שהוא ממש הרוס, כי הוא אוהב אותי , אבל מה לעשות, את הסיר שבבית הוא ימשיך לכסות! וכשסוף סוף מצאתי לי מכסה ואהבה, הוא חובש לי כיפה וחוזר בתשובה.... וכאילו שמשימת החיפוש לא הייתה מספיק קשה, נוספה לסירים פתאום צרה חדשה, וכל הכרות עם מכסה חדש מלווה בחרדה... מהאפשרות להידבק בנגיף החלודה....., ותאמינו לי שאני סיר בהחלט לא רע, מבית חרושת טוב ויופי של צורה ! לא יכולה בכלל לדמיין או לחשוב, מה קורה לסיר שלא נראה טוב.... אני עוד נחשבת לסיר מבוקש, שלמרות הנסיון נראה כמו חדש, מבית טוב, עם המון מה להציע, עדיין מחכה שהמכסה שלי יגיע. ואת זה שהמציא "לכל סיר יש מכסה" אני מזמינה עכשיו לכאן שיבוא וינסה.
 
מה זאת האהבה שכולנו מחפשים?

הרבה אנשים כל יום אומרים "אני רוצה אהבה", אבל מי הגדיר מה היא אהבה? אנשים רבים מאמינים כי אהבה היא תחושה הנוצרת באורח קסם, עם הופעת האדם המתאים. לאור זאת, אין פלא שאנשים רבים נותרים בודדים. האם אהבה היא אדם שיתקשר אלייך עשר פעמים ביום להגיד שהוא מתגעגע? אדם שיקנה לך מתנות ויממן את הוצאותייך? אהבה היא ההיקשרות הרגשית הנובעת מהערכה עמוקה לטוב שבאדם אחר. האם אהבה היא אדם שתוכלו לחלוק איתו סקס פרוע או כל דבר הקשור למיניות העצור/ה בך? אהבה היא בחירה כל אדם פיתח לעצמו תיאוריה משלו מה היא בשבילו - ובכל זאת כל אלו מוגדרות תחת אותה מילה – אהבה. על ידי התמקדות בטוב, תוכלו לאהוב כמעט כל אדם. * המעשים משפיעים על הרגשות -בעוד שרוב האנשים מאמינים כי אהבה מובילה לנתינה, האמת הפוכה לחלוטין: נתינה מובילה לאהבה! *נתינה לאחרים - ככל שנותנים יותר, אוהבים יותר - לכן, הוריכם ללא ספק אוהבים אתכם יותר ממה שאתם אוהבים אותם. אז לסיום אם מישהו מתייחס אליכם בצורה גרועה, אך טוען שהוא אוהב אתכם, עליכם לזכור כי "אהבה היא התנהגות". מערכת יחסים משגשגת כששני הצדדים מחויבים להתנהגות אוהבת זה כלפי זו, המתבטאת בנתינה מתמשכת ובלתי מותנית. כלומר, אין די באמירת "אני אוהב/ת אותך" - עליכם להפגין זאת!
 
אדם וחווה

אלוהים כמעט וסיים לברוא את היקום ולפתע גילה כי נשארו לו בתיק הבריאה שלו עוד שני דברים. באופן טבעי הוא ניגש לאדם וחווה והציע להם אותם. הוא אמר להם שאחד מהדברים הוא משהו שיאפשר למי שייקח אותו להשתין בעמידה: "מאוד שימושי הדבר הזה", אמר אלוהים: "ותהיתי אם מישהו מכם ירצה אותו?" אדם קיפץ למעלה ולמטה בהתרגשות והתחנן: "או... בבקשה אלוהים תן לי את הדבר הזה, אני ממש אשמח לעשות את זה ככה בעמידה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, תן לי אותו." כך הוא המשיך בהתרגשות עוד ועוד. חווה הביטה בו ואמרה לאלוהים בחיוך שאם אדם כל כך רוצה את הדבר הזה, אז... כדאי לתת לו אותו. אלוהים נתן לאדם את הדבר שיאפשר לו להשתין בעמידה ואדם כל כך שמח והתרגש. הוא התחיל לזמזם ואח"כ קפץ אל על וטיפס על עץ, אח"כ הוא רץ וכתב את השם שלו על החול, צוחק ומרוצה בזמן שהוא עושה זאת. חווה ואלוהים הביטו בו לרגע ואז אמר אלוהים: "טוב הנה הדבר השני אני מניח שתוכלי לקבל אותו". "מה זה?" שאלה חווה. "מח" אמר אלוהים.
 
להקשיב ללחישה - או להמתין ללבנה

מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו. הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו. במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש. לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית של היגואר. המנהל המבוהל לחץ על הבלמים וסובב את היגואר אחורה. הוא קפץ החוצה מן המכונית, תפס בכוח ילד, דחף אותו כנגד מכונית חונה, וצעק עליו: "מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" בכעס ההולך גובר הוא המשיך, "זו מכונית חדשה , והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי הרבה כסף. מדוע עשית זאת?" "בבקשה, אדוני, בבקשה. אני מצטער, לא ידעתי מה לעשות," התחנן הצעיר. "זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר..." דמעות זלגו על סנטרו של הילד כשהצביע סביב על המכוניות החונות. "זה אחי," הוא אמר. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". ביבבה, ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי." הנהג זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו והוציא מילה אחת מפיו – סליחה! סליחה! סליחה! הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול יהיה בסדר. "תודה ושהאל יברך אותך," אמר לו הילד האסיר תודה. אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם. הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה ליגואר שלו... הליכה ארוכה, איטית. הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית, הוא השאיר את הפגיעה כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת לבו... אלוהים לוחש בנשמתנו ומדבר איתנו. פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב, הוא חייב לזרוק עלינו לבנה, רק כדי להעיר אותנו... זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה - או להמתין ללבנה.
 
למעלה