רינתוש היחידה
New member
לכל מי שעוד לא קרא...
קטע מתוך הספר שלי "נפש פדויה": ...עיניה הירוקות היו מביטות בי בחום ובאהבה, היה בהן רוך לא מוסבר שכמותו לא ידעתי זמן רב. נמשכתי לגופה, למגע ידיה, לזרועותיה הדקיקות והארוכות. אבל הדרך אליה היתה ארוכה וקשה ומפותלת. היא נכנסה לחיי, כמו קרני שמש החודרות מבעד לתריסי החלון, ומאז הם נשתנו ללא היכר. בכל בוקר הייתי מתעוררת עם נגיעותיה המלטפות, ובכל לילה הייתי נרדמת לשמע הצהרות אהבתה אליי. היא קיבלה אותי בלא סייג, בזרועות פתוחות לרווחה, וחיבקה אותי בכל כוחה. הייתי נושקת לשפתיה ונושמת אותה עד לעומק נשמתי. כשהיינו זו עם זו, נדמו השעות לשניות. הזמן לא הספיק לנו, מתחת לשולחן, ברכב, מתחת לכרית, ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכינו היינו נצמדות זו אל זו,נוגעות לא נוגעות,ותמיד אותו חשש שמא נחשף. אהבתי אותה..אהבתי לראות את פניה, ללטף את ראשה, להתנות עימה אהבים, לענג אותה עד פורקן..להיות איתה. אבל...110 ק"מ הפרידו ביננו. "אני משאירה איתך חלק ממני" הייתה אומרת, החלק הזה היה מסתובב איתי וגורם לי לחייך ימים שלמים..... והמשך ניתן להשיג ברשת סטימצקי, ובצומת ספרים. רינת
קטע מתוך הספר שלי "נפש פדויה": ...עיניה הירוקות היו מביטות בי בחום ובאהבה, היה בהן רוך לא מוסבר שכמותו לא ידעתי זמן רב. נמשכתי לגופה, למגע ידיה, לזרועותיה הדקיקות והארוכות. אבל הדרך אליה היתה ארוכה וקשה ומפותלת. היא נכנסה לחיי, כמו קרני שמש החודרות מבעד לתריסי החלון, ומאז הם נשתנו ללא היכר. בכל בוקר הייתי מתעוררת עם נגיעותיה המלטפות, ובכל לילה הייתי נרדמת לשמע הצהרות אהבתה אליי. היא קיבלה אותי בלא סייג, בזרועות פתוחות לרווחה, וחיבקה אותי בכל כוחה. הייתי נושקת לשפתיה ונושמת אותה עד לעומק נשמתי. כשהיינו זו עם זו, נדמו השעות לשניות. הזמן לא הספיק לנו, מתחת לשולחן, ברכב, מתחת לכרית, ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכינו היינו נצמדות זו אל זו,נוגעות לא נוגעות,ותמיד אותו חשש שמא נחשף. אהבתי אותה..אהבתי לראות את פניה, ללטף את ראשה, להתנות עימה אהבים, לענג אותה עד פורקן..להיות איתה. אבל...110 ק"מ הפרידו ביננו. "אני משאירה איתך חלק ממני" הייתה אומרת, החלק הזה היה מסתובב איתי וגורם לי לחייך ימים שלמים..... והמשך ניתן להשיג ברשת סטימצקי, ובצומת ספרים. רינת