לכבוד ראש השנה
מתןך הספר "שמע ישראל" של רבי ישראל דוב אודסר: נגונים ותפילת ראש השנה אי, הנגונים של ראש השנה... "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", "צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלזו, וחסידים ברנה יגילו". אוי מה שזה היה, היה נגונים כאלה על ראש השנה, נגונים כאלה.. זה היה יכול להחיות מתים! כל השנה היו חיים מהנגונים של ראש השנה. כל מי שהיה צריך להחיות את עצמו, היה מתחיל לנגן נגונים של ראש השנה. אנחנו התפללנו אצל רבי שמעון בר יוחאי, ואחר התפילה עבר זמן ואני כבר אכלתי, ואחר הסעודה ירדתי לציון רבי שמעון. והוא, רבי ישראל, עמד לבד ברבי שמעון... הוא היה עוד ממשיך בשמונה עשרה, לא יכול לזוז. היה חברותא אצלו. ברעדה כזו, ביראה, בדבקות כזה... הוא רצה לראות תיכף את זה - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". כל העולם לא ידעו איפה רבי ישראל, אני הרגשתי שהוא נמצא למטה בבית-כנסת, אז הלכתי לשמע, לראות מה יש שמה. אני באתי וראיתי שהוא לא יכול לזוז הלאה, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". אי, הוא אמר אלה הדבורים, הוא טען עם השם יתברך, "מתי יהיה זה 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'?" היה רועד כל כלו וגם כל הבנין רעד, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". בציון של רבי שמעון הוא לא היה נכנס עם נעלים. היה בחרף, בקר, כשהיה קר כזה.. בלי נעלים, כמו בקדש הקדשים. והוא היה בוכה.. אני לא יכול לתאר. יכולים לחשב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל-כך דמעות, כל-כך קול, איך?! אבל אני ראיתי שבכל פעם היה יותר חזק הבכי, הדמעות. אדרבא, היה מתגבר. זה היה בחרף, קר מאד. והוא במקום שעמד, וכשהוא גמר, הוא הלך מהציון, יצא.. כמו כמו שפותחים דלת של תנור, בית מרחץ. היה יוצא חם מהציון. והציון היה רטב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים. ואני עומד שם, "איך זוכים לזה, אני רוצה גם-כן לבכות, אני רוצה גם-כן. מאיפה לוקחים את זה?!" הוא היה דואג תמיד על עם ישראל. תמיד היה לו צער כזה על ישראל, "איפה, איפה עם ישראל, איפה התורה, איפה?" איך אנחנו יכולים לנוח לאכול ולישן בצער בצרות כאלה של עם ישראל?! והיום הוא מנהיג ישראל! לוקחים כל כל הכסף וכל הכבוד וכל הגדלה של ברסלב, ואני המנהיג! יש הרבה מנהיגים אבל זה לא ברסלב, ברסלב יש מעט. אבל זה טוב, "טוב מעט לצדיק!" אוי, צריך ללכת לכל השקרנים שידעו מה זה... המתנגדים בראש השנה היה להם בזיון. הם באו לזרק אבנים, הם שמעו את התפלות שלנו בראש השנה והנגונים והזמירות, אז הלכו בלי אבנים. נפל עליהם פחד" סגולה נפלאה לומר: נ נח נחמ נחמן מאומן
מתןך הספר "שמע ישראל" של רבי ישראל דוב אודסר: נגונים ותפילת ראש השנה אי, הנגונים של ראש השנה... "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", "צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלזו, וחסידים ברנה יגילו". אוי מה שזה היה, היה נגונים כאלה על ראש השנה, נגונים כאלה.. זה היה יכול להחיות מתים! כל השנה היו חיים מהנגונים של ראש השנה. כל מי שהיה צריך להחיות את עצמו, היה מתחיל לנגן נגונים של ראש השנה. אנחנו התפללנו אצל רבי שמעון בר יוחאי, ואחר התפילה עבר זמן ואני כבר אכלתי, ואחר הסעודה ירדתי לציון רבי שמעון. והוא, רבי ישראל, עמד לבד ברבי שמעון... הוא היה עוד ממשיך בשמונה עשרה, לא יכול לזוז. היה חברותא אצלו. ברעדה כזו, ביראה, בדבקות כזה... הוא רצה לראות תיכף את זה - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". כל העולם לא ידעו איפה רבי ישראל, אני הרגשתי שהוא נמצא למטה בבית-כנסת, אז הלכתי לשמע, לראות מה יש שמה. אני באתי וראיתי שהוא לא יכול לזוז הלאה, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". אי, הוא אמר אלה הדבורים, הוא טען עם השם יתברך, "מתי יהיה זה 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'?" היה רועד כל כלו וגם כל הבנין רעד, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו". בציון של רבי שמעון הוא לא היה נכנס עם נעלים. היה בחרף, בקר, כשהיה קר כזה.. בלי נעלים, כמו בקדש הקדשים. והוא היה בוכה.. אני לא יכול לתאר. יכולים לחשב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל-כך דמעות, כל-כך קול, איך?! אבל אני ראיתי שבכל פעם היה יותר חזק הבכי, הדמעות. אדרבא, היה מתגבר. זה היה בחרף, קר מאד. והוא במקום שעמד, וכשהוא גמר, הוא הלך מהציון, יצא.. כמו כמו שפותחים דלת של תנור, בית מרחץ. היה יוצא חם מהציון. והציון היה רטב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים. ואני עומד שם, "איך זוכים לזה, אני רוצה גם-כן לבכות, אני רוצה גם-כן. מאיפה לוקחים את זה?!" הוא היה דואג תמיד על עם ישראל. תמיד היה לו צער כזה על ישראל, "איפה, איפה עם ישראל, איפה התורה, איפה?" איך אנחנו יכולים לנוח לאכול ולישן בצער בצרות כאלה של עם ישראל?! והיום הוא מנהיג ישראל! לוקחים כל כל הכסף וכל הכבוד וכל הגדלה של ברסלב, ואני המנהיג! יש הרבה מנהיגים אבל זה לא ברסלב, ברסלב יש מעט. אבל זה טוב, "טוב מעט לצדיק!" אוי, צריך ללכת לכל השקרנים שידעו מה זה... המתנגדים בראש השנה היה להם בזיון. הם באו לזרק אבנים, הם שמעו את התפלות שלנו בראש השנה והנגונים והזמירות, אז הלכו בלי אבנים. נפל עליהם פחד" סגולה נפלאה לומר: נ נח נחמ נחמן מאומן