<<<לכל איש יש שם>>>>

[פנינת-החן]

<<<לכל איש יש שם>>>>

 

[פנינת-החן]

מתוך יומנה של אנה פרנק

מה יפה בעולם מישיבה לפני חלון פתוח, כאשר שומעים את ציוץ הציפורים מרגישים בחומה של השמש בלחיים ומחבקים נער נחמד ? כה שקטה ובטוחה אני כשאני מרגישה את זרועו סביבי, כשאני יודעת שהוא קרוב אלי, ואני יושבת שותקת. לא, אין זה יכול להיות רע - טובה השלווה הזו. הוי, שרק לא יפריעוני עוד לעולם, שגם מושי לא יפרעיני עוד." בעת שהותה במחבוא, תיעדה אנה פרנק את חייהם ביומנה. את היומן החלה לכתוב ב-1942 ביום הולדתה ה-13, והיומן נכתב במתכונת של מכתבים לקיטי, חברתה הדמיונית של אנה. היומן נמצא במקום המחבוא של המשפחה ונמסר לאביה של אנה לאחר ששוחרר מהמחנה. היומן פורסם לראשונה בשנת 1947, תורגם לשפות רבות, הומחז להצגת תיאטרון והוסרט לקולנוע וטלויזיה. הקריאה ביומן ממחישה את הווי החיים במקום מחבוא מנותק מהעולם החיצון, חיים בסכנה מתמדת.

 

[טומי*]

לקראת יום השואה ../images/Emo16.gif

רציתי לספר לכן/ם על פועלו של אבי ז"ל שהיה אב בית,בפנימיית ילדים יתומים בבודפשט.מי שהיה איתנו במפגש במוזיאון לשואת מדינות דוברי הונגרית בצפת,בטח זוכר/ת..ששם במחשב שלהם גיליתי כתובים על אבא שלי. עוד שהיינו ילדים בהונגריה,זכור לי על אנשים שהיו נפגשים במין סודיות גמורה שכזו עם אבי ז"ל.אלו היו ילדים מבית היתומים,שאבא שמר איתם על קשר.רק לאחר עלייתנו ארצה,סיפר אבא פרטים מדויקים על תפקידו. כשנה לאחר עלייתנו ארצה,הוזמנו לבית הנשיא,ואבא קיבל אות הנשיא,למען פועלו בזמן ואחרי השואה..בבית היתומים בבודפשט.להפתעותנו הרבה הוזמנו גם כמה מ"ילדיי" הבית.גברים בשנות השלושים פלוס מינוס לחייהם.הטכס היה מרגש ביותר.כמה שידוע לי ישנם כמה מהילדים שחיים בארץ. את בית הילדים הקימה הצלב האדום הבין לאומי,היו כמה בתים שכאלה,המקום שאבי ניהל היה ברח' פרצל מור 4.אבא "שיחק" עיוור בתפקיד המנהל,עם משקפיים שחורות מעיל וכובע גדול,שלא יכירו אותו הפאשיסטים ההונגרים. סיפר לנו סיפורים מסמרי שער,על מפגשים עם חברים לשעבר נאצים הונגרים שהיכירו אותו. מצרף תעודה של הצלב האדום הבין לאומי,שממנים אותו למנהל אבא נפטר מהתקף לב,לפני 27 שנים יהיה זכרו ברוך

 

[יודע ש...]

נר לזכרם של שישה מיליון../images/Emo16.gif

גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום תקוות גדולות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[שרון בת28]

אשרי הגפרור מאת חנה סנש

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדֹל בְּכָבוֹד… אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת. לזכור ולא לשכוח לעולם .....

 

[חן (*_*)]

../images/Emo16.gifיום השואה../images/Emo16.gif

מאז ילדותי ובמשך שנים, לא תיפקדתי ביום השואה. התחפרתי במיטה, עם ספרים העוסקים בנושא, בפרט מסיפרי- ק. צ'טניק, בהם למעשה התעמקתי, גם בימות חול. את החיבורים בכיתב ח', ולבחינת הבגרות, כתבתי בנושאים הקשורים לשואה, ובגוף ראשון. משפחתי, הינה אוד מוצל, ממשפחה עניפה וידועה אשר נספתה בשואה, על שלושת דורותיה, מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, ילדים ותינוקות. בחלומותי, חלמתי על עצמי שם, במחנה הריכוז, עבודת פרך, מכות, ניסויים רפואיים, והתעללות. הורי, לא הרבו לדבר על אותם זמנים, אך סבתי, אשר איבדה שם 7 ילדים, על נשותיהם ילדיהם ונכדיהם, סיפרה גם סיפרה. סיפורים אשר אותי רדפו שנה שנה כמעט כל יום ו/או לילה. המראות לא משו מעולם מול עיני, כריית קברים, יריות, זעקות הירויים, חבטת נפילתם, זריקת ילדים רכים אל קירות, תוך ניפוץ ראשיהם, הטבעת תינוקות במי השירותים -ראשם מטה, ורגליהם כתרנגולת בידי השוחט. שלא לדבר על "המקלחות". כל אלה ועוד, שבים להטרידני עוד ועוד, עד כי, בשנתיים האחרונות, אני מכריחה את עצמי, לא לקרוא בנושא השואה, ובשידורי הטלביזיה לא לצפות(ללא הצלחה יתירה). מעולם לא הרביתי לדבר על כך בבית, השתדלתי גם לא להראות, אך מסתבר, שלא רק דור שני יש לשואה, כי אם גם דור שלישי. גם בני את חיבורו לבגרות כתב על השואה, וזאת לאחר ביקור משלחת לפולין. שם, בניגוד להוראות, הלך תדיר עם חולצות שקנה כאן במיוחד, ועליהן הכיתוב בעברית ובאנגלית: "עם ישראל חי !!!", לא די בכך, אלא שהלך גאה בראש השיירה, כשדגל ישראל ענק, נישא בידיו- כך במשך 12 יום תמימים, ובטקס באושוויץ, נלחם על קריאת ה"יזכור" וקינח בשירת התקווה. עם ישראל אכן חי, ואל לנו לשכוח את אשר קרה!

אזכור את משפחתי אשר נרצחה בשואה, ואת ששת המיליונים בני עמי אשר מצאו בה את מותם על "פשעם" היחיד-יהדותם.

 

[kessem]

רקמה אנושית

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני ימות בך, ימות בך. כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי ימות איתך, ימות איתך. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע את האיבה, אם רק נדע. אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט) על אף עלבוננו, לומר סליחה. אם נדע להתחיל מהתחלה. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו. מוטי המר

 

[גחלילית זוהרת]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

אחד השירים המיוחדים בעיניי מדליקה אף אני נר נשמה לזכרם של כל אותם שאינם. לזכור ולעולם לא לשכוח!!! רק טוב!!!


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום תקוות גדולות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[S h a m i]

../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif

 

[רותי ירושלמית]

קשה להבין , קשה לתפוס ,אך אסור

לנו להוריד את הראש חייבים להיות גאים בהיותינו יהודים חייבים לשמור על ארצנו ..כמעט בכל מחיר חייבים לעורר את אלה שיושבים אי שם וחושבים , שמה שהיה היה .... עלינו לזכור שבכל דור ודור עומדים עלינו לחלותינו לכן , עלינו להתאחד ולהיות לעם אחד כנגד כל אלה שנלחמים בנו , בגוף ובנפש . תמיד אני חושבת .. מה יקרה כשאחרון הניצולים שכבר לא יהיה בינינו ....

נר

נר

נר|