לכיתוב על מצבה

[ליאונרדו3]

לכיתוב על מצבה

אני מנסח כיתוב על מצבה של אימי.
האם יש לכתוב עם יוד או בלי יוד : "אמנו" "אחותנו" "סבתנו" או "אימנו" "אחותינו" "סבתינו"
עוד שאלה
היה לה רק אח אחד לכן צריך שיהיה "אחותי" אבל משהו בניסוח הזה לא מוצא חן בעיניי כי זה נשמע כאילו ש"אחותי" זה יותר אישי אבל "אימנו" ו "סבתינו" נשמע נכון אבל משתמע לי פחות אישי. האם יש למישהו איזה רעיון?

 

[trilliane]

שלא תדע עוד צער!

אמנו ללא יו"ד מכיוון שצורת היחיד "אם" נכתבת ללא יו"ד (אין בה תנועת i).
כמו כן אחותנו וסבתנו גם כן ללא יו"ד; יו"ד נוספת לפני סיומת השייכות כשהמילה הבסיסית היא ברבים:
ספרנו = הספר שלנו; ספרינו = הספרים שלנו
אחותנו = האחות שלנו; אחיותינו = האחיות שלנו

באשר להתלבטות בניסוח, אני מציעה שתביא את המשפט המלא, אחרת קשה להבין ולשפוט (ללא הקשר מדויק).

 

[ליאונרדו3]

תודה... ולגבי המשפט

הכוונה העיקרית היא לטובת אלה שיבואו לבקר אותה ויוכלו לחוש הזדהות מסויימת עם הכיתוב.
המשפט הסטנדרטי הוא: "אמנו, סבתנו ואחותנו היקרה"
במקרה הזה של אח אחד זה יראה: "אמנו, סבתנו ואחותי היקרה"
לא חשוב באיזה סדר זה נכתב, "אמנו, סבתנו" נשמע לי לא טוב יחד עם "אחותי" כי זה נותן קונוטציה של משהו כללי לעומת "אחותי". למשל בקברו של אבי כתבתי:"אבא, סבא, אח, חבר, ואזרח למופת".

 

[trilliane]

אני מודה שאני לא ממש יודעת מה מקובל

אני לא נוהגת לפקוד מצבות בדרך כלל...
אבל אני מתחברת להצעה של חירות מתחת, לוותר על כינויי השייכות.

 

[miromiro]

כקורא מהצד,זה נראה לי בסדר גמור וכבר

נתקלתי בניסוחים כאלו בעבר. המשפחה הקרובה קודמת.

 

[ליאונרדו3]

ניסוחים כמו איזה מהם?

1. אמנו, סבתנו ואחותנו
2. אמנו סבתנו ואחותי

 

[miromiro]

כוונתי לאחותי. לדעתי זה בסדר גמור ולא צורם

זה ניסוח אישי,נאמן לאמת ומקובל.

 

[herouth]

אולי להסתפק ב"אם, אחות וסבתא"?

כלומר, משהו כמו "פה נטמנה פלונית אלמונית, אם, אחות וסבתא אהובה ל...".

 

[ליאונרדו3]

אולי כך?

האימא, הסבתא והאחות היקרה שלנו

 

[trilliane]

זה משלב נמוך; לטעמי עדיף

אם, סבתא ואחות יקרה
או
אמנו, סבתנו ואחותי היקרה