לכולם

[איב 1]

לכולם

לכולם

אתמול הייתי בנאפיס (מסעדה של 24 שעות לאלה מכם שלא מעודכנים..) ושם כול חודש לפני התפריט יש דף פתיחה חדש עם כול מיני דברים נחמדים. החודש יש דף ובו רשום סיפור קצת משעמם וארוך אז אני אגיע לפואנטה: רשום שם שתמיד כשלא טוב לנו אנחנו אומרים שנהיה מאושרים בשלב הבא של החיים: כשנסיים אוניברסיטה, כשנתחתן וכו`.. ובסוף רשום כך: האושר הוא דרך, לא גורל. תעבוד כאילו אתה לא צריך את הכסף תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך ותרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך. שיהיה שבוע טוב ומאושר. איב

 

[moran.l]

קראתי את זה בכמה מקומות, אמנם יפה, אך



הרי גרעין האופטימיות הנטוע בנו, הוא הוא הגורם לניצני אושר פה ושם, ראיית העתיד כורוד ממכרת, על אף שעימה באה ההכרה כי יתכן ואין דברים בגו. אני חושבת שהמחשבה והאמונה שיהיה טוב אחר כך, שהאושר עוד יפציע, מהווה תמריץ הרבה יותר טוב מאשר האושר התמידי. ראשית - כי זו אשליה. כמה שנרצה, אין אנו יכולים, כמה שנרצה ונדבוק במטרת הטוב, לעבוד כאילו באמת אנחנו לא צריכים את הכסף, לאהוב כאילו באמת אף פעם לא פגעו בנו, ולרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותנו... הרי צביעות מסוימת שרויה בכך, לא? סופו של עניין, לאט לאט, הצביעות תפורר את המצב, תגרום לסדקים איטיים אך עמוקים... שנית, כמו שכבר רשמתי - הרבה יותר קל להתקדם שלפניך החלום, ולא שהוא כבר בידיך... אני חושבת שהדרך הנכונה היא מעין שילוב של השניים, זה די מנצח... כלומר - לא לשקוע בשאיפה יתר על המידה, לא לחמוק כל פעם לחלום, לא להאמין בקיצוניות שהאושר מחכה לעבר הפינה, וגם לא לשלול תקווה ואמונה - הרי אלו הופכות חיינו להרבה יותר מענינים.. איפשהו שם באמצע... לרקוד מתוך אמונה שאף אחד לא רואה אותך...אבל לדעת שאיפשהו שם אולי יש ילד קטן שמציץ, וצוחק.. וכאן נעוץ האתגר.