לי יש ולך אין!
הבן המתוק שלי בן 2.5
הוא מתנהג מדהים יש רק תופעה חדשה ששמתי לב אליה (כמובן תואמת גיל אבל עדיין מפריעה לי)
הוא מכריז הכרזות מעין "לי יש ולך אין" גם מולנו וגם מול חברים שלו. להתיחס לזה? אם כן איך?
לומר את המשפט הטרחני "איך אתה היית מרגיש אם X היה אומר לך את זה?" אני לא בטוחה שהוא כ"כ יבין. אני מאוד מפרגנת על התנהגות 'חברית' שלו.
מבחינת אופן המשחק זה מאוד משתנה יש לו ימים שהוא חולק צעצועים יפה ויש ימים שהוא מרגיש יותר צורך להגן על צעצועים שמעניינים אותו ולשחק לבד. כשהוא מרגיש צורך לשחק לבד (ואני בסביבה) אני משתדלת 'להפריד' ולתת לחבר השני צעצוע אחר, כלומר אני לא כופה עליו לחלוק. הכלל היחיד שיכול לכפות עליו לחלוק הוא שמי שהתחיל לשחק במשהו זה שלו לאותו זמן עד שהוא מפסיק לשחק בו. אגב לא ממש משנה אם זה חבר שבא אלינו או להפך.
מה דעתכם? להתיחס לזה או שזה יעבור מעצמו?
הבן המתוק שלי בן 2.5
הוא מתנהג מדהים יש רק תופעה חדשה ששמתי לב אליה (כמובן תואמת גיל אבל עדיין מפריעה לי)
הוא מכריז הכרזות מעין "לי יש ולך אין" גם מולנו וגם מול חברים שלו. להתיחס לזה? אם כן איך?
לומר את המשפט הטרחני "איך אתה היית מרגיש אם X היה אומר לך את זה?" אני לא בטוחה שהוא כ"כ יבין. אני מאוד מפרגנת על התנהגות 'חברית' שלו.
מבחינת אופן המשחק זה מאוד משתנה יש לו ימים שהוא חולק צעצועים יפה ויש ימים שהוא מרגיש יותר צורך להגן על צעצועים שמעניינים אותו ולשחק לבד. כשהוא מרגיש צורך לשחק לבד (ואני בסביבה) אני משתדלת 'להפריד' ולתת לחבר השני צעצוע אחר, כלומר אני לא כופה עליו לחלוק. הכלל היחיד שיכול לכפות עליו לחלוק הוא שמי שהתחיל לשחק במשהו זה שלו לאותו זמן עד שהוא מפסיק לשחק בו. אגב לא ממש משנה אם זה חבר שבא אלינו או להפך.
מה דעתכם? להתיחס לזה או שזה יעבור מעצמו?
