לכל איש יש שם

[lexigali]

לכל איש יש שם

מישהו יכול להסביר לי מדוע זה נחשב לשיר זיכרון/הנצחה? מעבר ללחן הנוגה (והמצוין, יש לציין, של חנן יובל), אני לא מוצאת סיבה בהכרח. האם זלדה אכן התכוונה לכך?

 

[נץ666]

כוונותיה של זלדה חסרות

משמעות בבחירות שנעשות ביחס לשיריה אחרי שפרסמה אותם. אני לא יודע אם זה היה רצון שלה אם לאו, אבל זו דוגמה מעולה לאיך ששיר מקבל פרשנות מסויימת ללא קשר ל"כוונת המשורר". התשובה נמצאת בכותרת השיר ובתכניו ובמבנה היחודי שלו.

 

[lexigali]

תודה, אבל

זה לא ממש עונה על שאלתי. לא הבנתי איך הכותרת והתוכן קשורים לזיכרון/הנצחה. ומבנה ייחודי? מה ייחודי בו? איך המבנה הספציפי הזה מתקשר ל"תשובה"? וכוונותיה של זלדה, כנראה כמו של כל משורר אחר, אולי חסרות משמעות לפרשנות שקיבל, אבל אני תוהה אם מישהו יודע אם גם *היא*, אולי, התכוונה לכך. האם אתה בטוח שהשיר קיבל פרשנות מסוימת ללא קשר ל"כוונת המשורר"? אם כן, מניין?

 

[נץ666]

מצטער, אבל אני לא מתכונן לנתח את

השיר, אני חושב שהואדי ברור עם תכניו והמבנה הייחודי שלו והכותרת שלו ומסביר היטב בעצמו מדוע הוא מתאים לימי זכרון. לגבי הפרשנות - מה שנסיתי לומר לך, שלא מעניינת אותי בכלל "כוונת המשוררת". יכול להיות שהיא טרחה והתאמצה להכניס אותו לקאנון האבל הישראלי ויכול מאוד שכתבה את זה על סבא שלה או השכנה שלה - מה זה חשוב בכלל? השיר זכה להיכנס לקאנון. אני לא ממש מתעניין בסוציולוגיה של האבל ובתהליכי הפיכת טקסטים ל"ממלכתיים" "קאנוניים".

 

[lexigali]

אז למה אתה טורח לענות?

לך זה ברור - אבל לי לא. אותך זה לא מעניין - אבל אותי כן

 

[נץ666]

כי אני מנומס

ומכיוון שכבר עניתי לך בתשובה הראשונה בצורה די ברורה.

 

[החטא והשופטת]

השיר בנוי מחזרות לכל אורכו.

כל החזרות האלה מובילות, בסופו של דבר, לשורה האחרונה. השורה האחרונה כאילו אומרת: מה שבאמת קובע ומגדיר את שמו של אדם הוא דווקא מותו, שבבת אחת מאפיל על כל השמות שהיו לו בחייו. "רשימת המכולת" של כל אלה שנתנו לו שמות (עונות השנה, אביו ואמו, תשוקתו וכיו"ב) הופכת להיות סתמית. אני מוכנה להמר שאת זוכרת ממנה מעט מאוד, בעוד שעם הרושם של מותו את נשארת תמיד, גם אחרי ששכחת את שאר השורות של השיר. "לכל איש" - בא ללמדך שזאת דרך כל בשר. מצד אחד, השיר מדבר על הייחודיות שבכל אחד ואחד אך מן הצד השני הוא בעצם אומר לך שבסופו-של-דבר כולם הולכים באותה דרך. השיר קשור במוות, לא בזכרון/הנצחה. הוא הפך להיות שיר של ימי זכרון, גם בגלל הלחן המאוד-נוגה שלו אבל בעיקר בגלל משום שהוא מתאים לזמזום ברקע בזמן שמקריאים את שמות החללים בטקסי יום הזכרון. אין לי מושג מה היו כוונותיה של זלדה, אבל אני מרשה לעצמי להניח שהיא לא תכננה לכתוב שיר-רקע למקהלות בתי-הספר.

 

[lexigali]

*רוב* תודות!

תשובה מלאה

 

[החטא והשופטת]

תבואי כל יום. ../images/Emo140.gif

אני אוהבת כשהשאלות ממוקדות וברורות. קל לענות עליהן.

 

[זולל מישמישים]

לכל איש יש שם

שם השיר הפך כידוע לשמו של מפעל הנצחה לקורבנות השואה. לי נראה שהסיבה לכך היא שהנאצים ניסו למחוק את שמם ואישיותם של הקורבנות, גם בכך שתושבי המחנות נקראו במספר ולא בשם, וגם בכך שההתייחסות המשפילה וההרג ההמוני מוחקים את הקיום היחודי של כל אדם שהיה שם. לכן "לכל איש יש שם" היא אמירה המתריסה כנגד מעשי הנאצים וקוראת לנו לראות שכל אדם שנרצח שם הוא ייחודי והוא עולם שלם בפני עצמו. גם שמו של המוסד "יד ושם" אולי רומז לכיוון הזה. מה באמת היתה כוונת המשוררת? שאלה מעניינת אבל קטונתי.

 

[זולל מישמישים]

ועכשו אני רואה

שזה גם מתקשר להנצחת הרוגי המלחמות והפיגועים. ו

פראי: תראו מה גוגל מצא לי... לכל איש יש שם.קום