"אהבה דיגיטלית" - פרק אחרון!!!!../images/Emo22.gif
פרק 23, אחרון: האהבה הדיגיטלית המשותפת "קאזו, אני…" קנטה התכופף כדי לגעת בבובומון. היא הייתה ירוקה ומתוקה, ונגעה בו באחת מכפותיה הירקרקות. "אני המום," הוא הצליח לומר בסוף. "זו התינוקת שלי," אמר קאזו. "אבל… איך?" אמר קנטה. "ממי?" "ובכן, קנטה," אמר קאזו, "נראה שהגיע הזמן סוף סוף שתדע. הרי מעתה, העבר שלי הוא גם חלק מהעבר שלך." "שאני אדע מה?" אמר קנטה. "לפני עשרה חודשים כמעט, כשעור היינו סתם ילדים פשוטים שמשחקים בקלפי הדיג´ימונים בשביל הכיף, חוויתי מאורע מדהים ויוצא דופן בחצר האחורית של בית הספר. היה זה סוף הלימודים. כולם כבר הלכו, ואני כבר הבסתי אותך ואת טאקאטו חמש פעמים במשחקי הדיג´ימון. אבל אז נזכרתי ששכחתי קלף אחד בחצר האחורית, שם שיחקנו בהפסקה. חזרתי לבית הספר והלכתי לחצר האחורית. זה היה אחד מקלפי הדיג´ימונים שלי: סניימון. הייתי זקוק לו כי רק עם קלף סניימון אפשר להפעיל בקרב את התקפת "חרמש צללים", שבה השתמשתי כדי לנצח אתכם במשחקים… בכל אופן, מצאתי אותו מונח על האדמה. אבל כשהתכופפתי להרים אותו, הוא התחיל לזהור. הוא זהר ואז התחיל לגדול עד ששינה צורה והפך ל… סניימון אמיתי." קנטה בלע את רוקו. "תן לי לנחש… סניימון נאה ומושך במיוחד?" "תבין, זה היה הדיג´ימון הראשון שראיתי," גמגם קאזו. "והוא באמת היה נאה ומושך… בכל אופן, רק אחרי ששכבנו הבנתי איזה מן מעשה אני עושה. אבל זה כבר היה מאוחר מידי. לא העליתי בדעתי שהוא הצליח להכניס אותי להיריון. מיד אחרי שסיימנו, או אולי באמצע, הוא התחיל להיעלם עד שהתפוגג לגמרי. אפילו הקלף לא נשאר." קנטה החזיק את בובומון בזרועותיו. היא הייתה ירוקה עם עיניים אדומות ולמרות זאת הייתה מתוקונת להפליא. "אתה רוצה לומר לי שבובומון היא בעצם חצי אתה וחצי סניימון??" אמר הנרי. "בדיוק ככה," אמר קאזו. "אבל אני חושב שהיא בעיקר סניימון. כלומר, היא דיג´ימונית. אבל היא לא יכולה לקבל מאמן, כנראה…" "היא לא צריכה מאמן, כשיש לה אימא," מלמל קנטה. "תגיד, קאזו, למה התכוונת כשאמרת קודם. ´העבר שלי הוא מעכשיו גם חלק מהעבר שלך´?" קאזו חייך אליו. "אתה… מתפייס איתי??" מלמל קנטה. "אני רוצה אותך חזרה," אמר קאזו. "ועכשיו, גם בובומון זקוקה לזה. היא זקוקה לעוד הורה. אתה." "אתה באמת מוכן לשכוח לי את כל מה שקרה עם ריקה? מה שהכעיס אותך כל כך בהתחלה??" "כן." דמעות מילאו את עיניו של קנטה. הוא וקאזו התנשקו צרפתית, ואז הוא נשק לראשה הירקרק של בובומון. "אני אהיה האבא הכי טוב בעולם, את תיראי," הוא אמר באהבה. הדיג´ימונית גרגרה בהנאה. "אז אני מבין שממש היתה לכם אהבה דיגיטלית," אמר הנרי. "אהבה עם דיג´ימון ובן אדם…" "גם האהבה שלנו דיגיטלית," נשמע קולו של טאקאטו. כולם הסתובבו וראו אותו מחובק עם ג´רי. "כשהכל ייגמר, אולי בובומון תוכל להיות השותפה שלך, ג´רי," אמר טאקאטו. "אתה השותף שלי, טאקאטו… ואני המאמנת שלך," ארמה ג´רי ונשכה את אוזנו בחושניות. "אני המאמנת שלך במיטה." "או, כן, בייבי," אמר טאקאטו בשמחה. "תגיד, טריירמון, אנחנו לא יכולים לעשות ילד," אמר גילמון, "אז האם האהבה הדיגיטלית שלנו שווה??" "בטח שכן!" קרא טריירמון. "להפך, היא עוד יותר שווה. תאר לך שאנחנו מסתכנים ביצירת דיג´ימונים מעוותים כמו בובומון!" "כן, יש משהו בדבריך," אמר גילמון. "אבל לחם נוכל ליצור?" "תמיד," צחק טריירמון. "בוא נלך לאכול את הפיצה ברוטב החריף עם שבבי הבצל, יחד עם אימפמון וריינמון," ביקש גילמון. "פלייייז!!!" "טוב, טוב, ריגעון," אמר טריירמון, וגילמון תפס את אחת האוזניים הארוכות שלו וגרר אותו אחריו בריצה. "גם אני רוצה להתייחד איתך, סוזי," אמרה ריקה וצבטה אותה בתחת. "אם את מבינה למה אני מתכוונת…" "או, אני מבינה, אני מבינה!!!" צהלה סוזי, "בואי, ההורים שלי לא בבית…" וכעבור דקה גם הם נעלמו. "כל הזוגות האלה עושים גם לי חשק, הלא-כן, טאקאטו?" אמרה ג´רי. "אם את אומרת, מאמנת," אמר טאקאטו בהתלהבות, ושניהם מיהרו משם בריצה, מתווכחים אם לעשות את זה בבית שלו או שלה. הנרי נותר, עומד לבדו. הוא תקע את הידיים בכיסים. "יופי, אז הכל נגמר, וכולם מבסוטים," מלמל. "עכשיו אפילו אי אפשר להילחם בדי-ריפר, כי כולם עסוקים האחד בשני… חוץ ממני. מה לי יצא מכל העסק??" "או, הנרייייי…" הוא שמע קול דקיק לידו. הוא הסתובב וראה את לופמון מחייכת אליו חיוך מזמין. "אוווו… שובבה," חייך הנרי. "ותסמוך עליי, הפעם לא ייצא דבר ירוק ומכוער כמו בובומון," היא אמרה והתקרבה אליו. "אה, לא?" "הוא יהיה חמוד, ויהיו לו את האוזניים שלי והשיער הכחול שלך." "נשמע מצוין," אמר הנרי, ושניהם שילבו ידיים והלכו לקפץ להם לאור השקיעה. "או," נאנח קאלומון, שישב כל הזמן והסתכל במה שקרה, "לא שוב מהתחלה…!!!!!!" הסוף!
