לכודה

[yehudit4god]

לכודה

כשהכרתי אותו ברחתי, בעיקר מעצמי וגם מכל מה שעברתי
חוויתי חוויה קשה שהמוצא היחיד שראיתי באותו הזמן היה נישואים וכמה שיותר רחוק מהבית
אז מצאתי אותו, בצד השני של העולם, הייתה לו משפחה נחמדה ומבוססת, אנשים טובים כאלה שכל אחת הייתה רוצה כמשפחה
והוא היה איש טוב, ישר, מישהו שידעתי שיהיה אבא טוב ובעל נאמן, זה הספיק לי ורצתי על זה
היום עם ילדים אנחנו חיים בארץ, הוא לא משתלב ואני שואלת את עצמי כל היום וכל יום מה אני עושה איתו
כבר לא עובד, שנה שנייה בבית, וגם כשעבד תמיד פיטרו אותו
לא מתחבר עם אחד גם בגלל שהוא לא דובר עיברית וגם כי הוא כזה, לא חברותי ומופנם
גם בבית, לא יכול לתקן שום דבר ואפילו לא גוזם את הדשא
אני עומדת להתחיל עבודה חדשה ותובענית והוא משתמש בילדים כתרוץ להשאר בבית ולא לעבוד
אני רואה בו כישלון מוחלט בכל התחומים והעובדה שהוא אפילו לא מנסה ללמוד את השפה כדי לתקשר עם הסביבה הורגת אותי
בכל מה שנוגע אליו ואליי זה כבר מת מבחינתי, אני רואה בו אפס מוחלט חסר מוטיבציה
הבדיחות שלו לא מצחיקות אותי ואפילו מעצבנות
אי אפשר להעיר לו על כלום כי הוא נעלב
בתור אבא הוא טוב, אבל זה בערך הדבר היחיד שהוא טוב בו, לא מושלם אבל סביר +
בתוך תוכי חולמת על בעל אחר, כזה שיודע לתקן דברים, מדבר עברית, מחזיק מקום עבודה קבוע , כזה שלא יאפשר לשום אישה לפרנס אותו בעוד הוא מסתובב שנתיים בפיגמה עם זיפים
בתוך תוכי חולמת על הבעל הזה שיודע לתקשר ולנהל שיחה יותר מ10 דקות, הבעל שיכול לדבר לא רק איתי אלא גם עם המשפחה שלי וכל מי שמסביבי, כזה בעל שיהיה בו גם תועלת שלא אתבייש בו
אני מתביישת בבעל שאיתי, מבחינה את הנסיבות שהביאו אותי להתחתן איתו , וחולמת על בעל אחר
לעולם לא אהיה אמיצה מספיק כדי לעזוב
כי אני לא מסוגלת לפגוע בהורים שלו, בהורים שלי, בילדים, ובמיוחד לא בו... לא יכולה לאכזב את כולם
כי בסופו של יום, הוא בסך הכל חסר ערך עבורי ולוזר שלם, אבל אני לא יכולה לשבור את ליבם של ההורים שלנו, הילדים שלנו, ושלו
לכודה

 

[אייבורי]

לא לכודה ולא נעלים

סתם פחדנית.

אומרים אישה בונה אישה הורסת, אבל את לא פה ולא שם
סתם קוטרית.

בעלך לא חווה חיים קלים, להיות בארץ זרה בלי שפה ובלי עבודה.
אולי תעשו מאמץ ותחזרו למקום שלו, שם אולי הוא יצליח לפרוח.
או שמא תעשי השתדלות לעזור לו.

מעבר לזה, לא קורה שום דבר רע אם את תפרנסי והוא יהיה עקר בית למופת. זה לגמרי מספיק גברי

 

[גארוטה]

גם אם אני

מבינה על מה את מדברת, עדיין יש משהו מאד מקומם בדברים שאת כותבת ובאיך שאת כותבת,
ממש "הכושי עשה את שלו..."

רצית איש טוב, נאמן, ישר, אבא ובעל טוב? יש לך את זה גם היום.
לא חיפשת גם אז אהבה, ולכן אין לך אותה גם היום.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מתבייש בך, מזלזל בך, לועג לך, לא אוהב אותך, רואה בך כישלון מוחלט, חושב שאת
מעצבנת וחולם על אשה אחרת, כל זה ועוד כשאת במדינה שזרה לך ואינך דוברת את השפה ובנוסף גם צריכה למצוא עבודה?

חשבת אולי שאם היית טיפה תומכת בו, מעודדת אותו, עוזרת לו, מחזקת אותו ואת האגו שלו ומראה טיפה אמפטיה, אולי הוא היה
מצליח להרים את המבט למעלה? הרי היית במצב דומה לשלו, פעם מזמן, כל כך מהר שכחת??

ואם את בכל זאת רוצה עצה פרקטית (ולא באת רק כדי לשפוך), תחליפו תפקידים! קיבלת הצעת עבודה תובענית? צאי לעבוד ושהוא
ישאר בבית עם הילדים וכל מה שמסביב, אולי ככה הוא ירגיש סוף סוף רצוי, שווה ערך, מועיל ויחזיר לעצמו את כבודו שנרמס.

 

[V i n a]

עצוב..

הבנתי נכון?
הכרת אותו כשהזדקקת למקום מפלט לאחר חוויה קשה, והחלטת שהמוצא היחידי עבורך הוא נישואים, ורצוי בארץ אחרת?
כי אם כן, אני נדהמת מרמת הזלזול שלך באיש "הטוב, הישר, עם משפחה נחמדה ומבוססת של אנשים טובים, שיהיה בעל נאמן ואבא טוב"..

ואיך הופכים בחור טוב וישר שהיווה פתרון נפלא לבעיותייך בזמנו, שצלח את מערך החישובים הקרים שהביאו אותך לזרועותיו,
ל-"לוזר מושלם, חסר ערך עבורך, עצלן, אפס מוחלט, חסר מוטיבציה, לא חברותי ומופנם, כישלון מוחלט?"
פשוט!

גוררים אותו לארץ אחרת בה הוא לא דובר את השפה ולא מכיר אנשים מקומיים, ומצפים ממנו להתנהל כמו ישראלי לכל דבר..
מניחה שגם חבטת וחיבלת בביטחון העצמי שלו כשהתקשה להתאקלם, מאחר ולא נראה שיש לך רגשות אליו וכנראה לא היו מלכתחילה.
בואי נודה באמת, להתחתן עם מישהו מתוך לחץ במחשבה שהוא "בחור טוב שיהיה בעל נאמן עם משפחה מבוססת" - כנראה שזה
לא היה סיפור אהבה גדול מלכתחילה.. רק עניין של נוחות שבזמנו נראתה לך נכונה עבורך..
ועכשיו כשכבר אין לך סיבה (או חוויה קשה להחלים ממנה) להישאר איתו, את חולמת לך על בעל דובר עברית, כריזמטי ומגניב כזה כאילו?

אני רק יכולה לדמיין איך מרגיש גבר שלא מצליח להתרומם בארץ חדשה, כשאשתו חושבת שהוא כישלון ואפס, לוזר וחסר ערך.
והאמיני לי, את לא צריכה להגיד לו את הדברים האלה בקול רם. (ולא אתפלא אם אמרת).
הוא יודע היטב איך את מרגישה כלפיו גם אם זה לא נאמר מפורשות.

ועכשיו מה?
את עושה לו טובה ענקית ונשארת איתו כדי לא לפגוע בילדים, בהורים שלו, בהורים שלך?
אם ההורים שלו היו יודעים מה את באמת חושבת עליו, אני די בטוחה שהם היו מעדיפים שתעזבו אחד את השני לנפשו.
אולי גם הילדים ירוויחו יותר מאמא פחות מרירה, שלא מתחרטת בכל יום על הבחירות שעשתה, שלא מרגישה "לכודה" ועצובה.
אולי ירוויחו יותר מאבא שיקבל את תחושת הגבריות והערך שלו בחזרה, ולא מובס בפיז'מה עם זיפים שמסתובב בדיכאון ומרגיש אפס.
ולגבי ההורים שלך - פשוט תראי להם את הפוסט שרשמת כאן ואם לאחר הקריאה הם לא ינסו לשכנע אותך להתגרש ולהמשיך הלאה -
משהו ממש לא בסדר שם.

בהצלחה.

 

[נוסעת27]

ממש מזעזע

אני לא אחדש, הסכמתי עם המגיבים מעלי. את נשמעת אישה מרירה ביקורתית ומפונקת. אני בטוחה שהוא לא רצה לבוא איתך לישראל לפי הרקע שתיארת עליו (נשמע שבא מחיים טובים ונוחים) ככל הנראה עשה זאת כי הוא אוהב אותך וידע שזה חשוב לך. כמה נוח להתמקם חזרה במדינה שלך ובנישה הנוחה והמוכרת לך ולהתלונן שבעלך לוזר שלא מבין עניין. לי הוא נשמע כמו גבר מקסים, שאוהב אותך והקריב את חייו למענך ולמען משפחתו ואת עומדת מהצד ומחמיצה פנים. הייתי רוצה לראות שהמצב היה הפוך ואת היית בארץ אחרת, לא דוברת את השפה, רחוקה ממשפחתך הנפלאה והאוהבת, עוזבת הכל למענו והוא רק היה כועס למה את לא מסתדרת ומזלזל בך. את צריכה להתבייש בעצמך ותאמיני לי עדיף שתעזבי אותו, למען טובתו בלבד. שימצא מישהי שתדע להעריך אותו, שיגור בארץ שלו ושיהיה לו סיכוי להיות מאושר ומצליח, לא נשמע שזה יקרה איתך.

 

[EcoT]

נראה לי שתעשי לו טובה אם תעזבי

את יודעת כמה זה קשה, בעיקר לגבר, להיות במצב שהוא נמצא והוא עוד נמצא שם בגללך ואין בך שום סימפטיה, שום אמפטיה שלא לדבר על חיבה או אהבה או הערכה להקרבה שלו. אנחנו הסיטואציה דומה, עברנו לחו"ל עקב הלימודים שלי, ובן זוגי, אדם חכם, מוכשר כבר שנתיים לא מצליח למצוא כאן עבודה. זה משפיל אותו, זה מוריד אותו בערך עצמו כגבר. אני עושה ככל יכולתי לגרום לו להרגיש הגבר הכי חשוב ומשמעותי בחיים שלי ולתמוך בו וללכת לקראתו כי זאת זוגיות. הוא הקריב הרבה בשבילי והמינימום ממני (וממך לבן זוגך) צריכה להיות הערכה.
את צריכה לעשות חושבים עם עצמך ואם אין בך את המקום הזה שיכול להעריך אותו ולגרום לו להרגיש אדם חשוב ושווה בחייך אז עשי לכולם טובה ועזבי אותו כי את ממש לא שווה אותו.

 

[מריוס זכריה]

חשבתי לא מעט על שאלתך

אני מאוד מבין את הביקורת שהוטחה בך על ידי העונים עד כה, וברמת התוכן מסכים איתה ברוב הדברים.

אני רק חולק על הנימה השיפוטית שלהם, כי אני גם יכול להבין את המצוקה שלך ואני לא רואה טעם בהטחת האשמות בך, בדיוק כמו שאני לא רואה טעם בהטחת האשמות שלך בבעלך.

אז אחרי ששמנו את עניין השיפוטיות והאשמה בצד (ואחרי שאת עצמך תעשי זאת) נשארת עדיין השאלה "מה עושים".

אין לי עצת זהב לתת לך, אחת שתפתור את כל העניין בצורה פשוטה וחלקה.

אבל קודם כל, כמו שאמרתי, אל תאשימי אותו. הוא לא עומד למשפט, וכמו שאת עשית (אולי) טעויות בשיקול דעת, יתכן שגם הוא עשה או עדיין עושה טעויות כאלה. כמו שאת לא רוצה שיתייחסו אליך בבוז ובסלידה, גם את אל תתייחסי אליו ככה.

שנית, נסי להבין כמה קשה להיקלט בארץ. אני חושב שאם נולדת בארץ, אין לך ממש אפשרות להבין את זה. אני, בתור אחד שלא נולד כאן, אבל הגיע בגיל שהוא יחסית צעיר וגמיש (10), מסתכל על כל העולים החדשים בהשתוממות: אני ממש לא מצליח להבין איך חלקם מצליח להתסגל לארץ. אני לא רוצה להוציא את דיבת עמנו רעה, חלילה, אבל אני יכול להבטיח לך שבעיניים של בן תרבות אחרת (איורפאי, אמריקאי, סיני, יפני או אפילו ערבי!) אנחנו חבורה של אנשים בלתי נסבלת לחלוטין, שאין לה שום הוקרה לחוקי הנימוס וכבוד לזולת הבסיסיים שנהוגים בכל ארץ מתורבתת אחרת (כן, אפילו בארצות ערב יש תרבות עמוקה של נימוס וכבוד), אנחנו גסים, אלימים, לא מקשיבים, גזעניים, ולקינוח גם מתנשאים (עם זאת, להגנתנו, יש כמובן לזכור שבכל זאת עברנו 2,000 שנות גלות, אנחנו נבחרנו ע"י בורא עולם וגם יש לנו 90% מהאייקיו בעולם). לכן, לסיכום, הייתי בהחלט סולח לאדם שלא נקלט כאן, בייחוד שיש לו אישה שכל כך לא מכבדת אותו ואף בזה לו.

וחוץ מזה, אני מבטיח לך שכל הלבבות שאת חוששת לשבור יתאחו הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת, אם בכלל יהיה בהם סדק. הלב העיקרי שאת שומרת עליו הוא הלב שלך עצמך, התדמית שלך כ"מוצלחת ומצליחה", ורגשי אשמה למיניהם.

על נושא ילדים בגירושין נכתב כבר הרבה כאם בפורום, ורק אזכיר לך את מה שמקובל כאן, אני חושב, על רוב הגולשים: גירושין אכן פוגעים בילדים, אבל חיים עם הורים בגיהנום של בוז, חוסר כבוד, יאוש וחוסר אהבה, פוגעים בסדר גודל יותר, מזיקים בהרבה, והרבה יותר קשה לתקן אותם אחר כך.

לסיכום אגיד לשעתי את לא לכודה בשום סיטואציה אובייקטיבית, אלא רק בדעות הדקומות ובפחדים שלך. במציאות האובייקטיבית את אדם חופשי, בעל אמצעים, יכולות, ובעיקר חופש בחירה. השתמשי בכל אלו בצורה הטובה ביותר שאת יכולה. הגדרה עצמית כ"לכודה" היא אולי האמת הסובייקטיבית שלך, אך היא גם אמונה מסרסרת (וקורבנית מעיקרה).

תההי אמיצה.

ושיהיו לך חיים טובים!

ואני מתנצל על כך שאני רואה שבכל זאת יצא לי פוסט די קשה ואפילו מאשים במידה מסוימת. אבל אני לא אחזור אחורה לשנות את הניסוחים. אני חושב שאת יכולה וצריכה להתמודד עם המראה הקשה שהפורום שם לך, ולקחת את זה לנקודה חיובית של גדילה ושינוי, ולא חלילה של התקרבנות או פגיעה. אבל שוב, אני מבקש את סליחתך על הדברים הקשים.

 

[yehudit4god]

תגובה

הגבתי כללית לכל האצבעות המאשימות בפוסט נוסף (לכודה2) מעלה
אבל הייתי רוצה לומר שהתגובה שלך באופן אישי, עניינית ואני מעריכה את הזמן שהשקעת בכתיבתה
הדבר האחרון שאני רוצה זה להתגרש ולפרק את החבילה הזאת, הילדים לא סופגים ולא מרגישים דבר ממה שכתבתי
אין בבית מריבות ואין ויכוחים, יש פשוט הרגשה של אכזבה אצלי בלב - שאני חיה עם בן אדם שלא מזיז את עצמו לשום כיוון
יש דברים קטנים שאדם יכול לעשות רק כדי להרגיש שהוא עושה משהו
כמו לגזום את הדשא, כמו להחליף מנורה שנשרפה, כמו לענות לטלפון, הוא לא עושה את הדברים האלה
יש דברים גדולים יותר שהוא יכול לעשות, גם אם הם קשים, כמו להרשם לאולפן, או קורס או אפילו להתנדב, כמו לצפות בסרטים ישראלים מדי פעם בתקווה שאיזו מילה או שתיים יכנסו לו ללקסיקון בעברית
כמו למלא טפסים עם פרטים בסיסים של שם וכתובת ולא לאלץ אותי למלא את הטופס בשמו
ויש דברים גדולים באמת כמו, לזוז מהאינטרנט שמשמש אותו מהבוקר עד הערב לדברי סרק, ולקום מהכסא ולנהל איתי ועם העולם שיחות מדי פעם - ולא להיות בעולם שלו
אני רוצה שהוא יתקן את הדברים האלה, לא רוצה לפרק את החבילה הזו, יש לי חופש בחירה, אתה צודק אבל אני לא רוצה את החופש להפרד, אני רוצה להרגיש שיש לי בעל מתפקד ורוצה שהוא יעשה את החלק שלו .
הוא בחר להיות כאן בישראל - והוא בוחר להמשיך להיות כאן - לא אילצתי אותו להיות פה- ועל כן מחובתו להתאמץ גם אם זה מאוד קשה, ואני מאוד מבינה את הקושי
ראה את המשך השירשור והתגובה שלי לשאר המגיבים "לכודה 2" בפוסט המשך מעלה

 

[I C E M A N 7]

מלכוד, אך לא "אין מוצא"

את במלכוד בין האישה שבך לאדם שבך.
המקרה שלך נשמע אומנם ייחודי, אך התבנית די נפוצה כאן בפורום.
כבר הופיעו בפנינו עשרות אסירות תודה כמוך.
את חוטפת כאן רק על הכנות.

בניגוד למגיבים מעליי, אני לא רואה טעם בלהמליץ על עזיבה או על זה שיהיה עקר בית.
את במילא לא מסוגלת לעזוב ולא מסוגלת להימשך לעקר בית.
גם אני מניח כמו גארוטה ווינה שאת משדרת לו את הבוז שרק קובר אותו.
אבל עוד אני מניח שהכרת התודה מונעת ממך להיות אסרטיבית בדרישה המוצדקת שלך ממנו להתאפס על עצמו. נכון שלהיות זר במדינה "לא מתורבתת" כמו זו שלנו אינו דבר פשוט, אבל לגמרי אפשרי.
מה שאני מציע לך זה ליזום איתו שיחה, רגישה אך נוקבת, שבה את מודיעה לו שכוחותייך אוזלים. הוא גבר, הוא אב לילדים, הוא כבר שנים בארץ - הגיע הזמן להיכנס לדמות. שיתחיל להראות מאמץ, או שזה ייגמר בבכי (אייבורי ©). שילך ללמוד את השפה ושיתחיל לפרנס.
הוא לא זקוק לאמפתיה עכשיו, הוא זקוק לבעיטה בתחת.

ומכאן שני מצבים:
או שזה לא יעזור, אבל אז נתת לו את הצ'אנס ויש לך מבחינתך את הלגיטימציה לעזוב.
או שזה כן יעזור, ואז אולי תחזור אלייך התשוקה. וגם אם זה לא יקרה, ויתברר שכפי שאני חושב הכול היה רק תירוצים לכך שפשוט נגמר לך ממנו, עדיין בזכותך הוא חזר להיות גבר מתפקד. כך שגם כאן תהיה לך הלגיטימציה לעזוב. גם לאסירות תודה מנקים שליש על התנהגות טובה.
ווין ווין.

 

[yehudit4god]

תגובה לעניין !! תודה

תגובה לעניין !! תודה לוקחת לתשומת ליבי, ולשאר המגיבים כתבתי תגובה מעלה בפוסט המשך "לכודה2"

 

[מתגנב]

לא ברור

הבנתי למה עזיבה תפגע בו.
למה היא תפגע בילדים? הם בבית לא מתפקד עכשיו, יהיה להם נעים ומכובד יותר והרבה פחות מביך בלי הצל של האיש הכבוי עם הזיפים והפיג'מה.

לגביו ולגבי ההורים שלו - אל תשלי את עצמך שאושרם של אחרים תלוי בך. יהיה להם לא נעים, הם ירימו ראש וימשיכו הלאה. לגבי הוריו - בטוח. לגביו - אם לא, אז נפלת על מקרה פתולוגי ועם כל אי הנעימות, יש לך רק החיים האלה, אל תזרקי אותם.

לגבי המשפחה שלך - למה הם יפגעו אם תעזבי אותו? נניח שהם לא שמים לב למצב, לא מתלחשים מאחורי גבך שזה בלתי נסבל, לא מזלזלים בו ולא חושבים שהוא דרך ללא מוצא... אפילו במצב המאד לא סביר הזה, למה שהם יפגעו אם תעשי צעד בריא והגיוני לחיים שלך ושל ילדייך?

אני מסכים עם iceman - תני לבעלך אולטימטום, תני לא הזדמנות להתאפס, אבל אל תוותרי מראש על חייך בגלל קושי לצלוח כמה חודשים של אי נעימות. זה מגוחך.

 

[yehudit4god]

תראה

הילדים נמצאים בבית - כן מתפקד
אנחנו לא רבים ולא צועקים, אפילו מסתדרים לא רע
אבל יש שקט כזה, כשהם הולכים לישון אני מתכנסת בענייני כי הוא בורח לעולם משלו
ובמהלך היום, הוא בפיגמה בחדר, באינטרנט, בספרים, בעולם משלו - ואני בד"כ מחפשת לו עבודות וקורסים ומנדנדת לו לעשות משהו עם עצמו ועם החיים שלו
הילדים מאוד קשורים אליו, אני לא אקח להם אם האבא שהם מאוד אוהבים רק כי לי בא שיהיה לי גבר מתקשר, עובד, מתפקד -
בסדר העדיפויות שלי - הילדים שלי באים לפני, לפני הכל , והם כרגע חיים בעולם שכולו טוב, לא יכולה לדמיין את החיים שלהם כשהם רואים אותו לסרוגין, או אותי לסרוגין - שבוע כן שבוע לא
לא יכולה לדמיין מצב כזה - יש להם הכל ואני לא אקח להם את זה
אני צריכה לחיות עם הבחירות שלי או כמו שאמרת, להציב אולטימטום גם אם אני לא באמת מתכוונת ליישם אותו אף פעם
מודה מאוד על התגובה העניינית
המשכתי הגבתי לשאר המגיבים בפוסט נוסף מעלה בשם "לכודה 2"

 

[אפונה ירוקה חמודה]

יהודית -את פוגעת מאד באדם מאד חשוב - בעצמך!

מה שאתם עושים זה מנהלים הצגת פארסה של חיים - אף אחד לא ממש מרוצה, לא את, לא הוא, וגם הילדים - אותם- אי אפשר בכלל לשים טיח בעיניים שלהם. ברור שגם בעלך קולט את התחושה שלך שהוא לוזר. את לכודה על ידי עצמך. תפסיקי לדאוג לכולם, תשימי את עצמך במרכז שלך.

ניסית - לשוחח איתו דוגרי, מה יוצא לו מחיים של עובר בטל?זה לא כיף להסתובב כל היום בפיג'מה, לא לדעת את השפה וכו'...

 

[אנה לנקין]

אז אני מבינה

שניצלת אותו כשזה התאים לך
ועכשיו את מרחמת על עצמך ומר גורלך.

תעשי טובה לבחור, ושחררי אותו מהחיים האומללים איתך.

 

[פיסטוק אורגני]

לפעמים נישואים ,במיוחד אם מתחתנים בגיל צעיר,

מתגלים בהמשך כטעות שמקורה בחוסר התאמה בין בני הזוג ושלרוע מזלם היא לא התגלתה בזמן כדי למנוע מהם להתחתן.

אם להאמין לדבריה (ואין סיבה שלא) אז הנישואים בשבילה היו מפלט וכשנמצאים במצוקה גם עושים אידיאליזציה של בן הזוג ומעדיפים , שלא במודע, להעלים פגמים וליצור אשלייה של מצב מושלם ולפנטז שהינה הסבל נגמר בזכות האביר שבא להושיע.

קשה לקרוא לזה ניצול אלא יותר אכזבה מהאשלייה שהתנפצה. ומה שקסם לה בו אז כשהם הכירו -התגלה כמגרעת גדולה שקשה לה לחיות איתה וזה לגיטימי .

כשהיא תגיע להתפכחות ותבין שזה הוא וגם לא ישתנה בעתיד. כי אם אחרי 10 שנים (המון זמן) הוא לא השתנה, אז יש להניח שזה האופי שלו ולא יעזור גם אם היא תעשה שמיניות באוויר ותעמיד לו אוליטימטום.

והבעייה שלה כרגע שהיא עדיין לא התפכחה ......

 

[אנה לנקין]

תעמיד לו אולטימטום?

ואולי היא תבין אותו, תעודד אותו, תנסה לעזור לו?

או לחלופין, תפרד ממנו, כי מגיע לשניהם יותר טוב.

 

[פיסטוק אורגני]

האולטימטום לא היה רעיון שלי

רק השתמשתי בו כדוגמא שנתנו לה כאן באחת מהתגובות.

ומה שרציתי להבהיר לך וחבל שלא הבנת הוא שהבנה, קבלה ועידוד לא בהכרח משנים את אופיו של בן הזוג. ואם היית קוראת בעיון את התגובות שלה אז היית מגלה שגם באמצעים האלה היא השתמשה.

 

[yehudit4god]

ממש ממש קלעת

זה בדיוק מה שקרה לי.... האידיאליזציה של בן הזוג מתוך מפלט ואחר כך כמו שכתבת, זה פשוט התנפץ כשהתפקחתי
אני מפוקחת גם עכשיו, לכן כתבתי כלואה
כבר התפקחתי ווהבנתי שהוא ממש לא מתאים אנחנו לא מתאימים בתור זוג, אבל עדיין באידיאלים שלי- לא רוצה לפרק משפחה
ואני עושה את זה בעיניים פקוחות, בוחרת את הכלא הזה מבחירה חופשית

 

[פיסטוק אורגני]

גם לא נראה שאת משלימה

עם הכלא מבחירה (אחרת לא היית מתלוננת אלא מחפשת דרכים להסתגל למצב)
ולכן לדעתי זה לא יחזיק מעמד.

 

[מיכלי מיקמיק]

תראי אני מבינה אותך

אני מבינה אותך - זה מאוד קשה ושוחק לחיות עם גבר שאת מרגישה שהוא לא תורם לכלכלת הבית. כל הדיבורים על זה שהאישה עובדת והגבר בבית הם נהדרים בתאוריה אבל אני מאמינה שאישה בדרך כלל רוצה גבר חזק לצידה שמרוויח טוב ודואג למשפחה ולבית. זה רגש מאוד טיבעי ונורמלי.
ויש לי איזה רעיון בשבילך.
אני גם חושבת להפרד מבעלי (מסיבות אחרות מאלו שהזכרת). אני עוד לא יודעת מתי זה יקרה אבל בינתיים אני מאוד מקפידה על טיפוח של המשפחה ושל הקריירה.
קודם כל אני מכינה את עצמי לחיים לבד (חסכונות השקעות, קידום אישי וכו') וגם מאוד חשוב לי לטפח את בעלי כדי שיהיה מוכן למציאת קשר חדש בעתיד. אני דוחפת אותו לעשות עוד תואר כדי שיתקדם בעבודה, אני מחזקת אותו כל הזמן, מעודדת אותו לעסוק בתחביב שהוא אוהב גם אם זה קצת יקר לנו כרגע. וגם חיצונית אני מעודדת אותו לטפח את עצמו, אנחנו עושים יחד הליכות, אני קונה לו את הבגדים שיראה טוב וכו'.
אני לא יודעת אם זה מתאים למקרה שלך אבל אני ממליצה לך לנסות את הכוון הזה. יש הרבה דברים שאישה יכולה לעשות כדי לגרום לבעלה להרגיש טוב עם עצמו. את בעמדת כח מהבחינה הזאת ולדעתי זה הדבר הנכון לעשות בעיקר אם את יודעת שבעתיד את אולי תשקלי לפרק את החבילה.